סימן רעט: דין האומר זה בני או אחי או עבדי וחזר ואמר איפכא

 סעיף א

האומר זה בני וזה אחי, או זה אחי אבי, או שאר היורשים אותו, אע"פ שהודה באנשים שאינם מוחזקים שהם קרוביו, הרי זה נאמן ויירשנו. בין שאמר כשהוא בריא, בין שאמר כשהוא שכיב מרע, אפילו נשתתק וכתב בכתב ידו שזה יורשו, בודקים אותו כדרך שבודקין לגיטין.

הגה: ונאמן על כל נכסים בין אלו שהיה לו בשעה שאומר כך, אפילו נכסים שיפלו לו כשהוא גוסס (טור בשם הרא"ש).

סעיף ב

היינו מוחזקין בזה שהוא אחיו או בן דודו, ואמר אינו אחי ואינו בן דודי, אינו נאמן. אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בני, ולא יירשנו, ואפילו היו לבן בנים, אע"פ שאינו נאמן עליו לומר: אינו בני, לענין יחוס, ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו, נאמן הוא לענין ירושה, ולא יירשנו.

הגה: ואם מת הבן ואמר על בני בניו: אין אלו בני בני כי לא היה אביהן בני, אינו נאמן אף על הירושה, מאחר שאין בנו קיים (המגיד פרק ד דנחלות).

סעיף ג

האומר זה בני וחזר ואמר עבדי הוא, אינו נאמן, אמר עבדי וחזר ואמר: בני, אע"פ שהוא משמשו כעבד, נאמן, שזה שאמר: עבדי, לומר שהוא לו כעבד, ואם היו קורים לו עבד בן אמה וכיוצא בדברים אלו שאין אומרים אותם בייחוד אלא לעבדים, אינו נאמן.

סעיף ד

היה עובר על בית המכס ואמר: בני הוא זה, וחזר אחר כך ואמר עבדי הוא, נאמן, שלא אמר: בני אלא להבריח מהמכס. אבל אם אמר בבית המכס: עבדי הוא, וחזר ואמר בני הוא, אינו נאמן. והני מילי דלא אתחזק אמיה בבת ישראל, אבל אתחזק אמיה בבת ישראל לאו כל כמיניה לומר: עבדי הוא.

סעיף ה

העבדים והשפחות אין קורין להם אבא פלוני ואימא פלונית, שלא יבא מהדבר תקלה ונמצא זה הבן נפגם, לפיכך אם היו העבדים והשפחות חשובים ביותר, ויש להם קול, וכל הקהל מכירים אותם ואת בניו ועבדי אדוניהם, כגון עבדי הנשיא, הרי אלו מותר לקרות להם אבא ואימא.

סעיף ו

מי שהיה לו שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג בנים, או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אמו, אם תלמיד חכם הוא או אדם כשר שהוא בדוק בדקדוקי מצוה, הרי זה יירשנו. ואעפ"כ אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואחר כך ילדה, שהרי הוחזקה שפחה בפניו. ואם משאר הדיוטות הוא, ואין צריך לומר אם היה מהמפקירין עצמם לכך, הרי זה בחזקת עבד לכל דבר, ואחיו מאביו מוכרים אותו, ואם אין לאביו בן חוץ ממנו, אשת אביו מתייבמת.

הגה: ויש אומרים דחולצת ולא מתייבמת (טור) ועיין בא"ע סימן קצ"ו, ויש אומרים דלענין ממון, המוציא מחברו עליו הראיה (טור), וכן נראה לי.