סימן כו: שלא לדון בדיני עכו"ם

 סעיף א

אסור לדון בפני דייני עכו"ם ובערכאות שלהם (פירוש: מושב הקבוע לשרים לדון בו), אפילו בדין שדנים כדיני ישראל ואפילו נתרצו שני בעלי דינים לדון בפניהם אסור. וכל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבנו עליו השלום. הגה: ויש ביד בית דין לנדותו ולהחרימו עד שיסלק יד עכו"ם מעל חברו (מהרי"ק שורש קנד), וכן מחרימין המחזיק ביד ההולך לפני עכו"ם (ריב"ש סימן קב), ואפילו אינו דן לפני עכו"ם, רק שכופהו ע"י עכו"ם, שיעמוד עמו לדין ישראל ראוי למתחו על העמוד (מרדכי פרק הגוזל קמא, וע"ל סי' שפ"ח). מי שהלך בערכאות של עכו"ם ונתחייב בדיניהם, ואחר כך חוזר ותבעו לפני דייני ישראל יש אומרים שאין נזקקין לו (מהרי"ק שורש קפח) ויש אומרים דנזקקין לו (מרדכי בפרק הגוזל בתרא) אם לא שגרם הפסד לבעל דינו לפני עכו"ם (מהר"מ מירזברק) והסברא ראשונה נראה לי עיקר.

סעיף ב

היתה יד עכו"ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להציל ממנו בדייני ישראל, יתבענו לדייני ישראל תחלה אם לא רצה לבוא נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני עכו"ם מיד בעל דינו. הגה: ויש רשות לבית דין לילך לפני עכו"ם ולהעיד שזה חייב לזה (בה"ת בשם ר' שרירא), וכל זה דוקא כשאינו רוצה להיות ציית דין, אבל בלאו הכי אסור לבית דין להרשות לדון לפני עכו"ם (מהרי"ק שורש א').

סעיף ג

המקבל עליו בקנין לידון עם חברו לפני עכו"ם אינו כלום ואסור לידון בפניהם, ואם קבל עליו שאם לא ילך בפניהם יהיה עליו כך וכך לעניים, אסור לילך לדון עמו לפני עכו"ם וחייב ליתן מה שקיבל עליו לעניים, ויש מי שאומר שאין בית דין מוציאין ממנו אלא מודיעין אותו שחל הנדר עליו.

סעיף ד

שטר שכתוב שיוכל לתבעו בדיני אומות העולם, אינו רשאי לתבעו בפניהם, ואם מסר השטר לעכו"ם שיתבענו בדיניהם חייב לשלם לו כל מה שהפסיד יותר ממה שהוא חייב בדיני ישראל.

הגה: וכל זה שיוכל לכופו בדין ישראל אבל אם הלוה אלם, מותר למסרו לעכו"ם (ב"י ס"ו בשם הריטב"א, וע"ל סוף סימן שסט מדין עכו"ם המוכר שטר חוב לישראל על ישראל אחר, אם דן הוא בדין עכו"ם) .