סימן שז: דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר
סעיף א
השוכר מחברו בהמה או כלים, דינו כשומר שכר, להתחייב בגניבה ואבידה וליפטר מאונסין.
סעיף ב
יכולין המשכיר והשוכר לחזור בהם עד שימשוך או שיעשה אחד מדרכי הקנין. וכן אינו מתחייב בגניבה ואבידה, עד שיעשה אחד מדרכי הקנייה. ויש אומרים שמשסילק הבעל שמירתו מעליו מדעת השומר, נתחייב בשמירתה.
סעיף ג
ראובן שכר בית משמעון ונתן שם חטה, ומחמת שעמדה שם ימים הרבה נתקלקלו הכותלים ונפלו והזיקו לשמעון ולשכניו, אם היה ניכר וידוע קלקול הכותלים, והתרו בו לסלק החטה ולא סלקה, פושע הוא וחייב לשלם כל ההיזק.
סעיף ד
אין השוכר בהמה או מטלטלים רשאי להשכיר לאחר. ואם השכיר לאחר, דינו כדין שומר שכר שמסר לשומר אחר, שנתבאר בסימן רצ"א.
סעיף ה
השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה או נאנסה, כיון שהשני חייב, תחזור לבעלים הראשונים, שאין הלה עושה סחורה בפרתו של זה, ואם אמר לשוכר: אם תרצה תשאילנה ויהיה דינך עם השואל ויהיה דיני עמך, אז ישלם השואל לשוכר.
סעיף ו
השוכר פרה מחברו ונולדה בה מכה בפשיעת השוכר שלא מחמת מלאכה, יש אומרים שהוא פטור מלשלם, כיון שסופה להתרפאות מאותה מכה לא הוי אלא שבת, ואין שבת בבהמה, לפיכך אם מתבטלת כמה ימים פטור, כיון שסופה להתרפאות, ויש מחייבים, (והסברא הראשונה נראה עיקר).
סעיף ז
אין אדם רשאי לדוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית.