סימן קנה: דין הרחקת נזיקין

 סעיף א

הבית והעלייה של שנים, לא יעשה בעם הארץ תנור בתוך ביתו אלא אם כן יש לו על גביו גובה ד' אמות בינו לתקרת העלייה (שלא ישרף העלייה). וכן לא יעמיד בעל העלייה תנור עד שיהיה תחתיו מעזיבה שלשה טפחים, מלבד שיהא על גביו גובה ד' אמות, ובכירה, טפח מעזיבה מתחתיה, ואם תנור של נחתומין הוא, צריך שיהיה תחתיו ד' טפחים, ובכירה של נחתומין ג'. אע"פ שהרחיק כשיעור אם יצא האש והזיקה משלם מה שהזיקה, וכל אדם בביתו צריך להרחיק כשיעורים הללו מפני השכנים שמעכבים עליו.

סעיף ב

מי שהיתה לו חנות תחת אוצר חברו, לא יעשה בה לא נחתום ולא צבע ולא רפת בקר, ולא יכניס שם אספסתא, (פירוש: תבואה שלא הביאה שליש והוא מאכל בהמה תרגום על בלילו (איוב ו, ה) על אספסתיה), וכיוצא בהם מדברים שעולה מהם הבל חם הרבה, מפני שהחום מפסיד פירות האוצר (והוא הדין שלא יפתח חלון מבית שיש בו דברים אלו לחדר שיש לו תחת האוצר) (טור בשם הרשב"א), לפיכך אם היה אוצר יין בא"י שאין החום מפסידו, הרי זה עושה בחנותו כל מלאכת אש שירצה, אבל לא יעשה רפת בקר מפני שמפסיד ריח היין. (וכן במקום שקול ונדנוד קשים ליין שצריך להרחיק) (ריב"ש סימן קצ"ו) ואם הוחזקה החנות בתחילה לרפת או לנחתום וכיוצא בו, ואחר כך רצה בעל העלייה לעשות עלייתו אוצר, אינו יכול למחות בידו.

סעיף ג

גילה בעל העלייה דעתו שחפץ לעשות בה אוצר, כגון שכיבד וריבץ עלייתו או שריבה בה חלונות כדרך שעושים לאוצר, וקדם זה ועשה תנור קודם שיכניס פירות לאוצר, או שהתחיל לאצור שומשמין או רמונים או תמרים וכיוצא בהם, וקדם זה ועשה התנור קודם שאצר חיטים, או שעשה בעל החנות מחילה על גבה להבדיל בין החנות ובין האוצר, בכל אלו בעל האוצר מעכב עליו, ואם עבר ועשה אינו יכול להסירו.

סעיף ד

היו מימי העליון יורדים על התחתון ומזיקין אותו, אם אין שם מעזיבה בענין שכששופך מימיו מיד יורדים לתחתון ומזיקים אותו, חייב לסלק היזקו, ואם יש מעזיבה שהמים נבלעים בה ואינם יורדים מיד, אלא לאחר מכאן יורדים ומזיקין, אינו חייב לסלק הזיקו.

הגה: והכל לפי הענין, דאם המים מועטין וכלין לאלתר, אפילו בלא מעזיבה אינו חייב לסלק היזקו. ואם היו מרובים ומזיקין לו תדיר דרך המעזיבה, חייב לסלקו (מרדכי ר' פ"י דב"מ), וכל זה במי תשמישו דבעל עלייה ששופך על העלייה, אבל אם ירדו גשמים על העלייה ויורדין למטה, על הניזק לתקן שלא יוזק (ריב"ש סי' תקי"ז). מרחיקין את הגפת (פירוש פסולת של זיתים), ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים וחול הלח מכותלו של חברו שלש טפחים, או סד בסיד.

סעיף ה

מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת הגומא שמתקבץ בה מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים.

הגה: ובגומא צריך לסוד ג"כ בסיד וע"ל סעיף י', ואפילו בלא גומא אסור לשפוך מי רגלים סמוך לכותל פחות משלשה טפחים (נ"י פרק לא יחפור).

