סימן קלה: דין המחזיק בבעלי חיים כגון בהמה ועבד
סעיף א
אע"פ שהמחזיק בדבר המיטלטל נאמן לומר שהוא שלו, על בהמה וחיה אינו נאמן, דכיון שהיא מהלכת יש לחוש שמא מעצמה נכנסה לרשותו, או שמא לקחה בדרך והחזיק בה, לפיכך אם יש למערער עדים שהיא שלו, נשבע היסת ונוטל. ואם אין לו עדים נשבע המחזיק היסת, ועומד בשלו. ובמקום שדרך למסור בהמה לרועה, שחרית, ולוקחה מידו ערבית, בענין שאינה הולכת לבדה כלל, דינה כשאר מטלטלין ונאמן המחזיק בשבועה היסת לומר שקנויה לו, ואם טען שהזיקה לו כדי דמיה, או שהוא חייב לו כך וכך, ישבע בנקיטת חפץ.
הגה: ויש אומרים דאם החזיק בהם ג' שנים בכל ענין הוי חזקה (טור והמגיד פ"י מטוען בשם רשב"ם וכך כתב התוס' בפ"ג דגיטין).
סעיף ב
עבד כנעני גדול, דינו כבהמה ואין לו חזקה עד אחר שלשה שנים, מאחר שהוא מהלך, (וצריך המחזיק להביא ראיה ששמש לו כל ג' שנים אלה כדרך עבד לרבו) (רמב"ם פ"י מטוען), ואם הוא קטן שאינו מהלך על רגליו, דינו כשאר מטלטלין ויש לו חזקה מיד, אפילו אם יש לו אם שרגילה לצאת ולבא בבית המחזיק.