סימן קמא: דין חזקת שדה הלבן והאילן

 סעיף א

שלש שנים שאמרו, מיום ליום. אפילו היו חסרים יום אחד, לא החזיק, ומסלקין אותו ממנה. במה דברים אמורים, בקרקע שהם עושים פירות (תמיד) הבתים והחצרות והבורות והשיחין והמערות והחנויות והפונדקאות והמרחצאות והשובכות ובתי הבדים ובתי שלחין (פירוש בתי הבדים: שעוצרין שם הזיתים, ופירוש בתי השלחין: שדות שצריך להשקותן ביד (תרגום עיף ויגע (דברים כה, יח) משלהי ולאי ואותיות אהח"ע מתחלפות), ופירוש שדה הבעל: שדה שהגשמים משקין אותה והרי הן לה כבעל הנותן הריון לאשתו להולידה ולהצמיחה) שמשקין אותם תמיד וזורעים בהן ונוטעים, והגנות והפרדסים, וכן עבדים המהלכים. אבל שדה הבעל שהיא שותה מי גשמים בלבד, ושדה אילן, אינה מיום ליום אלא כיון שאכל שלש תבואות ממין אחד, הרי אלו כשלש שנים. כיצד, היתה שדה תמרים וגדר שלש גדרות, או שדה ענבים ובצר שלשה בצירות, או שדה זיתים ומסק שלשה מסיקות, הרי אלו כשלש שנים, והחזיק, ואפילו היו האילנות רצופים ולא היה ביניהם מרחק כראוי שהרי סופן ליבש, הואיל ואכלן שלשה (תבואות) החזיק.

הגה: ויש אומרים דגם בשדה בעל ושדה אילן בעינן חזקה ג' שנים (טור בשם הרא"ש ורבנו יונה) וכן נראה לי להורות.

סעיף ב

ג' שנים שאמרו צריך (שיהיו) רצופות זו אחר זו,. הרי שהחזיק בשדה, וזרעה שנה והוביר שנה, (פירוש: הניחה שממה תרגום והאדמה לא תשם) (בראשית מז, יט) לא תבור) אפילו עשה כן כמה שנים, לא החזיק.

סעיף ג

היה דרך בני אותו המקום להוביר, אף על פי שמקצתם זורעים שנה אחר שנה, הרי זה החזיק, ואע"פ שהשלש שנים שאכל הן מפוזרות, שהרי הוא אומר לא הוברתי אותה אלא כדי שתעשה הרבה בשעת הזריעה.

סעיף ד

אכלה שלש שנים רצופות, באתרא דמוברי, יש מי שאומר דהוי חזקה, ויש מי שאומר שאינה חזקה.

סעיף ה

נרה שנה אחר שנה, אפילו כמה שנים, הואיל ולא נהנה בה, אינה חזקה. וכן אם פתח בה שבילי המים ופתח בה ושדד בלבד, הואיל ולא אכל פירות, אינה חזקה.

סעיף ו

זרעה ולא הרויח בה כלום, אלא זרע כור ואסף כור, לא החזיק, שהרי לא נהנה. (אבל אם הוציא עליה הוצאות ממקום אחר עד שלא הרויח בה אין מבטל החזקה) (ב"י בשם הרשב"א).

סעיף ז

ראוהו חורש, קוצר, מעמר, זורה, ובורר, ולא ראוהו מכניס פירות, אינה חזקה.

סעיף ח

אם בנה אדם חורבתו של חברו ג' שנים או שנה אחת מג' שנים (ודר בו ב' שנים) לא עלתה לו חזקה.

הגה: וכן אם תיקן השדה בהשקאת מים, יש אומרים דלא הוי חזקה (כך כתב הרשב"א בתשו') כיון שאין הנאה למחזיק באותה עבודה. וכן אם זרעה בלא חרישה, יש אומרים דלא הוי חזקה (כל זה בטור).

סעיף ט

ניר, לא הוי חזקה, ואפילו אותם ימים שנר בהם אינם עולים לחשבון שלש שנים של חזקה, שאין מונים אלא משעת זריעה ואילך, ויש חולקים, (וסבירא להו דמשעת כניסה לשדה מונין לה ג' שנים הואיל ולבסוף אכל הפירות (טור בשם המפרשים והרא"ש).

סעיף י

אכלה שחת (פירוש: תבואה שלא הביאה שליש, וקוצרין אותה לבהמות), לא החזיק. ואם היו בני המקום דרכן לזרוע לשחת, מפני שדמיו יקרים, הרי זה חזקה.

