סימן רנז: הכותב נכסיו לבנו או לאחר מהיום ולאחר מותו ומתנת בריא שכתבו בה מהיום ולאחר מיתה

 סעיף א

הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, הרי הגוף של בן מזמן השטר, והפירות לאב עד שימות, לפיכך האב אינו יכול למכור מפני שהם נתונים לבן, והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב.

הגה: המקדיש קרקע מהיום ולאחר מותו, או לאחר שלשים יום, לא קדיש כלל, דהא אי אפשר לומר גוף מהיום ופירות לאחר זמן, דהא קא אכיל פירות של הקדש (תשו' רשב"א סימן תקס"ג). הכותב כל נכסיו לאחד מהיום ולאחר מיתה, צריך למכרן ולקנות בדמיהן קרקע ולאכול מהן פירות, כדין בעל בנכסי אשתו, אלא אם כן התנה לעשות בנכסיו כל ימי חייו כפי מה שירצה (נ"י פרק י"נ).

סעיף ב

מת האב והניח פירות המחוברים לקרקע, הרי הן של בן מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו, היו תלושים או שהגיעו ליבצר הרי הם של יורשים.

הגה: מכר הבן כחו לאחר, אין למקבל אפילו בפירות שלא הגיע זמנו לתלוש אלא הן של יורשי האב, ונותנים לזה דמים כפי מה ששוין הפירות בשעה שמת, או מניח הפירות בשדהו עד שיגמרו, וכן הדין אם כתב הקרקע לאחר ולא לבנו (טור), אבל אם כתב לבן בנו הוי כאילו כתבה לבנו (ת"ה סימן ש"ג).

סעיף ג

עבר האב ומכר, מכורים הפירות עד שימות, (ואפילו חזר ולקחה האב לא היה במכירתו כלום) (נ"י פרק יש נוחלין), וכשימות האב מוציא הבן (או יורשיו) (טור) מיד הלקוחות, ואם היו שם פירות מחוברין, שמין אותם ללוקח ונותן הבן דמיהם, היו תלושים או שהגיעו ליבצר הרי הם של לוקח. (ויש אומרים שדין הבן עם הלוקח כמו עם האב (טור וב"י בשם רשב"ם).

סעיף ד

עבר הבן ומכר, אין ללוקח כלום עד שימות האב.

סעיף ה

מכר הבן בחיי האב, ומת הבן ואחר כך מת האב, כשימות האב קנה הלוקח, שאין לאב אלא פירות וקנין פירות אינו כקנין הגוף.

סעיף ו

מתנת בריא שכתב בה: מהיום ולאחר מיתה, הרי הוא כמתנת שכיב מרע שאינה קונה אלא לאחר מיתה, שמשמע דברים אלו שאע"פ שקנה הגוף מהיום ואינו יכול לחזור בו, אינו זוכה בו ואוכל פירות אלא לאחר מיתה.

הגה: הכותב נכסיו לבנו והתנה לדור בהן כל ימי חייו ולהיות ניזון מהן, יכול לדור בהן עם אשתו ושמשים הצריכין אליו, וכן נותנים לו מזונות הצריכים לו, אם אין לו ממקום אחר כפי הנראה לבית-דין. ואם מכרו לצורך מזונות, ובא לו ממון אחר כך, אין צריך לשלם מה שלקח (נימוקי-יוסף בשם הרשב"א).

סעיף ז

כתב לו מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה, היא לגמרי כמתנת שכיב מרע, ויכול לחזור בו כל ימי חייו אף מהגוף.

הגה: ומכל מקום צריך קנין במתנת בריא ולא אמרינן בכהאי גוונא דבריו ככתובין וכמסורין דמי, ולכן בריא שרוצה לחלוק נכסיו אחרי מותו שלא יריבו יורשיו אחריו, ורוצה לעשות סדר צוואה בעודו בריא צריך להקנות בקנין, ואפילו קנין אינו מהני אם רוצה ליתן להן דבר שאינו בידו אז, דאין אדם מקנה דבר שלא ברשותו, ואין מהני אלא דרך הודאה שמודה שחייב לכל אחד מהן כפי מה שירצה (ב"י סימן ר"נ בשם הרשב"א ומהרי"ק שורש נ"ד ומהר"ם פאדוואה סימן נ"ב), ועיין לעיל (סימן ס סעיף ו).