סימן שג: שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב

 סעיף א

שומר שכר גם הוא אינו מתחייב בשמירתו עד שימשוך במקום שראוי למשוך, כמו שנתבאר בסימן רצ"א בשומר חנם.

הגה: יש אומרים אדם ששולח לחברו שום דבר להוליכו למקום אחד, ובתוך כך שלח לו דורון, הוי שומר שכר (הגהות מרדכי פרק איזהו נשך ועיין בב"י). ראובן שאמר לשמעון: יש לך חפץ פלוני למכור אשרתך ואמכרנו, ושמעון אומר: תנהו בכך וכך והמותר יהא שלך, נעשה ראובן שומר שכר עליו, אע"פ ששתק כשקבלו (מהרי"ק ושרש קנ"ה).

סעיף ב

שומר שכר חייב בגניבה ואבידה, ויש אומרים שאפילו שמר כראוי ונתן הכספים תחת הקרקע בעומק מאה אמה, שאי אפשר לגנבם משם אם לא ע"י מחילות, או גם בעידנא דניימי אינשי ונגנבו, או קפץ עליו חולי ולא יכול לשומרה וכל כיוצא בזה חייב. ואפילו הקיפו חומר של ברזל. ואפילו אם אילו היה שם לא היה יכול להציל, חייב בגניבה ואבידה, אלא אם כן היה שם ולא היה יכול להציל.

סעיף ג

שומר שכר פטור מאונסים. איזהו אונס, בא עליו לסטים מזויין, אפילו אם גם הרועה מזויין, לפי שהליסטים מוסר נפשו יותר.

הגה: אם נפלה דליקה בעיר ונשרפו החפצים שהיה שומר שכר עליהם, הוי אונס, אם לא היה יכול להציל בעצמו ולא על ידי אחרים (מרדכי פרק המפקיד ופרק השואל), ודוקא שיודע בודאי שנשרפו, אבל אם אינו יודע בבירור רק שהיו בבית שנשרף, אינו יכול לישבע שנשרפו דדילמא עכו"ם נכנסו וגנבו אותו, ולכן חייבים לשלם, אלא אם כן עכו"ם הנכנסים הם ליסטים מזויינים, דאז ישבע שנשרפו או נגנבו בליסטים מזויינים ופטור (שם).

סעיף ד

רועה שבאו זאבים וטרפו ממנו, אם היה זאב אחד אינו אונס אפילו בשעת משלחת זאבים, ואם היו שני זאבים, הרי זה אונס. שני כלבים אינו אונס אפילו באו משתי רוחות, היו יותר על שנים הרי זה אונס.

סעיף ה

יש מי שאומר דכל מה דאמרינן דלא הוי אונס דוקא בשלא השתדל להציל, אבל אם השתדל להציל ולא יוכל, אין לך אונס גדול מזה ונשבע על זה ונפטר.

סעיף ו

הארי, והדוב, והנמר, והברדלס (פירש רש"י: פוטווייש בלע"ז, ובערוך פירש מין בעל חי שבז' שנים הוא זכר ונקרא צבוע ואחר כך יתהפך לנקבה נקרא נפרזא ואז היא יותר רעה מקודם בפ"ק דב"ק דף ט"ז ע"א), והנחש, הרי אלו אונסים בזמן שבאו מאליהם, אבל אם הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים, אין אלו אונסים, וחייב לשלם.

סעיף ז

רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו ולהראותו שאינו חושש ממנו, ואמר ליה: הרי אנו במקום פלוני כך וכך רועים אנחנו כך וכך כלי מלחמה יש לנו, ובא אותו הלסטים ונצחו ולקח מהם, הרי הרועה חייב.

סעיף ח

רועה שהיה לו להציל הטריפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות, ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל, הרי זה חייב אחד שומר חינם ואחד שומר שכר, אלא ששומר חינם קורא רועים ומביא מקלות בחינם, ואם לא מצא פטור. אבל שומר שכר חייב לשכור הרועים והמקלות עד כדי דמי הבהמה, כדי להציל, וחוזר ולוקח שכרן מבעל הבית, ואם לא עשה כן, והיה לו לשכור ולא שכר, הרי זה פושע וחייב.

סעיף ט

רועה שטען הצלתי על ידי רועים בשכר, נשבע ונוטל מה שטען, שאינו יכול לטעון אלא עד כדי דמיהן. ויכול היה לומר: נטרפה, וישבע בנקיטת חפץ.

סעיף י

רועה שהניח עדרו ובא לעיר, בין בשעה שדרך הרועים להכנס בין בעת שאין דרך הרועים ליכנס, ובא זאב וטרף ארי ודרס, אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו, אם יכול להציל על ידי רועים ומקלות, חייב, ואם לאו, פטור. ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם.

הגה: ויש אומרים דאם נכנס בעת שאין דרך ליכנס, חייב בכל ענין, דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס (טור והראב"ד), ועיין לקמן (סימן רצ"א סעיף י"ב).

סעיף יא

רועה שומר שכר שהעביר הבהמות על הגשר, ודחפה אחת מהן לחבירתה ונפלה לשבולת נהר (פירוש: מקום שמים נגרים בכח), הרי זה חייב, שהיה לו להעבירם אחת אחת, שאין השומר נוטל שכר אלא לשמור שמירה מעולה, הואיל ופשע בשמירתן בתחילה והעבירן כאחד, אע"פ שנאנס בסוף בעת הנפילה, הרי הוא חייב.

סעיף יב

מתה כדרכה פטור, סיגפה ומתה כגון שהעמידה בחמה או בצינה, אפילו לא מתה מיד, חייב.

סעיף יג

תקפתו ועלתה לראשי צוקין ותקפתו ונפלה, הרי זה אונס.

סעיף יד

העלה לראשי הצוקין, או שעלתה מאיליה והוא יכול למנעה ולא מנעה, אע"פ שתקפתו ונפלה ומתה או נשברה, חייב, שכל שתחלתה בפשיעה וסופו באונס, חייב.

סעיף טו

העלה לראש ההר ומתה שם כדרכה, או שפשע בה ולא שמרה כראוי ויצאה לאגם ומתה שם כדרכה, פטור, אבל אם נגנבה מהאגם ומתה בבית הגנב חייב. (שומר שכר שכלה זמנו, עיין לקמן סי' ד"ש סימן שמג).