סימן שלג: השוכר את הפועל ובא הפועל לחזור קודם שהתחיל או אחר כן

 סעיף א

השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית, או בעל הבית הטעה אותם, אין להם זה על זה אלא תרעומות.

הגה: ויש אומרים דאם משך בעל הבית כלי אומנות שעושה בהם מלאכה, אין הבעל הבית יכול לחזור בו, ולא הפועל אם הוא קבלן (טור בשם ר"ת), אבל אם הוא שכיר יום, יכול לחזור כמו שנתבאר (תוס' והרא"ש ריש פרק הזהב), מיהו יכול לעכב כלי אומנתו ולשכור אחרים (מרדכי פרק האומנין ונ"י בשם תלמידי רשב"א והמגיד פרק ט). במה דברים אמורים, בשלא הלכו, אבל הלכו החמרים ולא מצאו תבואה, פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה, או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים, אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום, ומה בידו לעשות, ואם לא ביקר, נותן להם שכרן כפועל (פירוש: ששמין מי שהשכיר עצמו למלאכה זו וכן חמר שהשכיר חמור להביא משאוי כמה היה רוצה לפחות משכרו ולישב בטל ולבא ריקן) בטל, שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן ועושה מלאכה לבטל.

סעיף ב

במה דברים אמורים, שאין להם עליו אלא תרעומות בשלא הלכו, דוקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם בעל הבית זה, אבל אם היו נשכרים אמש, ועכשיו אינם נשכרים כלל, הרי זה כדבר האבוד להם, ונותן להם שכרם כפועל בטל, ואם נשכרים בפחות, משלם הפחת, ואם הלכו (ודוקא שהלכו עצמם אבל לא שלוחם) (המגיד פ"ט בשמם), אע"פ שלא היו מוצאים להשכיר עצמם אמש, נותן להם שכרם כפועל בטל, והוא שעכשיו אינם נשכרים כלל, אבל אם מוצאים מי שישכירם בשכירותו, אין להם אלא תרעומת, (ויש אומרים דאפילו לא מצא רק מלאכה כבידה מזו, רק שרוצים להוסיף בשכרן, צריכין להשכיר עצמן במקום אחר (מרדכי פרק האומנין), ויש חולקין (ב"י בשם תלמידי רשב"א). ואם אינם מוצאים להיות נשכרים אלא בפחות, משלם להם הפחת. וכל אלו הדינים כשלא ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב, שהוא בפשיעתו, אבל אם לא היתה פשיעת בעל הבית בדבר כלל, הרי זה אנוס ונפטר כמו שנתבאר.

הגה: ועיין לקמן סימן של"ד סעיף ב. מלמד שהשכיר עצמו לשני שנים והתחיל שנה ראשונה, מקרי התחלה גם לשנה שניה, והוא הדין כל פועל (הגה"מ פרק האומנין).

סעיף ג

התחיל הפועל במלאכה, וחזר בו בחצי היום, חוזר, ואפילו קבל כבר דמי שכירות ואין בידו לשלם לבעל הבית, יכול לחזור בו והמעות חוב עליו, שנאמר (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים.

הגה: ומהאי טעמא אסור לפועל, אפילו מלמד או סופר להשכיר עצמו להיות בבית בעל הבית בקבע שלשה שנים (הגהות מרדכי פרק האומנין).

סעיף ד

כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל, שמין לו מה שעשה ונוטל, (בין הוקרה המלאכה או הוזלה, ודוקא שחזר סתם, אבל אם חוזר מכח יוקר, אין שומעין לו) (טור בשם ר"י), ואם קבלן הוא, שמין לו את שעתיד לעשות (ע"ל סימן קע"ו סכ"ג), בין שהוזלה בעת ששכרו בין שלא הוזלה, בין שהוזלה המלאכה אחר כך בין שלא הוזלה, שמין לו מה שעתיד לעשות. כיצד, קבל ממנו קמה לקצור בשתי סלעים, (או שקבל על עצמו לעשות כך וכך חביות של יין (ת"ה סימן שכ"ט), קצר חציה והניח חציה, בגד לארוג בשתי סלעים ארג חציו והניח חציו, שמין לו מה שעתיד לעשות, אם היה שוה ו' דינרים נותן לו שקל או יגמרו את מלאכתן, ואם היה הנשאר יפה שני דינרים, אינו נותן אלא סלע, שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה.

הגה: ובעל הבית החוזר בו דינו כקבלן, שידו על התחתונה (טור).

