סימן קסא: דברים שבני החצר כופין זה את זה
סעיף א
בני העיר (נ"א החצר) כופין זה את זה לבנות דלת ובית שער לחצר. וכן כל הדברים שהחצר צריך להם צורך גדול, או הדברים שנהגו בני המדינה לעשותם. אבל שאר הדברים כגון ציור וכיור, אינו כופהו. עשה אחד מעצמו, אם גילה השני דעתו שהוא חפץ בו, מגלגלין עליו את הכל ונותן לו חלקו בהוצאה.
סעיף ב
מי שיש לו בית בחצר ואינו דר עמהם, חייב לעשות עמהם דלת נגר (פירוש: בריחי עני שיטים תרגום נגרי אעין דשטין) ומנעול, אבל לא שאר דברים.
סעיף ג
כשגובין דברים אלו גובין לפי הממון, ולא לפי קירוב הבתים, דדוקא בעיר אמרו לפי קירוב בתים, אבל לא בחצר. ויש מי שאומר שדין החצר כדין העיר.
סעיף ד
אם אחד מבני החצר אינו רוצה ליתן בתיקון הצריך, ואינו רוצה להשכיר ביתו שבחצר, יתקנו הם וישכירו ביתו, ויקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו.
סעיף ה
אחד מהשותפין בחצר שבקש להעמיד בה בהמה או ריחים (או) לגדל בו תרנגולים, חברו מעכב עליו. וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשותם בחצרותיהם, בכולם השותפין מעכבין זה על זה, חוץ מהכביסה. לפי שאין דרך בנות ישראל להתבזות על גב הנהר, (ולכן במקום שהאנשים כובסים וליכא האי טעמא, יכולין למחות, ואפילו לנשים, דוקא אי כובסות בד' אמות שלהן וליכא מדרון דאזיל לחלק חברו, אבל אי איכא מדרון, וכל שכן אם רצה לכבס בד' אמות של חברו, יכולין למחות) (נ"י פ' חזקת).
סעיף ו
חמש חצירות השופכות מים לביב אחד (פירוש, חריץ מתוקן שנשפכין בו כל השופכין). ונתקלקל, צריכים לסייע לתחתונה, נמצאת עליונה מסייעת לכולן, ואין שום אחת מסייעת לה, והתחתונה אינה מסייעת אלא כנגד חצרות.