סימן רעח: אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בשבח ואם מכר חלק בכורה

 סעיף א

אין הבכור נוטל פי שנים אלא בנכסי האב אבל לא בנכסי האם, אפילו אם הוא בכור לאב ולאם חולקים בנכסים הוא והפשוט בשוה.

סעיף ב

מי שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה קודם שנשבעה על כתובתה, כל הנכסים בחזקת היורשים, ונוטל בהם הבכור פי שנים.

סעיף ג

אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויים לבא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקים לאביו שבאו לרשותו, שנאמר: (דברים כא, יז) בכל אשר ימצא לו, כיצד, אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, הבכור והפשוט יורשים כאחד, וכן אם היתה לאביו מלוה יורשים אותה כאחד.

סעיף ד

הניח להם פרה מושכרת או מוחכרת או שהיתה רועה באפר (פירוש: מעשב השדה, רשב"ם) וילדה, הבכור נוטל בה ובולדה פי שנים.

הגה: ויש חולקין (טור בשם אביו הרא"ש), הניח להן עבד או בהמה טמאה, הבכור נוטל ב' חלקים והפשוט חלק אחד, דהיינו שעובדים לבכור שני ימים ולפשוט יום אחד (מרדכי ר"פ מי שהיה נשוי ופ"ק דבבא בתרא), ועיין לעיל סימן קע"א ס"ח.

סעיף ה

שחט אחד ממכירי אביו בהמה, ואחר כך מת אביו, נוטל פי שנים במתנות של אותה בהמה.

סעיף ו

אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו, אלא מעלה אותו השבח בדמים ונותן היתר לפשוט. והוא שישתנו הנכסים, כגון כרמל שנעשו שבלים וכפניות (פירוש: תמרים בעודן סמדר, רש"י) שנעשו תמרים, אבל שבחו מחמת עצמן ולא נשתנו, כגון אילן קטן שגדל ועבה, וארץ שעלתה שרטון (פירוש: שנתקבץ העפר ודחה אמת המים שבשדה) הרי זה נוטל בשבח פי שנים, ואם מחמת הוצאה השביח, אינו נוטל.

הגה: במה דברים אמורים, שלא מיחה בהן, אבל אם מיחה הבכור ואמר: אל תשביחו הנכסים עד שנחלוק, ולא שמעו אליו והשביחו, אם לא עשו בהן שינוי נוטל בשבחו, פי שנים, ואם עשו בהן שינוי, אינו נוטל בשבח ולא בהפסד (טור).

סעיף ז

אין הבכור נוטל פי שנים במלוה, אף ע"פ שהיא בשטר ואע"פ שגבו קרקע בחוב אביהם. (היה לו שותפות ביד אחרים מקרי מוחזק) (מהרי"ק שורש קמ"ה). היה לאב מלוה ביד הבכור, הרי זה ספק אם נוטל בה פי שנים הואיל וישנה תחת ידו, או לא יטול הואיל ומחמת אביו יורשה ועדיין לא בא ליד אביו. לפיכך לא יטול ממנו אלא חצי חלק בכור. במה דברים אמורים, במלוה שלא במשכון. אבל במשכון נוטל פי שנים, דכמוחזק דמי אפילו משכנו בשעת הלוואתו. (ויש אומרים דוקא במשכון של ישראל, אבל במשכון של עכו"ם לא מיקרי מוחזק, אלא אם כן חלוט לו המשכון (מהרי"ק הנ"ל), ואם המלוה על משכונא של קרקע, באתרא דלא מסלקי, שקיל בה פי שנים, והוא דלא מטא זימנא בחיי אביהם.

הגה: ומקרי גם כן מוחזק לגבי לוה, ובכור הלוה נוטל פי שנים כשחוזר ללוה (ב"י בשם תשובת הרשב"א).

סעיף ח

בכור שמכר חלק בכורה קודם חלוקה, ממכרו קיים מפני שיש לבכור חלק בכורה קודם חלוקה, לפיכך אם חלק עם אחיו במקצת נכסים, בין בקרקע בין במטלטלין, ונטל חלק כפשוט, ויתר בכל הנכסים ואינו נוטל בשאר אלא כפשוט.

סעיף ט

במה דברים אמורים, בשלא מיחה, אבל אם מיחה באחיו ואמר בפני שנים: ענבים אלו שאני חולק עם אחי בשוה לא מפני שמחלתי חלק בכורה, הרי זו מחאה ולא ויתר בשאר נכסים, ואפילו מיחה בענבים כשהם מחוברים ובצרום וחלקום בשוה, לא ויתר בשאר נכסים. אבל אם דרכום וחלק עמהם בשוה ביין, ולא מיחה בהם משנעשה יין, ויתר (פירוש: ענין ויתר הוא השתיקה והמחילה על דבר שיש לו עליו טענה אם ירצה) בשאר נכסים. הא למה זה דומה, למי שמיחה בענבים וחלק עמהם בזיתים, שהרי ויתר בכל, וכן כל כיוצא בזה.

סעיף י

יצא עליהם שטר חוב בכור פורע בו פי שנים, ואם אינו רוצה ליטול פי שנים ולא לפרוע פי שנים רשאי. ונפקא מינה שאם שאר היורשים קטנים, או אינם כאן, שאין בעל חוב יכול לגבות ממנו אלא כפי החלק הפשיטות, ויש מי שאומר שאם רוצה לחזור בו אינו יכול.

הגה: היו לו קרקעות משועבדים לאחרים מקרי מוחזק, אבל אי חייבים למלך מכח מס, ודרך המלך ליקח הקרקע בעד המס, מקרי ראוי, אבל במקום שאין דרך המלך כך, מקרי מוחזק והבכור נוטל בו פי שנים (נ"י פרק חזקת), היה לו קרקע מהיום ולאחר מיתה, או שנגזל לו קרקע שאינה נגזלת, ואפילו נגנבו לו ספרים שמסתמא אינו מייאשם, מקרי מוחזק (נ"י ומרדכי ריש פרק יש נוחלין).