סימן שא: דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים

 סעיף א

ג' דינים האמורים בתורה בארבעה שומרים, אינם לא בקרקעות, ולא בעבדים, ולא בשטרות, ולא בנכסי עכו"ם, ולא בהקדשות, הן של מזבח או של בדק הבית. שומר חינם אינו נשבע, נושא שכר או שוכר או שואל אינם משלמים, ומכל מקום שומר שכר מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי, וכן פטורים אף מפשיעה (והכי קיימא לן), ויש מחייבים בפשיעה. וכל אלו, חוץ מן ההקדשות, פטורים אפילו משבועה שאינם ברשותו.

הגה: ועיין לעיל סימן ס"ו סעיף ל"ט, שומר שמסר לשומר בדברים אלו, חייב, דגרע מפשיעה (הרא"ש כלל לט סימן ב), ויש חולקין (מהרי"ק שורש ו ועיין ברבנו ירוחם נ"ל ח"ב), השואל בית ונשרף, פטור לשלם דהוי ליה קרקעות (מרדכי פרק הדיינים ושם בתוס').

סעיף ב

הא דאין נשבעין על אלו, הני מילי בפני עצמן, אבל על ידי גלגול נשבעים.

סעיף ג

אע"פ שאמרו שאין נשבעים על אלו, הני מילי מדאורייתא, אבל נשבעים עליהם היסת אם היתה שם טענת ודאי.

סעיף ד

כל אלו, אם קנו מידם להתחייב באחריותם, חייבים.

סעיף ה

המוסר לחברו לשמור דבר המחובר לקרקע, דינו כקרקע, אפילו ענבים העומדות ליבצר.

סעיף ו

מי שהפקידו אצלו מעות עניים או פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו, פטור, שנאמר: (שמות כב, ט) לשמור ולא לחלק לעניים, והרי הוא ממון שאין לו תובעין. במה דברים אמורים, כשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או לשבויים ידועים. אבל אם היה לעניים אלו או לשבויים אלו, והרי הוא קצוץ להם, הרי זה הממון שיש לו תובעים, וישלם אם פשע, או ישבע שלא פשע, כדרך כל השומרים. (וכן אם הגבאי אמר לשומר: שמור לי, חייב כשאר שומר) (מרדכי פרק החובל).

סעיף ז

מי שהפקידו אצלו ממון פדיון שבוים ובאו עליו גנבים, וקדם והציל עצמו בממון שבויים, אם הוא פטור נתבאר לעיל (בסימן רצ"ב סעיף ט).

סעיף ח

מי שיש בידו מעות של יתומים, דינו כדין מעות שאר כל אדם ואסור להשתמש בהם.

סעיף ט

עכו"ם שהפקיד ואחר כך נתגייר, אין לו כל דיני השומרים, עד שיהיה תחילתו וסופו ישראל. (וכן חולין ואחר כך הקדישן ביד השומר) (טור בשם רמב"ם פ"ב דשכירות).

סעיף י

אין השומר חייב אלא אם כן נתנו לו בתורת שמירה, אבל אם נתנו לו לאבד פטור דדרשינן (שמות כב, ט) לשמור ולא לקרוע ולא לאבד, והני מילי דאתא לידיה מעיקרא בתורת קריעה ואיבוד, אבל אי אתו לידיה מעיקרא בתורת שמירה, והדר אמר ליה: קרע, חייב אי לא אמר לו על מנת לפטור.