סימן שנח: דברים האסורים לקנות מהרועים ומשומרי פירות ומבעלי אומנות

 סעיף א

כל דבר שחזקתו שהוא גנוב, אסור ליקח אותו. וכן אם רוב אותו דבר שהוא גנוב, אין לוקחין אותו. לפיכך אין לוקחים מהרועים צמר או חלב או גדיים, אבל לוקחים מהם חלב וגבינה, במדבר אבל לא ביישוב. ומותר ליקח מהרועים ארבע צאן או ארבע גיזות של צמר מעדר קטן או חמשה מעדר גדול שאין חזקתו שהוא גנוב. כללו של דבר, כל שהרועה מוכרו, אם היה בעל הבית מרגיש בו מותר ללוקחו, ואם לאו, אסור.

סעיף ב

אין לוקחין עצים או פירות משומרי פירות, אלא בזמן שהם יושבים ומוכרים והסלים והפלס בפניהם, שהרי הדבר גלוי ויש לו קול, והוא שיהיה על פתח הגינה.

סעיף ג

וכולם שאמרו הטמן, אסור לקחת מהם.

סעיף ד

מותר ליקח מהאריס שהרי יש לו חלק בפירות ובעצים.

הגה: ויש אומרים דדוקא לאחר שחלקו, דסתמא שלו הוא מוכר, אבל קודם חלוקה אסור דחיישינן שלא יתן לבעל הבית נגד מה שנטל (טור סכ"א).

סעיף ה

אין לוקחין מהנשים ומהעבדים ומהקטנים אלא דברים שחזקתן שהם שלהם מדעת הבעלים, כגון נשים שמכרו כלי פשתן בגליל, או עגלות בשרון, ולוקחין בצים ותרנגולים בכל מקום, (מכל אדם), וכלם שאמרו: הטמן, אסור.

הגה: מעשה באשה אחת שהחזיקה בשל יתומים, וגזרו שלא ישא אותה שום אדם, כדי שלא להחזיק ידי עוברי עבירה (פסקי מהרא"י סי' ר"ס ורס"א) (והביאו ג"כ לעיל סימן ט"ו).

סעיף ו

לוקחים מהבדדים (וכתב הרב המגיד פירוש: בעלי בית הבד ושוכרין אותו לעשות בו שמן, ורש"י פירש בעלי בית הבד שתגרין הן בשמן ולוקחין מן נשיהן במדה שהיא בפרהסיא), זיתים במדה ושמן במדה, אבל לא זתים מועטים ושמן מועט שחזקתן גניבה, וכן כל כיוצא בזה.

סעיף ז

מוכין שהכובס מוציא הרי אלו שלו, ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית, (דכל מה שמקפיד עליו בעל הבית הוא שלו) (טור ס"ב).

סעיף ח

הכובס נוטל ג' חוטים והם שלו, יתר מכאן, של בעל הבית. ואם היה שחור על גבי לבן, נוטל את הכל והם שלו.

סעיף ט

החייט ששייר מהחוט כדי משיכת מחט, ושייר מהבגד מטלית שהוא ג' אצבעות על ג' אצבעות, חייב להחזירה לבעלים, פחות מכאן, שלו.

סעיף י

נסורת שהחרש מוציא, במעצד, שלו, בכשיל, של בעל הבית, ואם היה עושה אצל בעל הבית, אף הנסורת של בעל הבית. (וכן בשאר מלאכות, כל שבעל הבית מקפיד עליו, הוא של בעל הבית, שאינו מקפיד הוא של פועל) (טור שם).

סעיף יא

בכל הדברים וכיוצא בהם הולכים אחר מנהג המדינה.

סעיף יב

כל האומן שמכר דבר מהדברים שאינם שלו בהלכות מדינה, כגון מוכין שמכרן הסורק, במקום שנהגו שיהיה של בעל הבית, אסור ליקח ממנו, אבל לוקחים ממנו כר מלא מוכין, (דהוי נשתנה ביד הגנב, ואף על גב דשינוי החוזר אינו קונה, מכל מקום בספר גניבה מותר בכי האי גוונא וכל כיוצא בזה) (המגיד פ"ו דגניבה), ואם מכר האומן דברים שהם שלו בהלכות המדינה, לוקחים ממנו, ואם אמר הטמן, אסור.