סעיף ו

לא ישתין אדם בצד כותל חברו אם הוא של לבנים אלא אם כן הרחיק ממנו שלש טפחים, ואם היה כותל אבנים די בהרחקת טפח, ואם היו האבנים צחיח סלע משתין בצדו בלא הרחקה.

סעיף ז

מרחיקין את הריחים מן הכותל ג' טפחים מהריחים התחתונה, שהם ארבע מהעליונה, כדי שלא יניד אותו, או כדי שלא יבהלנו בקול הריחיים.

הגה: וכל זה ברחיים קטנה כגון רחיים של יד, אבל רחיים גדולה שהבהמות מוליכות אותה, צריך הרחקה טפי, ואם לא הרחיק והזיק בית חברו, חייב לשלם כפי ראות הדיינין שישומו אם הוא גרם לו ההיזק (תשובת הרא"ש כלל ק' סי' ד'), וכן בשאר נזיקין, כגון האורג שמזיק לחברו בהכאות שעושה בשעת אריגה, ישומו על פי בקיאין ואומנין, וכל כיוצא בזה (ריב"ש סי' קצ"ו).

סעיף ח

מרחיקין את התנור מן הכותל שלשה טפחים מקרקעיתו, שהם ארבע משפתו, כדי שלא יחם הכותל. ומודד מהשפה הפנימית, שעובי כותלי התנור בכלל השלשה טפחים.

סעיף ט

יש מי שאומר שכל אלו ההרחקות מהכותל דוקא בכותל של לבנים, ויש מי שאומר דאפילו בכותל של אבנים, וזה דעת הרמב"ם והר"ר יונה ז"ל.

סעיף י

לא יחפור אדם בור ולא שיח ולא מערה, ולא יביא אמת המים, ולא יעשה בריכת המים לשרות בו בגדים לכבסם בצד כותלו של חברו, אלא אם כן הרחיק מהכותל שלשה טפחים, ויסוד בסיד לכותל בור זה או מקוה המים זה או כותל האמה מצד חברו, כדי שלא יבליעו המים ויזיקו כותל חברו.

הגה: ויש אומרים דאפילו לא היו המים קבועים שם תמיד, כגון צנור השופכת מים מבית לחוץ, אפילו הכי צריך להרחיקו (מרדכי ר"פ לא יחפור), ויש חולקין (נ"י ר"פ הנ"ל והמגיד פ"ט משכנים), מיהו במי רגלים לכולי עלמא אסור כמו שנתבאר סעיף ה' והוא הדין בור שאין בו מים כלל אסור לחפור סמוך לכותל חברו, וצריך לתקן לפי עיני אומנין הבקיאין בכך (ב"י בשם הרשב"א).

סעיף יא

אבן שהכובס מכה בגדים עד שיתלבנו צריך להרחיק אותה ד' אמות מכותל חברו, שבעת שהכובס מכה עליה המים ניתזים ומזיקים לכותל.

סעיף יב

ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון כמין גם, ובא ראובן לעשות כותל שני כנגד כותל שמעון עד שיעשה כותלים כמין בי"ת, הרי שמעון מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ד' אמות, כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב, כדי שידושו בו רבים ותתחזק הארץ.

הגה: ואפילו עמדה שם הכותל ימים רבים ונפלה, כשחוזר ובנאה צריך להרחיק (טור).

סעיף יג

במה דברים אמורים, בכותל גנה או בעיר חדשה בכותל חצר, אבל בעיר ישנה כבר נתחזקה, ובונה כנגדו בלא הרחקה.

הגה: ועד חמשים שנה מקרי העיר חדשה (מרדכי פרק לא יחפור), ובית דירה דינו ככותל גינה (טור בשם רבנו תם).

סעיף יד

וכן אם לא היה באורך כותל שמעון שבונה כנגדו ד' אמות, אינו מרחיק אע"פ שמונע הרגל מלהלך שם, שהכותל שהוא פחות מד' אמות אינו צריך חיזוק הארץ.

