סימן קיא: דין מלוה בשטר גובה ממשעבדי והמלוה על פה

 סעיף א

המלוה את חברו על פה אינו גובה אלא ממה שימצא ביד הלוה, אבל אינו טורף לא מהלקוחות שקנו ממנו ולא ממתנות שנתן, אבל מכל מה שימצא בידו, גובה, בין קרקע בין מטלטלים, אפילו קנאם אחר הלואה, אבל המלוה בשטר, טורף מהלקוחות וממקבלי המתנה שקנו ושקבלו ממנו קרקע אחר הלואה, אפילו אם אינו מפורש בשטר כן, אבל אם פירש בפירוש שהלוה לו על תנאי שלא יטרוף מהלקוחות ולא ממקבלי מתנה, תנאו קיים, ואינו טורף מהם.

סעיף ב

הקדשות הרי הם כמשועבדים ואין נפרעים מהם, כל שיש לו בני חורין, אם קדם המכר או המתנה להלואה דבר פשוט הוא שאינו טורף מהם, אלא אם כן יש הוכחה שלא נתכוון במכר ובמתנה אלא להבריחם מבעל חוב, וכמו שנתבאר בסימן צ"ט שהמתנה בטלה. ואפילו קדמה להלואה בעל חוב, גובה ממנו אפילו אם היא מלוה ע"פ.

סעיף ג

אם נתנו ללוה מתנה על תנאי שלא תחול עליה שום שעבוד, לא חוב ולא כתובה שקדם למתנה, ולא יחול עליה להבא, התנאי קיים, ולא יגבה בעל חוב ממנה, אפילו כתב לו דאקנה, אבל אם קנה קרקע והתנה עמו המוכר ע"מ שלא יחול עליו שום שעבוד, אינו מועיל, ובעל חוב (של לוקח) גובה ממנה.

סעיף ד

מי שנתן קרקע לבנו, על תנאי שלא יחול עליו שום שעבוד, ואין לו בן אחר, ומת האב, בעל חוב של הבן גובה ממנה.

סעיף ה

מי שיש לו חובות הרבה, ובית דין מכרו קרקע הלוה כדי לפרוע לבעל חוב המוקדם, אין שאר בעלי חובות יכולים לחזור על הקרקע ולהוציאו מיד הלוקח. אבל אם מכרו הלוה עצמו כדי להגבות לבעל חוב המוקדם, יכולים שאר בעל חובות לטורפו מהלוקח.

סעיף ו

אפוטרופסי יתומים שמכרו לאחרים, לא אמרינן דאחריות דנפשייהו קבילו עלייהו, אלא חוזרים וטורפים בחובם.

סעיף ז

בעל חוב מוקדם שבא לגבות (ויש כאן עוד בעל חוב מאוחר) (רבנו ירוחם סוף נל"ב) ואין ללוה נכסים יותר מכדי חובו של זה, אין מורידין אותו לנכסי לוה אפילו יש נאמנות בשטר, עד שישבע שבועת המשנה שלא נפרע כלום, כדין טורף, שהרי טורף מהשני. מי שנמחק שטר חובו וכתבו לו בית דין שטר אחר, וכן מי שהלוה את חברו מלוה על פה, ונתחייב לו בדין ולא היה לו מה לפרוע, וכתבו לו מעשה בית דין, אם טורפין מהלקוחות נתבאר בסימן ע ס"ו.

סעיף ח

במה דברים אמורים, שטורף ממשעבדי, כשאינו מוצא ביד הלוה בני חרי לגבות חובו מהם. אבל אם מצא ביד הלוה בני חרי לגבות, אפילו הם זיבורית, לא יטרוף ממשעבדי, לא שנא אם הם לקוחות או מקבלי מתנה. לפיכך אם נתן הלוה מתנה לאחרים, וכתב להם מאתיים לפלוני וש' לפלוני ות' לפלוני, חולקים הנכסים לט' חלקים ויקח בעל המאתיים שני חלקים ובעל הש' שלשה חלקים ובעל הת' ד' חלקים, ואם יצא עליהם שטר חוב, גובה מכולם, וכפי החלוקה יפרע כל אחד מחלקו. אבל אם אמר מאתיים זוז לפלוני ואחריו ש' לפלוני ואחריו ת' לפלוני, כל הקודם בשטר זכה, לפיכך יצא עליהם שטר חוב, גובה מהאחרון. ואם אינו מספיק, גובה משלפניו, ואם אינו מספיק, גובה משלפני פניו.

