סימן שמא: השואל מחברו חפץ סתם או לזמן קצוב

 סעיף א

השואל מחברו כלי או בהמה סתם, הרי המשאיל (תובעו) בכל עת שירצה. שאלו לזמן קצוב, כיון שמשך וזכה בו, אין הבעלים יכולים להחזירו מתחת ידו עד סוף ימי השאלה, ואפילו מת השואל הרי היורשים משתמשים בשאלה עד סוף הזמן.

סעיף ב

השואל פונדק מחברו ללינה, אין פחות מיום אחד, לשביתה אין פחות משני ימים, לנשואין אין פחות משלשים יום. שאל חלוק מחברו לילך בו לבית האבל כדי שילך ויחזור, שאלו לבית המשתה כל אותו היום, שאלו לעשות המשתה שלו, אין פחות משבעה ימים. (ויש אומרים לבית האבל אינו רשאי ליטלו עד שיצאו ימי אבילות, וברגל עד שיצאו ימי הרגל, ובמשתה עד שיצאו ימי המשתה (טור ס"ד בשם הראש. ועיין בי"ד סימן ש"מ).

סעיף ג

הניח להם אביהם פרה שאולה, משתמשים בה כל ימי שאלתה, ואין חייבין באונסים אפילו נשתמשו בה, אבל חייבים עליה כשומר שכר, (וע"ל סימן עב ס"י) אפילו לא נשתמשו בה, ויש מי שאומר שאם אמר המשאיל ליתומים: החזירו לי הפרה שהשאלתי את אביכם או קבלו עליכם חיוב אונסים, שומעין לו.

סעיף ד

חשבו שהוא של אביהם וטבחוה ואכלוה, משלמים דמי בשר בזול, שהוא שני שלישים, והעור ישלמו כולו, ואם הניח להם נכסים וטבחוה, משלמים דמיה מנכסיו.

סעיף ה

השואל כלי מחברו לעשות בו מלאכה פלונית, כיון שמשך השואל אין המשאיל יכול להחזירו מתחת ידו עד שיעשה בו אותה מלאכה. וכן אם שאל ממנו בהמה לילך בה למקום פלוני, אינו יכול להחזירה מיד השואל עד שילך בה לשם ויחזור.

סעיף ו

השואל כלי מחברו להשתמש בו, ואמר ליה: השאילני דבר פלוני בטובתך, כלומר: אין אתה משאיל לי דבר זה כדרך כל המשאילין, אלא כפי טובת לבך ונדבותיך שאינך מקפיד על הזמן, אם קנו מיד המשאיל על זה, הרי השואל משתמש בו לעולם, עד שיתבטל הכלי מלעשות מלאכתו, ויחזיר שבריו או שיריו, ואין השואל רשאי לחזור ולתקן הכלי או לעשותו פעם אחרת.

הגה: ויש אומרים דהאומר השאילני כלי זה בטובו שאול הוא לעולם, דבטובו משמע כל זמן שהוא טוב, ואפילו החזירו למשאיל, חוזר ונוטלו ממנו כשיצטרך, ודוקא שקנו מן המשאיל, אבל לא קנו מן המשאיל, אינו נוטלו ממנו כשהחזירו. נשבר מחזיר לו שבריו (טור ס"ה בשם הרא"ש).

סעיף ז

האומר לחברו: השאילני קרדום לעדור בו הפרדס הזה, עודר בו אותו הפרדס בלבד, ואינו רשאי לעדור בו פרדס אחר, אפילו הוא כמוהו. אמר לו: פרדס, סתם, עודר בו פרדס אחר אי זה שירצה, אפילו אינו שלו. שאלו לעדרו בו פרדסים הרבה שלו, עודר בו כל פרדסים שלו, ואפילו נשחת כל הברזל בעדירה, מחזיר לו הנצב של עץ, ויש מי שאומר דדוקא באותה שנה, אבל לא בשנה אחרת.

סעיף ח

האומר לחברו השאילני שוקת זה, ונפל, אינו יכול לחזור ולבנותו. אמר ליה: השאילני שוקת, סתם, ונפל, חוזר ובונה עד שישקה כל שדותיו. אמר ליה: השאילני מקום שוקת, הרי זה בונה בכל מקום שירצה בקרקע המשאיל, ובונה מקום השוקת שיספיק לו להשקות ממנה כל שדותיו או כל בהמותיו לפי מה שהתנה עם המשאיל, והוא שלקח ממנו בקנין על זה.