הגה: וכן אם כותל ראובן הולך ממזרח למערב ושמעון בא לסמוך כותל מצפון לדרום אין צריך להרחיק (טור), ויש אומרים דכל זה לא מיירי אלא כשקנו הקרקע מן השר או מן ההפקר, אבל בלאו הכי יכולין לסמוך כותל לכותל (נ"י פרק לא יחפור והמגיד פ"ט מה' שכנים ור' ירוחם נ' לא ח"ו).

סעיף טו

הכותש הריפות (פירוש: חיטים הנכתשים במכתשת) וכיוצא בהם בתוך שלו, ובעת שמכר לו מנדנד לחצר חברו עד שנדנד כיסוי החבית שעל פי החבית, (ויש אומרים שאין צריך כל כך רק שינדנד הכותל קצת (טור והמגיד פיש אומרים דשכנים בשם הרשב"א וב"י בשם התוס'), הרי זה מזיק בחיציו וחייב להרחיק כדי שלא ינדנד או יבטל מלאכתו שמזקת, ואם הזיק בעת הנדנוד, חייב לשלם שהרי מכחו בא הנזק.

הגה: ואפילו נבנה החצר אחר שבא המזיק לכאן צריך המזיק להרחיק נזקו (הגהות מיימוני פ"ט והגהות אשרי ונ"י ס"פ לא יחפור), והוא הדין אם אין מזיק לחצר אלא שיש חולי הראש לבעל החצר וקול ההכאה מזיק לו, צריך להרחיק עצמו (ריב"ש סי' קצז).

סעיף טז

מרחיקין את הסולם מהשובך של חברו ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמיה (פירוש הערוך: חיה קטנה כעין חתול והר"ן פירש בפרק אלו טריפות מרטינ"ה בלע"ז) בעת שמניח הסולם, ותעלה לשובך ותאכל את הגוזלות.

סעיף יז

מרחיקין את הכותל מן המזחילה של חברו ד' אמות, כדי שיהיה מקום לבעל המזחילה לזקוף סולם ולתקן מזחילה שלו, הואיל והחזיק בה.

הגה: ויש אומרים לענין שאם קנה ממנו מקום כדי לעלות למזחילתו, צריך להניח לו מקום ארבע אמות שיעור זקיפת סולם (טור בשם ר"י וב"י בשם הרא"ש).

סעיף יח

מי שבא לחפור בור בסוף שדהו סמוך למיצר חברו, אם שדה חברו אינו עשוי לבורות, סומך ואינו יכול למחות בידו, ואם ימלך חברו לחפור בור בצדו, צריך להרחיק מכותל הבור ששה טפחים, עד שיהיה בין חלל שני הבורות עובי ששה טפחים. ואם היתה שדה חברו עשויה לבורות, אינו סומך עד שירחיק מהמצר ג' טפחים ויחפור, וכשיבא חברו לחפור ירחיק גם הוא שלשה טפחים בתוך שדהו ויחפור.

הגה: וכשמרחיק יש אומרים דצריך ג"כ לסוד בסיד כותל בורו, וכמו שנתבאר (סעיף י, טור לדעת הרמ"ה), ויש אומרים דבחדא מנייהו סגי (שם בשם הרא"ש).

סעיף יט

החופר בור לתוך שדהו ומכר חצי השדה, ובא הלוקח לחפור גם הוא בור, צריך להרחיק כל שיעור הרחקה אפילו אם היתה עשויה לבורות, כיון שהראשון בהיתר עשה שהרי בשלו חפר.

הגה: וכן מותר לעשות בכל נזקין אלו בשלו, בשאין שם דבר הניזוק, חוץ מחפירות בור אצל שדה העשוייה לבורות (טור בשם ר"ח והתוס' והרא"ש). ויש חולקין בזה (שם בשם רש"י והרי"ף).

סעיף כ

ראובן חפר גומא בחצירו שמי גשמים יקלחו לתוכה, וכשרבו המים בוקעין ועוברים דרך חומות מרתף שמעון, חייב ראובן לסלק היזקו.

