סימן שסד: הנכנס בבית פלוני והוציא כלים או חטף מידו זהובים

 סעיף א

מי שהעידו עליו שנכנס לביתו של פלוני בפניו ונטל כלים, ואין ידוע כמה נטל, נתבארו משפטיו בסימן צ.

סעיף ב

ראוהו עדים שנכנס לתוך בית חברו, שלא בפני בעל הבית, ונטל משם כלים, אע"פ שהוציאם מגולים, ואע"פ שהבעל הבית הזה עשוי למכור את כליו, אם טען ואמר: דרך גזל לקחם, והלה אומר: ברשותך באתי ואתה מכרתם לי, או נתתם לי, או בחוב שיש לי אצלך תפסתים, אינו נאמן, שכל הנכנס לבית חברו שלא בפניו ונטל כלים משם והוציאם בפני עדים הרי זה בחזקת גזלן, לפיכך מחזיר הכלים לבעל הבית, ואין כאן שבועה, שהרי העדים ראו מה גזל, ואחר שיחזיר חוזר ותובע את בעל הבית בכל מה שיטעון והדין ביניהם.

סעיף ג

וכן אם היה שם עד אחד בלבד ובעל הבית טוען שגזל הוא כלי זה בידו, והלה אומר: לקוח הוא בידי, או בחוב גביתיו, או שלי היה ופקדון הוא אצלך, הרי זה חייב להחזיר הכלי לבעליו בלא שבועה, שאילו היה שני עדים היה חייב לשלם, ועכשיו שאין שם אלא עד אחד חייב שבועה, ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש את העד, וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. לפיכך אם כפר ואמר: לא נכנסתי לביתו ולא נטלתי כלום, הואיל ואין שם אלא עד אחד והוא מכחישו, הרי זה נשבע שבועת התורה שלא לקח מביתו כלום, ונפטר (ע"ל סימן צ ס"ג).

סעיף ד

חטף לשון כסף מיד חברו בפני עד אחד, ואמר חטפתי ודידי חטפתי, חייב להחזיר.

סעיף ה

חטף ממנו זהובים בפני עד אחד, והוא אומר: שלי חטפתי ועשרים היו, אע"פ שאין העד יודע כמה חטף, הרי זה משלם העשרים, שהרי ידע בודאי שהזהובים חטף, ונמצא שהוא מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע, ומשלם.

סעיף ו

אמר החוטף עשרים חטפתי ושלי הם, והנגזל אומר: מאה חטף, משלם העשרים שהודה בהם ועל השאר נשבע היסת.

סעיף ז

נכנס לביתו של חברו שלא בפניו ונטל משם כלים בפני עד אחד, ואין העד יודע כמה נטל, בעל הבית אומר: עשרים כלים היו בביתי, גזלן אומר: לא נטלתי אלא עשרה והם שלי, חייב להחזיר העשרה, מפני שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע, ואינו נשבע על השאר אפילו שבועת היסת, מפני שאינו יכול לטעון על הגזלן טענת ודאי.

סעיף ח

(כפול לעיל סימן ע"ה ס"ח) האומר לחברו: גזלתני מאה, אם אמר לא גזלתי, נשבע היסת, ואם הודה שגזלו חמשים, משלם חמשים, ונשבע שבועת התורה על השאר, כשאר הנשבעים, שהרי לא הוחזק גזלן בעדים.

סעיף ט

וכן הטוען את חברו שנכנס לביתו וגזלו כלים, והוא אומר: דרך משכון לקחתיה בחובי שיש לי אצלך, ובעל הבית אומר: אין לך בידי כלום, אע"פ שהודה שמשכנו שלא ברשות, הואיל ואין שם עדים מעידים שגזל, הרי זה נשבע וגובה חובו מהמשכון.