סימן תז: שור שנגח ומכרו מזיק או ניזק
סעיף א
שור תם שהזיק, אם מכרו המזיק עד שלא עמד בדין, אע"פ שהוא מכור הרי הניזק גובה הימנו, וחוזר הלוקח וגובה מהמזיק שמכר לו, שכיון שנגח, קול יש לו ולא היה לו ללוקח ליקח אותו עד שיגבה הניזק.
הגה: מכרו ניזק מכור, וכשיתפסנו יקחנו הלוקח (טור ס"א).
סעיף ב
שחטו מזיק גובה מבשרו, (ויש אומרים דצריך לשלם פחת השחיטה) (טור שם מהגהות מיימוני פרק המניח), (וכן אם נשתמש בו חייב ליתן לניזק שכירות) (טור וב"י בשם רש"י והראב"ד), נתנה במתנה, מה שעשה עשוי, ויגבה הניזק ממנו.
סעיף ג
במה דברים אמורים, כשמכר או נתן קודם שעמד בדין, אבל אם עמד בדין ואחר כך מכרו או נתנו במתנה, לא עשה כלום.
סעיף ד
קדמו בעל חוב של מזיק ותפסוהו, בין שחב עד שלא הזיק, בין הזיק עד שלא חב, לא זכה, אלא הניזק גובה ממנו, שאפילו היה אצל בעל חוב מתחילה והזיק, היה גובה מגופו.
הגה: ויש אומרים דוקא דיוכל הבעל חוב לגבות חובו ממקום אחר, אבל אם היה השור אפותיקי מפורש לבעל חוב, וקדם בעל חוב לנזיקין, בעל חוב קודם (טור) (לשון הרמב"ם שם והרא"ש).