סימן רמ: שני שטרי מכר היוצאים על שדה אחת מזמן אחד
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן רמ: שני שטרי מכר היוצאים על שדה אחת מזמן אחד

סימן רמ: שני שטרי מכר היוצאים על שדה אחת מזמן אחד

 סעיף א

שני שטרות היוצאים על שדה אחת בשם קונה אחד ואין זמנם שוה, אם היה הראשון מתנה והשני מכר לא ביטל האחרון את הראשון, שיש לומר שלהוסיף לו אחריות חזר וכתב בשם מכר אע"פ שלא היה כתוב שם אחריות, שאחריות טעות סופר הוא. וכן אם הראשון מכר והשני מתנה קנה השדה מזמן הראשון, שלא כתב לו שטר מתנה אלא ליפות כחו משום דין בן המצר.

הגה: או לשאר דברים שמתנה עדיפא ממכר, וצריך שלא יראה בבית דין רק האחרון, דאם מראה שניהן הראשון עיקר (טור), ויש אומרים דאם האחרון במכר, אע"פ שמראה שניהם בבית דין, שניהן קיימין (טור שם בשם הרמ"ה).

 

סעיף ב

היו שני השטרות במכר או שניהם במתנה, אם הוסיף בשני כלום הרי ראשון קיים, שלא כתב השנים אלא מפני התוספת, ואם לא הוסיף בטל שטר השני את הראשון, ואין לו אחריות אלא מזמן שני. לפיכך כל הפירות שאכל הלוקח מזמן ראשון עד זמן שני, מחזיר אותם. ואם היה על אותה שדה חוק למלך בכל שנה, הנותן או המוכר נותן אותו החוק עד זמן השטר השני.

הגה: וכל שכן אם כתב לו תחילה שדה שלימה, ואחר כך חצי שדה (ר"ן פרק נערה). שכיב מרע שאמר: תנו מנה לפלוני, וחזר ואמר כך, אין לו אלא מנה אחת הואיל ולא אמר עוד תנו (מרדכי פרק נערה והגהות מרדכי בגמ' בבא בתרא).

 

סעיף ג

שני שטרות שזמנם ביום אחד והם כתובים על שדה אחדת, בין במכר בין במתנה, אם (אין) דרך אנשי המקום לכתוב שעות, הרי הדבר מסור לדיינים, כל שדעתם נוטה להעמיד שדה זו בידו, יעמידו.

הגה: ויש אומרים שאין דנין דין שודא דדייני רק בדיין מומחה ובקרקע (טור בשם ר"ח). ויש אומרים דאף במטלטלים, כל שאין אחד מוחזק בהן (שם בשם ר"י כך כתב התו' שם ובמרדכי).

 

סעיף ד

במה דברים אמורים, בשטר שאין בו קנין, אלא קנה שדה זו בשטר זה, שאין אנו יודעים מי הוא משניהם שהגיע שטרו לידו תחילה. אבל אם בכל שטר מהם קנין, כל שקדם לו הקנין זכה וישאלו העדים. וכן אם היו שם עדים שזה הגיע לידו שטר מתנתו תחילה, קנה הראשון.

הגה: מי שנתן מתנה לחברו ופירש איזה מתנה נתן לו, כגון שנתן לו קרקע או מקום בבית הכנסת ומצר לו מצרים ואחר כך נתן לאחר מקום בבית הכנסת סתם או קרקע סתם, ולא מצר לו מצרים, יש אומרים דאמרינן שמא מקום או קרקע אחרת נתן לשני, והמתנה ראשונה קיימת (ריטב"א), ויש אומרים דאמרינן ודאי לא כוון אלא על מקום או קרקע הידוע לו, ומאחר שאין יודעים שיש לו מקום או קרקע אחרת, קנה השני. ודוקא במתנת שכיב מרע, שיכול לחזור במתנתו. אבל במתנת בריא קנה הראשון מכל מקום (ב"י סוף סימן רנ"ג בשם הרשב"א).