סימן שמח: איסור גניבה ומי נקרא גנב ומאיזה שעה מתחייב

 סעיף א

אסור לגנוב אפילו כל שהוא דין תורה. ואסור לגנוב אפילו דרך שחוק, ואפילו על מנת להחזיר או כדי לשלם תשלומי כפל או כדי לצערו, הכל אסור כדי שלא ירגיל עצמו בכך.

סעיף ב

כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של עכו"ם, ואחד הגונב מגדול או מקטן.

הגה: טעות עכו"ם, כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו, מותר, ובלבד שלא יודע לו, דליכא חילול השם (טור ס"ג), ויש אומרים דאסור להטעותו, אלא אם טעה מעצמו שרי (מרדכי פרק הגוזל בתרא).

סעיף ג

איזהו גנב, הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים, אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא אין זה גנב, אלא גזלן.

סעיף ד

משעה שמשך הגניבה נעשה עליה גנב, במה דברים אמורים, שמשכה חוץ מרשות הבעלים, אבל כל זמן שהיא ברשות הבעלים, אינו חייב עד שיגביהנה. ואם הכניסה לרשותו, אפילו לגגו חצרו וקרפיפו, אם היא משתמרת, חייב, אע"פ שלא משך ולא הגביה.

הגה: אימתי גנב חייב בכפל וארבעה וחמשה, עיין בפנים, ולא כתבן המחבר הזה, לפי שהוא קנס ואינו נוהג האידנא, מיהו יש נפקותא אם תפס וע"ל סימן א סעיף "ה.

סעיף ה

תשלומי גניבה, אם יש לו מטלטלים יורדים להם, ואם אין לו מטלטלין אלא קרקעות יורדים להם, וגובין מהעידית שלו כשאר נזיקין.

סעיף ו

מי שגנב והגביה הגניבה, ובא אחד וסייע להוליכה משם, פטור זה השני.

סעיף ז

ראובן שראה שמעון שנכנס לבית לוי וגנב חפץ אחד, ובא אותו חפץ ליד ראובן והחזירו (לשמעון), אין לוי יכול להוציא ממנו בדין.

הגה: ודוקא ששמעון יש לו שום טענה נגד לוי, אבל אם אין לו טענה עליהם רק גנבם וזה יודע ראובן, אם החזירם לשמעון הגנב, חייב לשלם ללוי, דהוי ליה להשיב האבידה לבעלים (מרדכי פרק הספינה וכן משמע מתשובת הרא"ש).

סעיף ח

ראובן תבע לשמעון שנכנס לחדרו וגנב ספריו והוציאם מרשותו, והשיב שמעון אמת היה שהוצאתים, אבל כך היה המעשה שבקשני קרובתי כלתך להוציאם כי לא יכלה שאתם, ולא ידעתי של מי היו וגם לא הגבהתים אך היא הגביהתם ונתנתם לי, שמעון חייב להחזירם, כי מה לו ליכנס לחדרו להוציא הספרים, וניכר הדבר שכוון לסייע לגזול לחמיה, ומה שטוען שהיא הגביהתם ונתנתם לו מכל מקום הרי טוען שהיה כבדים ולא יכלה שאתם, וכיון שלא יכלה להוציאם משם אם לא סייעה, הוה ליה כאילו הוציאם הוא, ויגבה ראובן ממי שירצה, מכלתו שהודית לו שהם ברשותה, ואם ירצה יגבה משמעון.

הגה: וכן אם הטמין הגנב הגניבה והוצרך לצאת מן העיר עד שאינו יכול להבריח הגניבה, ושלח אחר כך איש אחד להביא לו הגניבה, השליח חייב לשלם. דהוא עיקר הגנב, מאחר שידע שהוא גניבה (מרדכי פרק הספינה). המראה לחברו לגנוב או שלחו לגנוב, אין המשלח חייב (ת"ה סימן שט"ו) דאין שליח לדבר עבירה (ד"ע). מיהו אם השליח אינו בר חיובא, יש אומרים דהמשלח חייב (מרדכי פ"ק דמציעא), עיין באבן העזר סימן פו אשה שמכרה או משכנה והבעל אומר שגנבה ממנו.