הגה: יש אומרים דהוא הדין אם אמר מאתים זוז לפלוני ומאתיים זוז לפלוני ומאתים לפלוני, דמאחר דנותן לכולם בשוה ולא כללם ביחד, הוי כאלו אמר: אחריו לפלוני (הרא"ש סוף פרק יש נוחלין), ויש חולקים (המ"מ פ"י מהל' זכייה בשם הסכמת המפרשים).

סעיף ט

ראובן צוה מחמת מיתה לתת מנה לשמעון, ומכרו היורשים כל הנכסים, שלא מצא שמעון לגבות מנה שלו, גובה מהלקוחות, ואין היורשים יכולים לומר שנתנו לו, כיון ששטר הצוואה יוצא מתחת ידו, ולא חיישינן לקנוניא.

סעיף י

יורשים שמכרו נכסי אביהם יש להם דין משועבדים, ואין בעל חוב טורף מהם, כיון שיש בני חורין דאביהם. ואם לא השאירו בנכסי אביהם בני חורין, ורוצים לסלקו בקרקע שלהם, נתבאר בסימן קז.

סעיף יא

אם מכר הלוה קרקע שיש לו בעירו, ויש לו קרקע בעיר אחרת, בעל חוב טורף מהלוקח. ואינו יכול לומר: הנחתי לך בני חורין, כיון שאינו בעירו, שגם הלוה עצמו לא היה יכול להגבות מנכסיו שיש לו בעיר אחרת.

הגה: מיהו הכל לפי ראות הדיינים, כי אם אין הזיק למלוה במה שגובה בעיר אחרת לגבות שם מבני חורין גובה שם. (תשובת רשב"א סימן אלף ה).

סעיף יב

הניחו הלקוחות בני חורין ביד הלוה ונתקלקלו, בעל חוב טורף מהלקוחות. ודוקא נתקלקלו, אבל לא נתקלקלו אלא שאינו יכול לגבות מהם מחמת פשיעתו, כגון שסילק שעבודו מהם ולקח בקנין שלא יגבה מהם, אינו גובה מהלקוחות, שיאמרו לו: הנחנו לך מקום לגבות ממנו.

סעיף יג

ואם לא נתקלקלו, אבל גזלן אנס, אינו טורף ממשועבדים, מפני שמצוים הם בעלי זרוע ליפול, וסוף שיגבה חובו.

הגה: מיהו אם המיר לעכו"ם הלוה ולא יכול לגבות בדיניהם, הוי כנתקלקלו בידו וטורף ממשעבדי (תשובת הרא"ש כלל מא), ויש אומרים דהוא הדין אם הניח הלוה יתומים קטנים. ויש חולקין (רבינו ירוחם נכ"ו ח"ג שתי העדות). לוה שבא למכור קרקעותיו לעכו"ם שלא יוכל המלוה לטרוף אחר כך חובו ממנו, ובא למחות המכירה, אינו יכול למחות כמו שאינו יכול למחות כשמוכר מטלטלין שלו, אעפ"י שלא יוכל לטורפן, דשמא יפרענו עדיין קודם שיבא זמנו. מיהו המוכר לא טוב עושה, שמזיק שעבודו של חברו (תשובת רשב"א), ויש לומר דאם נראה לבית דין שלא יהיה מקום לגבות חובו אח"כ, יכול למחות וע"ל סימן ע"ג סעיף י.

סעיף יד

אפי' הגיע זמן הפרעון, ונתרשל המלוה מלתבוע חובו וליפרע מבני חרי, ואחר זמן רב אשתדוף בני חרי, גבי ממשעבדי.

סעיף טו

אם יש כאן שנים או שלשה לקוחות שקנו ממנו כאחד, ואין אחד מהם קודם לחברו, ובא בעל חוב לטרוף, גובה מאיזה מהם שירצה, ואין צריך ליקח חצי שדה מזה וחצי שדה מזה.

הגה: אבל אם היו כאן שדות הרבה ויכול לגבות שדה מכל אחד, גובה מהן ולא מאחד מהן (רבנו ירוחם נ"ו ח"ה).