הגה: וכל היזקות שלא נתבארו, שיעור הרחקתן, בכדי שלא יזיק לפי ראות הבקיאין (טור בשם הרא"ש).

סעיף כא

יש מי שאומר שלא אמרו דבהרחקת ששה טפחים בין בור לבור סגי, אלא בארץ הרים, אבל במקום דרפיא ארעייהו צריך להרחיק יותר. לפיכך צריך להרחיק בית הכסא מבור חברו עד שיכירו בני אדם שאינו עובר מלחות בית הכסא לבור, ולרווחא דמלתא ירחיק חמשים אמה.

הגה: ויש מי שחולקין על זה (מרדכי פ"ק דב"מ ופרק לא יחפור), וכל מקום שמזיק צריך להרחיק עצמו, אפילו היה רשות הרבים מפסיק בין הבתים כגון שתי חצרות בשני צדי רשות הרבים, אפילו הכי צריך להרחיק (ב"י בשם הרשב"א).

סעיף כב

מרחיקין את גורן קבוע מהעיר חמשים אמה, כדי שלא יוליך הרוח התבן בעת שזורה ויזיק לבני העיר, (ואם הגורן קודם לעיר מסלקו, ובני העיר נותנים לו דמיו, ספק מסלקו בלא דמים, ומזה יש מי שלומד על דוכוס ממדינה שגזר על יהודים שיעשו עם היהודים הדרים תחת שרים קטנים בכפרים שידורו תחתיו ואם לא, יגרש. כולם צריכים לקיים דברי הדוכוס ונסלק היזק הרבים וליסע תחת הדוכוס תחילה, ולדון אחר כך עם הרבים אם יש להם היזק בזה (הגהות מרדכי דקידושין). וכן לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אלא אם כן היה לו חמשים אמה לכל רוח, כדי שלא יזיק התבן לנטיעת חברו או לנירו.

סעיף כג

מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי ואת הכבשונות והדבורים מהעיר, חמשים אמה, ואין עושים בורסקי אלא למזרח העיר, מפני שרוח מזרחית חמה וממעטת היזק (ריח) עיבוד העורות.

סעיף כד

מרחיקין השובך מהעיר חמשים אמה, ולא יעשנו בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח, ואם לקחו כמו שהוא אפילו הוא בתוך (בית) רובע, הרי הוא בחזקתו. ואף אם יפול, יכול לחזור לבנותו, שטוענים ללוקח לומר ראשון עשאו ברשות, לא שנא נגד יחיד לא שנא נגד רבים.

סעיף כה

מי שהיתה שדה חברו נטועה גפנים או שאר אילנות, ובא הוא לנטוע בתוך שדהו גפנים בצד גפנים או אילנות בצד אילנות, צריך להרחיק ארבע אמות.

הגה: (כן פירש ר"ח) כי כן דרך צורך המחרישה בין האילנות. ואם אין דרך לחרוש בין האילנות, אין צריך להרחיק כלל (ב"י). ובמקום שצריכים להרחיק ובאין שניהם ליטע בבת אחת, כל אחד מרחיק חצי השיעור (המגיד פרק עשירי דשכנים), במה דברים אמורים, בארץ ישראל, אבל בחוצה לארץ מרחיק בין גפנים לגפנים ובין אילנות לאילנות שתי אמות, ובין גפנים לשאר אילנות (או שדה לבן) ארבע אמות.

הגה: ויש אומרים דבין גפנים לאילנות בעינן להרחיק כפי אומד הדעת שלא יפריחו העופות מן האילנות אל הגפנים בשיטה אחת, (טור) ויש אומרים דוקא בנוטע אילנות, אבל נוטע גרעין והאילן ממילא גדל, אין צריך להרחיק (הגהות אשיר"י ומרדכי פרק לא יחפור וב"י בשם התוס'), ראובן שמכר ביתו לאחד וגינתו לאחר, אין בעל הגינה צריך להרחיק אילנותיו אע"פ שמכר הבית תחילה, ואין אומרים בזה מוכר בעין יפה הוא מוכר (ריב"ש סימן ק"ל) וע"ל סי' קנ"ד סעיף כ"ח, ובכל מקום אם היה גדר בנתיים, זה סומך לגדר וזה סומך לגדר.

