סימן קלט: דין שנים חלוקים בדבר ואם בא שלישי וחטפה
סעיף א
שנים שחלוקים בדבר, ואין שום אחד מהם מוחזק בו, כההיא ארבא דהוו מינצו עליה בי תרי וכל חד אמר: דידי הוא, כל דאלים גבר, ואותו שתגבר ידו תחילה, הוא שלו, עד שיביא האחר ראיה, ומיהו שכנגדו יכול להשביעו, וצריך לישבע שהוא שלו. וכל זמן שלא יביא האחר ראיה, אף אם תגבר ידו, אין מניחין ליקח מזה שגברה ידו תחילה.
סעיף ב
בא שלישי וחטפה בטענה שאומר שהוא שלו, אין לשנים האחרים בו כלום, כיון שזה שהוא מוחזק בו טוען שהוא שלו, אבל אם חטפה בלא טענה, מוציאין אותו מידו ואין לו תקנה עד שישיב לכל אחד ואחד (טור סעיף ג בשם רשב"ם והרא"ש) שהרי אינו יודע למי ישיב, ואם הוא קרקע והחזיק בו ואכל פירותיו, גוף הקרקע אינה נגזלת, אבל הפירות צריך לשלם לכל אחד ואחד.
סעיף ג
אם אחד מהשנים החלוקים על דבר זה בא לבית דין ואמר: תפסוהו עד שאביא ראיה, אין שומעין לו. ואם תפסוהו בית דין מדעת שניהם, או שעברו ותפסוהו, אין מוציאין אותו עד שיתברר של מי הוא.
סעיף ד
אם בה, הם חלוקים על שדה ואין אחד מהם מוחזק בה, כגון שמת בעל השדה ושניהם באים ליורשו, וכל אחד אומר: אני קרוב וראוי ליורשו, ואין לשום אחד עדים, כל דאלים גבר (ועיין לעיל ר"ס קל"ח אם היו שניהם מוחזקים מאי דינם) ואם גבר האחד ואכל פירותיו, ואחר כך הביא השני עדים שהוא קרוב, ואין העדים יודעים אם זה שגבר הוא קרוב או לא, מוציאין מזה שגבר, שהוא ספק קרוב והאחר קרוב ודאי, והוא הדין אם השני הביא עדים שהוא קרוב יותר מהאחר, מוציאים מזה שגבר ונותנים לזה שקרוב יותר, וצריך להחזיר כל פירות שאכל אפילו אין ידוע שאכלם אלא על פיו שהודה בהם.
הגה: דבר שהפוסקים חולקים בו, ולא תפס חד מינייהו, אם הוא דבר דשייך בו חלוקה, חולקין, ואם לא שייך ביה חלוקה, כל דאלים גבר (ת"ה סי' שנ"ב ).