סעיף טז

אם הלוקח שקנה מהלוה מכרו לאחר, והאחר לאחר, אפילו עד מאה, ובא לטרוף מהלוקח האחרון, אינו יכול לומר: למה לא תבעת חובך מהראשון.

סעיף יז

לוה שמכר נכסיו, וחתם המלוה על שטר המכירה, לא הפסיד בשביל זה זכותו, וטורף מהלקוחות, שיוכל לומר: השני נוח לי והראשון קשה ממנו.

סעיף יח

ראובן קנה בית משמעון ולוי היה לו שטר על אותו בית, ולוי היה במעמד כשקנה ראובן הבית, ולא הוציא שטרו, וגם ראובן סתר הבית ובנה בו ומינה את לוי על הבנין, ואחר כך הוציא לוי שטרו, לא איבד זכותו בשתיקתו.

סעיף יט

לוה שלוה, ואחר כך נתן נכסיו במתנה על מנת להחזיר, אם הם קרקעות שקנה קודם שלוה, או שקנאם אחר שלוה וכתב לו דאקנה, אין מתנתו כלום. ואם המתנה קדמה להלואה, ונתנה לזמן ידוע, זכה המקבל במתנה עד שיגיע זמנה. ואם נתנם לו במתנה על מנת להחזיר, בסתם, ולא פירש באיזה זמן יחזירנה לו, ואחר כך לוה, כשם שהמקבל יכול לדחות ללוה לזמן מרובה, שיאמר לו בכל פעם: אחזירנה לך לאחר זמן, כך הוא דוחה למלוה הבא מכחו. אך המלוה יכול לכופו מדרבי נתן, כשירצה להחזירם שלא יחזירנה אלא (לו ולא) לנותן.

סעיף כ

אף על גב דלא כתב דאקנה, אם קנה והוריש, גובה. ויש חולקין.

סעיף כא

ראובן הלוה לשמעון על פה ושמעון הלוה ליהודה בשטר, ומכר יהודה כל נכסיו, ובא ראובן לטרוף מהלקוחות שקנו מיהודה, מכח שטר שיש לשמעון על יהודה, הדין עמו, הואיל ושמעון מודה שהוא חייב לו. לא היו ללוה נכסים, אלא שטרי חובות שיש לו על אחרים, לא מיבעיא בעודם בידו שהמלוה גובה שלו, מדרבי נתן, אלא אפילו מת הלוה ונפלו השטרות לפני יורשים, גובה מהם, אפילו נעשו השטרות שיש ללוה על בעלי חובות אחר שלוה הוא מהמלוה, ואפילו קנו בעל חוביו של לוה נכסים אחר שלוה הלוה מהמלוה שלו, המלוה גובה מהם ומיורשיהם, מדרבי נתן.

סעיף כב

אם מכר הלוה שטרי חובות, או נתנם לאחר, או שבעלי חוביו מכרו נכסיהם אחר שלוה הוא מהמלוה, אם יש בשטר שיש למלוה, וכן בשטר שיש ללוה, על בעלי חוביו שעבודא דמטלטלי אגב מקרקעי, אז יש בהם דין קדימה, ונכסיהם של בעלי חוביו של לוה משעובדים למלוה שלו מכחו, כיון שהוא קודם למכירה שמכרו.

סעיף כג

אם היו ללוה שני מלוים שהלוו לו, ובאים כאחד לגבות מבעלי חובים שלו, אם הלוה הלוה לבעלי חוביו בשטר לאחר שלוה הוא משניהם, יחלוקו. ואם תפס אחד מהם, זכה בתפיסתו, ואם חובותיו של לוה קודם שלוה משניהם, או קודם שלוה מהאחרון, וכתב לראשון אגב, זכה בהם הראשון.

סעיף כד

ראובן היה לו שטר על שמעון ונתנו ללוי בכתיבה ומסירה, וכשבא לוי לגבות הוציא יהודה שטר שהיה לו על ראובן, מוקדם לשטר שהיה לראובן על שמעון, ואמר כי השטר שנתן ראובן ללוי הוא ממונו של בעל חובו וזכה בו מדין קדימה, הדין עם יהודה, כיון ששטרו מוקדם ושעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי, ואין בזה משום תקנת השוק (וע"ל סוף סימן קיג).