סעיף כו

מי שהיה אילן חברו נוטה לתוך שדהו, קוצץ כמלא מרדע על גבי המחרישה, ובחרוב (פירוש חרוב אילן של חרובין) ובשקמה (פירוש שקמה אילן שעושה מין תאנים מדבריות) כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר, וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חברו, או על בית האילן, קוצץ (אפילו בשאר אילנות) (טור) את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר.

סעיף כז

אילן שהוא נוטה לרשות הרבים, קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו.

הגה: והוא הדין אם רוצה להוציא זיז למעלה מגמל ורוכבו, אפילו ברשות הרבים וכל שכן במבוי, אינן יכולין לעכב עליו (טור בשם הרמ"ה וכך כתב הרי"ף), אבל אינו יכול לעשות גשר מבית לבית, דמאפיל על בני רשות הרבים או בני המבוי (שם בשם תשובת אביו הרא"ש). ואפילו זיז אחד אם מאפיל או שופך משם שופכין לאמצע הדרך אסור (ריב"ש סי' תנ"ה).

סעיף כח

ראובן יש לו תאנה, והנוף (פירוש חלק האילן שעל הארץ היינו גופא של אילן) נוטה על עלייתו של לוי ומעכבו מלהטיח גגו, יכול לוי לקוץ הנוף המעכבו.

סעיף כט

אילן העומד על המצר, אע"פ שהוא נוטה לתוך שדה אחד מהם, שניהם חולקים פירותיו.

סעיף ל

ראובן שחפר בור וירד ומצא שרשי אילן של שמעון בתוך שדהו, קוצץ וחופר והעצים שלו, ואם היה קרוב לאילן שמעון בתוך ט"ז אמה השרשים של שמעון וקוצצם ונותנם לו, ואם אינו צריך לחפור בור ויצאו השרשים של שמעון בתוך שדהו, הרי מעמיק ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה, וכל שורש שמצא בתוך ג' טפחים קוצצו, ואינו חושש שמא ייבש אילן של חברו, שזה בתוך שלו הוא חופר.

סעיף לא

מי שבא לעשות משרה (פירוש: חפירת מים שמשרין בה הפשתן של פשתן) בצד ירק של חברו, שהרי מי המשרה נבלעים והולכים ומפסידים את הירק, או שנטע כרישין קרוב לבצלים של חברו, שהם מפיגים טעמם, או שנטע חרדל בצד כוורת דבורים, שהרי הדבורים אוכלים העלים ומפסידים הדבש, כל אלו וכיוצא בהם אינו צריך להרחיק בכדי שלא יזיק. ומכל מקום צריך שירחיק משרה מהירק, וכרישין מהבצלים, וחרדל מהדבורים ג' טפחים או יותר מעט, כדי שלא יהיה היזק בידים. (והוא הדין בכל כיוצא בזה שאין ההיזק בשעת מעשה אלא בא אחר כך, על הניזק להרחיק עצמו) (טור סמ"ח).

סעיף לב

מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור חברו (או בא לנטוע) (טור), אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו: הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין אותי, שזה נזק הבא מאליו לאחר זמן ובעת שנטע אינו מזיקו, וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע בתוך שלו.

סעיף לג

סמך באחד מאלו שהיה לו להרחיק וגרם היזק לחברו, יש מי שפוטר מלשלם ויש מי שמחייב.

סעיף לד

מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית הכסא או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהם, צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחברו, כדי שלא יזיקו, אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן ומגיעתן לחברו, הרי זה חייב להרחיק, כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, ואפילו על ידי רוח מצויה, שכל אלו כמו שהזיקו בחיציו הן, ואע"פ שהוא חייב להרחיק כל כך, אם הוליכה הרוח המצויה המוץ והעפר והזיקה בהן, פטור מלשלם שהרוח הוא שסייע אותו.