סעיף ה

במה דברים אמורים, בדבר שאינו אבוד, אבל בדבר האבוד, כגון פשתן להעלות מהמשרה, או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהם, אחד פועל ואחד קבלן, אינו יכול לחזור בו. (משרתת או עבד של בעל הבית מקרי דבר האבוד, דבעל הבית לא יכול לעשות מלאכה בעצמו ועל ידי זה נאבד שלו) (ת"ה סימן שכ"ט), אלא אם כן נאנס, כגון שחלה (הוא או אשתו ובניו) (ת"ה סימן שכ"ט) או ששמע שמת לו מת (ל' הטור). (ומיהו אינו צריך לשלם להם כל שכרם, רק מה שעשו וידם על העליונה (טור שם והרא"ש ורש"י ושאר פוסקים ע' ס"ק כ"ה), ואם חזר בעל הבית וקבלן לאחר שעבר האונס, סתם, וחזרו ועשו אחר כך מלאכתן, צריך לשלם בהן כל מלאכתן ואינו מנכה להן כלום (טור בשם אביו הרא"ש והוא בפסקיו), אבל בלאו הכי, מנכה לו כל ימי חליו או אנסו, אע"פ שלא חזר בו הפועל (תוס' ורשב"ץ ותשובת מיימוני סוף סימן קנין סימן ל"א), והוא הדין למלמד שחלה שמנכין לו דמי חליו. ומיהו אם כבר קבל הפועל או המלמד שכרו, יש אומרים דאינו צריך להחזיר (שם בתשובת מיימוני ובמרדכי, ועיין בס"ק כ"ה). ומלמד החוזר בו, מקרי דבר האבוד, וכן סופר המקבל לכתוב ספר אחד וחוזר בו, מקרי דבר האבוד, (תשו' מיימוני הנ"ל ומרדכי פרק האומנין). מלמדין, דינן כשאר פועלים שצריכין לעשות כמנהג להשכים או להעריב, כמו שנתבאר סימן של"א, ואסור לעשות מלאכתו עם הלמוד או לנעור בלילה יותר מדאי, או להרבות במאכל, וכל המשנה ידו על התחתונה ומעברינן ליה (מרדכי פרק האומנין בשם הירושלמי והגהות מיימוני סוף הלכות שכירות). שכר עצמו לזמן, יש לו דין פועל, אבל אם שכר עצמו ללמוד ספר או חצי ספר, יש לו דין קבלן (הגהות מיימוני פ"ט), ועיין לקמן סימן של"ד ושל"ה מדיני מלמד. ואם לא נאנס וחזר בו, אם היה מוצא פועלים אחרים לשכור כששכר את אלו, ועכשיו אינו מוצא, שוכר עליהם או מטען.

הגה: ואם מצא פועלים אחרים (לשכור) והטעה את אלו, צריך ליתן להם כפי מה שפסק לה באחרונה (טור ס"ג בשם הרא"ש). כיצד מטען, אומר להם: סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים, עד שיגמרו מלאכתו ולא יתן להם אלא מה שפסק תחילה, ואפילו נתן להם השתים, מחזיר מהם התוספת.

הגה: פועל שעושה בחנם עם בעל הבית, יכול לחזור אפילו בדבר האבוד (מהרי"ק שורש קל"ג).

סעיף ו

כיצד, שוכר עליהם פועלים וגומרים מלאכתן שלא תאבד, וכל שיוסיף לאלו הפועלים האחרים על מה שפסק לראשונים נוטל מהראשונים עד כמה עד כדי שכרן של ראשונים. ואם היה להם ממון תחת ידו, שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים או חמשים זוז בכל יום לכל פועל, אע"פ ששכר הפועל בשלשה או ארבעה.

הגה: ואם לא שכר עליהם אחרים, אין הפועלים חייבים לשלם לו הזיקו (נ"י פרק האומנין). ויש אומרים הא דשוכר עליהן עד ארבעים או חמשים זוז, היינו דוקא שתפס כלי אומנותם, אבל שאר דברים לא (מרדכי פרק הנ"ל), ודוקא בדבר האבוד שאינו ממון, כגון מלמד או כדומה לזה, אבל בדבר האבוד של ממון, צריך לשלם לו כל הזיקו (ת"ה סימן שכ"ט הגהת אשר"י).

סעיף ז

במה דברים אמורים, שאין שם פועלים לשכור בשכרן להשלים המלאכה, אבל אם יש פועלים לשכור בשכרן, ואמר לו צא ושכור מאלו והשלם מלאכתך, בין שכיר בין קבלן אין לו עליהם אלא תרעומת, ושמין לשכיר מה שעשה, ולקבלן מה שעתיד לעשות.

סעיף ח

אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך, ועשאו האומן, ואחר כך אינו רוצה לקחתו, והוא דבר שאם לא יקחנו מיד, יפסיד, חייב.

הגה: שליח צבור שהשכיר עצמו עם מנהיגי העיר לשנה בתנאי כך וכך, ואחר כך השכיר עצמו לבני העיר הזאת עם מנהיגים שניים, ולא התנה, ודאי על תנאי הראשון השכיר עצמו. ודוקא שחזר והשכיר עצמו בשנה שנייה, אבל אם עמד עמהן בשתיקה, לא אמרינן דנשאר על תנאו הראשון (ריב"ש סימן תע"ה ומהרי"ק שורש קי"ח). האב שהשכיר בנו למלאכה, אע"פ שאינו מעלה לו מזונות, ודאי ניחא ליה במה שעושה האב ונוטל כפי מה שקצב האב, עד שעה שיחזור בו (תשובת הרמב"ן סימן ק"ה). מלמד אצל בעל הבית, שאמר לו בעל הבית לך מעמדי, ונתרצה המלמד, יוכל הבעל הבית לחזור בו ולעכבו, דאינו יכול למחול שעבודו של נער (מרדכי ריש פרק האומנין ותשובת רשב"א סימן תתע"ג ורבנו ירוחם נכ"ט ח"ג), מיהו בשאר פועל, אם אמר לו בפני שנים: לך מעמדי, פטור בלא מחילה, ויש אומרים אם אמר לו דרך כעס שאינו פטור (רבנו ירוחם הנ"ל ב' הדעות).