סימן לב: המודה בפני עדים שיאמרו דברים כהוייתן ואם אמר משטה אני בך
סעיף א
אם אמר ראובן בפני עדים שהוא חייב לשמעון מנה לא יעידו בבית דין סתם שהודה בפניהם שהוא חייב לשמעון מנה אלא יאמרו דברים כהווייתן, לפי שאפשר לו להפטר בטענת משטה הייתי בו או בטענת שלא להשביע את עצמו נתכוונתי, על הדרך שיתבאר בסימן פ"א, ובית דין יבחינו הדברים אם הם בענין שיועילו טענות אלו או לאו.
סעיף ב
השוכר עידי שקר להוציא מנה מראובן לשמעון פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.
הגה: ודוקא שלא היה חייב לו, אבל אם היה חייב לו רק שאלו העדים הם שקרנים, פטור מדיני שמים אבל עובר על מדבר שקר תרחק (נ"י פרק הכונס בשם הרא"ש), וכן אם לא שכרן, אלא פיתה אותן בדברים שיעידו שקר (תוספות פ' הנ"ל). וכל זה בשוכר עדות שקר לחברו והוא אינו מודה, אבל אם שכר עדות שקר לעצמו והוציא ממון שלא כדין או שהבעל דין מודה (שם בש"ס), חייב להחזיר להוציא הגזילה מתחת ידו (ב"י). ואם הוא אמר שהוא כדין, והעדים מודים שהעידו שקר, העדים חייבים לשלם (נ"י בשם הרא"ה, כדלעיל סימן כ"ט סעיף ב' וכדלקמן סימן ל"ח).