סעיף לה

כל הרחקות שאמרנו, אם לא הרחיק וראה חברו ושתק, הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו להרחיק, והוא שראה ממנו שמחל כגון שסייע עמו מיד, או שאמר לו לעשות, או שראהו שעשה בצדו בלא הרחקה ושתק ולא הקפיד על זה, זכה.

הגה: ועיין לקמן (סימן קנ"ד סעיף י"ב), וכן ראוי להורות אף על גב די"א דבעינן חזקה שלש שנים וטענה (טור בשם הרא"ש).

סעיף לו

במה דברים אמורים, בשאר נזקים, חוץ מארבע שהם העשן וריח בית הכסא ואבק וכיוצא בו ונדנוד הקרקע, שכל אחד מאלו אין לו חזקה, ואפילו שתק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק.

הגה: ואפילו סמך קודם שבא לשם דבר הניזק (טור בשם הרא"ש ור"ת ורמב"ם), מיהו אם זכו שניהן בשל הפקר, כל הקודם זכה, ואין השני אחריו יכול למחות בו. (ריב"ש סימן שכ"ב), וכן היזק ראיה במקום שצריך מחיצה, כגון חצר השותפין שיש בו דין חלוקה, יש לכל אחד מהם לכוף את חברו לבנות הכותל באמצע, כדי שלא יראהו חברו בשעה שמשתמש בחלקו, ומאחר שממילא הם מזיקים זה את זה בלי עשיית שום מעשה, אין להם חזקה, אלא אע"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה. ולמה שינו נזקין אלו משאר נזקין, לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזקין אלו, וחזקתו שאינו מוחל, שהזיקו היזק קבוע. ואם קנו מידו שמחל בנזיקין אלו (או שמכרן לו או שנתן לו) (טור בשם ר"י והרא"ש וב"י בשם הרשב"א) אינו יכול לחזור בו.

סעיף לז

עשן שאמרו, דוקא בעשן תדיר כגון כבשונות של נחתומין ושל יוצרים וכיוצא בהם, אבל תנור שהיחיד אופה בו פת וכן כירה כיון דלא שהי קוטרא רובא דיומא לאו תדיר הוא. (אבל אי שהי רובא דיומא מיקרי עשן תדיר ודינן כשל נחתומין ויוצרים) (ב"י ממשמעות דברי הרמ"ה), ואי חזי ושתק, מחל ושוב אינו יכול למחות, ומיהו לכתחילה מצי מעכב אפילו בעשן שאינו תדיר, (ויש אומרים דבעשן שאינו תדיר אפילו לכתחילה לא יוכל למחות (פסקי מהרא"י סי' קל"ז) וכן נראה לי להורות), ועשן תדיר נמי דוקא היכא דמטי לרשותא דחבריה ברוח מצויה, אבל אי לא מטי ליה אלא ברוח שאינה מצויה לא מחייב לסלוקי, ואפילו ברוח מצויה נמי, דוקא דמזיק לאינשי, אבל אי לא מזיק לאינשי, אף על גב דמטי לביתיה ומשחיר לאישיתיה (פירוש: כותלו) אם ראה ושתק מחל ושוב אינו יכול למחות, אבל לכתחילה מצי מעכב.

סעיף לח

בית הכסא שאמרו, דוקא כעין בתי כסאות שלהם שהיו על גבי קרקע ומגולים, אבל שלנו פה שהם מכוסים בחפירות, אם ראה ושתק, מחל ושוב אינו יכול למחות, אבל לכתחילה מצי מעכב.

הגה: ראובן ושמעון שהיה להם בית הכסא בשותפות, והחפירה הולכת לתוך חצירו של לוי, ועכשיו ראובן ושמעון רוצים לחלוק ולעשות שתי בתי כסאות, לוי יכול למחות (ב"י בשם הריטב"א).

