סימן שלו: השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו
סעיף א
השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חברו, נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מחברו מה שההנהו, ואינו יכול לומר, לו: טול מה שעשית בשכרך, אפילו לא אמר לו שכרך עלי, אלא שכרו סתם. אבל אם שכרו לעשות בשל חברו סתם, יכול לומר: טול מה שעשית בשכרך, ואם אמר לו שכרך עלי אינו יכול לומר לו כן.
הגה: שכרו בפני חברו ושתק חברו, שתיקה כהודאה וחייב לתת לו שכרו, והוא הדין בשוכר מלמד לבן חברו, אחד שאמר לחתנו: תלמוד עם בנך ואני אשלם לך, פטור מלשלם לו (מרדכי פרק זה בורר).
סעיף ב
השוכר את הפועל לעשות בשלו או ללקט לו דבר של הפקר, אינו יכול לומר לו: טול מה שעשית בשכרך, ואם נתרצה הפועל ליטלו בשכרו ואחר כך חזר בו, אין שומעין לו, והוא שעשה משיכה או הגבהה או שהוא ברשותו.
סעיף ג
שכרו לשמור לו דבר של הפקר, יכול לומר לו: טול מה שעשית בשכרך, לפי שעדיין לא זכה בו בעל הבית, וילך הוא ויזכה בו.
סעיף ד
השוכר את הפועל ונאחז באנגריא לעבודת המלך, אין יכול לומר הריני לפניך, אלא אינו נותן לו אלא כפי מה שעשה עמו.