סימן שנג: נשתנה הגניבה ביד הגנב או שנתייאשו בעליה ממנה
סעיף א
נשתנה שם הגניבה ביד הגנב, כגון שגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור, קנאה בשינוי השם, ואין להחזיר אלא דמיה, ומשלם כמו שהיתה שוה בשעת הגניבה, וכן כל שינוי כיוצא בזה, שאינו חוזר לברייתו, אבל שינוי החוזר, אינו קונה אפילו מדרבנן. ובסימן ש"ס יתבאר איזה שינוי החוזר.
סעיף ב
נתייאשו הבעלים מהגניבה, אינו קונה, וצריך להחזירה. ואם יש עם היאוש שינוי השם שחוזר לברייתו, יש אומרים שקונה ואינו צריך להחזיר אלא דמיה.
סעיף ג
אם יש עם היאוש שינוי רשות, בין שנתייאשו ואחר כך מכר הגנב בין שנתיאשו אחר שמכר, (ויש חולקין) (טור ס"ו בשם הרא"ש ורש"י ומרדכי ר"פ הגוזל בתרא וב"י בשם רשב"א. וע"ל סימן שנ"ו), קנה לענין שאין הקונה צריך להחזיר גוף הגניבה, אבל מחזיר דמים אם לקח מגנב מפורסם, (ויש אומרים דאין צריך ליתן לו דמים, דקנה לגמרי) (טור ס"ה בשם ר"י וב"י בשם רש"י ורשב"א), ואם לא היה גנב מפורסם, אינו נותן כלל, לא חפץ ולא דמים, מפני תקנת השוק, כמו שיתבאר לקמן (בסימן שנ"ו).
סעיף ד
אין נקרא שינוי רשות אלא במוכר או נותן, אבל אם מת והורישוהו לבניו, לא, דרשות יורש לא כרשות לוקח דמי. ויתבאר בסימן שס"א. ושם יתבאר עוד אי זה נקרא שינוי רשות.