סעיף לט

מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן במקומו, ויכנסו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו, והרי הם מצירים את חברו בקולם ובצפצופם או בדם שברגליהם שהם יושבים על האילנות ומכלים פירותיהם, אם היה קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו, או שפירות שלו נפסדים לו בדם, חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו נזק מחמתן, שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה, (והוא הדין כל נזק גדול שאין אדם יכול לסובלו) (טור בשם הרא"ש).

סעיף מ

בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהן אומן, ולא מיחו בידו, ואחר כך רוצים למחות בידו, יתבאר בסימן שאחר זה.

סעיף מא

כל דבר שידוע שאין המערער יכול לסבלו, אע"פ ששאר בני אדם סובלים אותו אין לו חזקה כנגד מערער זה.

סעיף מב

הא דקוטרא ובית הכסא אין להם חזקה, דוקא דעביד להו מזיק ברשות דנפשיה, אבל אי אחזיק ועביד בית הכסא בגופא דארעא דחבריה דפתוח לביתיה דמזיק, אי נמי דעביד בית הכסא ברשותא דנפשיה ועוקא דיליה אזיל לביתיה דחבריה, כיון דבגופא דארעא קא מחזיק אית ליה חזקה, ואי טען דזבניה ניהליה, נאמן בשבועה. ומכל מקום אית ליה לכסויי לההוא בית הכסא או לההוא עוקא, כי היכי דליסתליק מיניה, ריחא אף על גב דאחזיק ביה בהכי בלא כיסוי, ואי לא מסלק ליה לריחא, לא הוי חזקה כלל, אפילו אם אמר מסליקנא ליה לבית הכסא ומשתמשנא ביה במלתא אחריתי, לאו כל כמיניה דלבית הכסא אחזיק וכיון דלא הוי חזקה לגופיה לא הוי חזקה למילתא אחריתי, ויש מי שאומר שכיון שהחזיק בגוף הקרקע, הרי הוא שלו לאיזה תשמיש שירצה, ובלבד שלא יגיע לחברו ממנו שום נזק.

סעיף מג

מי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה, כגון שפתח חלון או העביר את המים, או שלא הרחיק מה שראוי להרחיק, והרי המחזיק טוען: אתה אמרת לי לעשות, או מחלת לי אחר שראית, או הוכר הנזק ושתקת ולא מחית בי, והניזק אומר עכשיו הוא שראיתי ולא ידעתי מקודם, או שאמר כשראיתי מחיתי בך ואתה אמרת: עתה ארחיק או אסתום ואתה מדחה אותי מיום אל יום כדי שתקבע היזיקך, בכל אלו וכיוצא בהם על הניזק להביא ראיה, ואם לא הביא ישבע המזיק היסת, ויפטר.

סעיף מד

החזיק בנזק שאין לו חזקה, כגון עשן ובית הכסא וכיוצא בהם, וטען המזיק שקנה מידו של ניזק, על המזיק להביא ראיה שקנה מידו, ואם לא הביא ישבע הניזק היסת שלא קנו מידו על כך, ויסלק זה היזקו.

הגה: לעיל סימן קנ"ד נתבאר בסעיף יט דהבא מכח עכו"ם הוי כעכו"ם לענין נזקין דאתו ממילא (הרא"ש בתשובה בכלל י"ח סימן ט"ו), אבל בנזקין אלו שנתבארו בסימן זה דצריך להרחיק עצמו משום דהוי כמזיקו בידים, אין חזקת עכו"ם מהני לזה דיזיקנו בידים. שני שכנים הדרים ביחד, וביתו של אחד נפרץ, וע"י זה באים גנבים לבית השני, ואמר השני גדור ביתך או מכרנה לאחרים כי אתה גורם לי היזק, יש אומרים דהדין עמו וצריך לתקן הזיקו (ר' ירוחם נתיב ל"א חלק ו וכך כתב הטור בסי' קנ"ז בשם הרמ"ה), ויש חולקין דלא הוי גירא דיליה (ב"י), וכן אם לא גדרה ונעשה לו היזק, פטור מלשלם לדברי הרא"ש.