הגה: וכן אם באתה לידו בעודה שחת, כשיגיע השנה הג' מיום ליום הוי חזקה, אע"פ שלא יאכלנה בשלישית אלא שחת (טור).

סעיף יא

אכלה ערלה, שביעית וכלאים, אע"פ שנהנה בעבירה, הרי זה חזקה. (ויש חולקין וסבירא להו דלא הוי חזקה אלא אם כן אכל הזמורות או כיוצא בזה שאין בו איסור) (טור ושכך כתב הרא"ש).

סעיף יב

היה המקום שהחזיק בו סלע או חלמיש שאינו ראוי לזריעה, צריך ליהנות בו בדבר הראוי לו, כגון שישטח בו פירות או יעמיד בו בהמה וכיוצא בזה. ואם לא נהנה בו בכל אותם השלש שנים בדבר הראוי לו, לא החזיק.

סעיף יג

שדה שהיתה מוקפת גדר, ובא זה שהחזיק בה וזרע חוץ לגדר, ונהנה בכל מקום שאינו שמור, אע"פ שאכלו שנה אחר שנה לא עלתה לו חזקה. והוא הדין לכל הזורע מקום שאינו שמור אלא רגל חיה ויד כל אדם מצויים בו.

סעיף יד

אכלה כולה חוץ מבית רובע (פירוש: שיעור קרקע כדי שיוכל לזרוע בו רובע הקב), החזיק בכולה חוץ מאותו בית רובע שלא נהנה בו, ואפילו היה חלמיש בתוך השדה, הואיל ולא נשתמש בו כראוי, אין לו בה חזקה, ואם היה פחות מבית רובע, בטל אגב השדה.

סעיף טו

אם האילן משיר פירותיו קודם שילקטם, אע"פ שעמדו על האילן עד שגדלו כל צרכם, אינה חזקה. (דלא הוי חזקה אלא עד שילקט הפירות בידו) (טור).

סעיף טז

היתה השדה נטועה אילנות שאין עושים פירות אלא אחת לשלש שנים, כגון בנות שוח (פירוש: מין תאנים לבנות), יש אומרים שאם התחיל בשני חזקה בשנה הראשונה שחנטו, ונעל וגדר השלשה שנים ותיקן צרכי האילנות ואכל הפירות בשנה השלישית, הוי חזקה.

סעיף יז

שדה אילן שהיה בו שלשים אילנות בתוך בית ג' סאין, ואכל עשרה בשנה ראשונה, ועשרה בשנה שנייה, ועשרה בשנה שלישית, הוחזק בכל, והוא שיהיו עשרה שאכל מפוזרות בכל הבית שלש סאים, ולא הוציאו שאר האילנות פירות (באותה השנה). אבל אם הוציאו שאר האילנות פירות ולא אכלן, לא הוחזק אלא במה שאכל, במה דברים אמורים, כשאכל הוא מקצת הפירות ובזזו העם שאר הפירות, אבל אם הניח פירותיהם עליהם, הואיל ואכל אילן מכאן ואילן מכאן מכל השדה, החזיק בכל השדה, אע"פ שלא אסף כל פירותיהם.

הגה: ודוקא שנטועים (עשרה) לבית סאה, אבל אם מגיע יותר מבית סאה לעשרה, ואכלן מפוזר, לא החזיק בקרקע, רק הצריך לאילנות. ויש אומרים דהוא הדין אם היו רצופין יותר מעשרה לבית סאה, ויש אומרים דבכהאי גוונא הוי חזקה, אלא אם כן היו תוך ארבעה (כל זה בטור).

סעיף יח

החזיק בשדה האילן שאילנותיו נטועים רצופים ואכל כל האילנות שבה כל ג' שנים, אפילו הם נטועים בפחות מארבע אמות מזה לזה, הוי חזקה.

סעיף יט

החזיק אחד באילנות ואכל פירותיהם, ואחר החזיק בקרקע וזרעה ואכל פירותיה, וכל אחד משניהם טוען שהכל שלי ואני לקחתיו, זה שהחזיק באילנות ואכלן שלשה שנים יש לו האילנות, וקרקע שצריכים להם, והוא לא כמלא האורה (פירוש: מלקט התאנים מן האילן) וסלו חוצה לכל אילן ואילן, וזה שהחזיק בקרקע יש לו שאר (הקרקע).

סעיף כ

האוכל כל פירות אילן שלשה שנים, וטען על בעל האילן, אתה מכרת לי אילן זה וקרקעו, הרי זה יש לו קרקע כעובי האילן עד התהום, לפיכך המוכר אילן יחידי לחברו, צריך למחות בו בתוך כל ג', כדי שלא יחזיק בקרקע.