סימן שמו: דין פטור שאלה בבעלים עם כל דיניו ובעל בנכסי אשתו

 סעיף א

השואל, והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה שמשך הדבר השאול, אפילו נגנב או נאבד בפשיעה, פטור, שנאמר: (שמות כב, יד) אם בעליו עמו לא ישלם, לא שנא היה עמו בשאלה שהשאיל את עצמו לעשות מלאכתו, לא שנא היה עמו בשכירות שהשכיר עצמו לו, לא שנא היה עמו באותה מלאכה של הדבר השאול, לא שנא במלאכה אחרת, אפילו אמר ליה: השקני מים, והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו, הוי שאלה בבעלים. אבל אם משך תחילה ואחר כך השקהו, לא הוי שאלה בבעלים.

סעיף ב

לא שנא אם באו שאלת הבעלים עם שאלת הפרה כאחד, לא שנא היה הוא שאול או שכיר לו ואחר כך השאיל לו פרתו, פטור, אפילו לא היה עמו בשעת שבורה ומיתה. אבל אם לא היה עמו בשעת שאלה ואחר כך שאל את הבעלים או השכירם, אין זה שאלה בבעלים, אע"פ שהיה עמו בשעת שבורה ומיתה.

סעיף ג

שאל הבעל, ונתרצה להיות שאול לו, אע"פ שלא התחיל במלאכת השואל בשעת משיכת הפרה, אלא מזמין ומכין עצמו ללכת, חשיב שפיר עמו במלאכתו, אבל באמירה שאומר להיות שאול לו, ולא הכין עצמו למלאכתו, לא הוי שאלה בבעלים.

סעיף ד

השאיל לו בהמתו או השכירה לו למשוי, והלך עמה לסעדה ולהטעינה, הוי שאלה בבעלים, אע"פ שמעצמו נשאל לו, (ודלא כיש חולקין בזה) (מרדכי ריש פרק השואל), ואם לא הלך אלא לראות שלא יוסיף המשוי, אין זה שאלה בבעלים, (וכן אם תפס לו השטעגר"ב, הוי לתקנת בהמתו ולא מקרי שאלה בבעלים) (מרדכי הנ"ל בשם ראבי"ה).

סעיף ה

אמר ליה: שמור לי ואשמור לך, או שמור לי היום ואשמור לך למחר, נתבאר בסימן ש"ה.

סעיף ו

האומר לשלוחו" צא והשאל עם פרתי, אינה שאלה בבעלים, שנאמר: (שם) אם בעליו עמו, הבעלים עצמם ולא שליח. (ויש חולקין ואומרים דשלוחו של אדם כמותו) (טור ס"ט בשר הרמ"ה), ואם אמר לעבדו הכנעני: צא והשאל עם פרתי, הרי זה שאלה בבעלים שיד העבד כיד רבו.

הגה: נשאל לו העבד בלא דעת רבו, לא מקרי שאלה בבעלים (רמב"ם והמגיד פרק ב דשאלה).

סעיף ז

שותפים ששאל אחד מחברו, הוי שאלה בבעלים.

סעיף ח

האומר לחברו: השאילני היום ואשאילך למחר, אינו שאלה בבעלים.

סעיף ט

שאל מהאשה פרת נכסי מלוג, ונשאל לו בעלה, או אשה ששאלה פרה לצורך נכסי מלוג שלה ונשאל בעל הפרה לבעלה, לא הוי שאלה בבעלים, משום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.

סעיף י

שאל פרה לרבעה או ליראות או לעשות בה פחות משוה פרוטה, או ששאל שתי פרות לעשות בהן שוה פרוטה, הרי זה ספק, ואין מוציאין מידו.

סעיף יא

שאל מב' שותפים ונשאל לו אחד מהן, וכן השותפים ששאלו ונשאל לאחד מהם, הרי זה ספק אם הוא שאלה בבעלים אם לאו, לפיכך אם מתה אינו משלם, ואם תפסו הבעלים אין מוציאים מידם, ואם פשע בה, יש מחייבים ויש פוטרים.

סעיף יב

מלמד תינוקות, והנוטע לבני המדינה, והמקיז להם דם, והסופר שלהם, כל אלו וכיוצא בהם, יום שהוא יושב בו לעשות במלאכתו, אם השאיל או השכיר לאחד מאלו שהוא עוסק במלאכתם הרי זה שמירה בבעלים, ואפילו פשע בה השומר פטור. אבל הוא ששאל או שכר מהם, חייב, שאינם שאולים לו, ויש אומרים שבזמן הראוי למלאכה, אף ע"פ שאינם עסוקים בה, לפי שאינו רשאי להשמט מהמלאכה ההוא בכל עת שצריכים לו, הוי לגבייהו שאלה בבעלים, אפילו אם צריך לתת לו שכר, מכל מקום מוכרח הוא לעשות לו מלאכתו, מידי דהוה אשותפים ששכרו שכיר חדש או שנה, דבכל שעה הוי שאלה בבעלים לכל אחד מהם.

סעיף יג

הרב השונה לתלמידיו, אם הם צריכים ללמוד עמו בכל מסכתא שירצה הוא, ואף אם התחילו מסכתא אחת יכול לשנותה לאחרת, אז הוי הם כשאולים לו, שהם עמו במלאכה, ואם שאל מהם הוי שאלה בבעלים. ואם הוא צריך ללמוד עמהם בכל מקום שירצו, אז הוא נשאל להם. ואפילו שלא בשעת הלימוד, כיון שצריך ללמוד עמהם בכל עת שירצו, ואם הדבר תלוי בשניהם, שהמסכת שהתחיל יגמרו, ואין הרב יכול לשנות המסכתא שלא מדעת התלמידים, ולא התלמידים בלא דעת הרב, אז אינם שאולים זה לזה כלל. ולפני המועדים שדרך לדרוש לעם הלכות המועד, הוא נשאל להם.

הגה: וכן הדין בשליח צבור עם קהל שלו, דאם הקהל אינן יכולין להשמט ממנו הם כשאולין לו, ואם הוא אינו יכול להשמט מהן הוא נשאל להן (ב"י בשם הרשב"ץ).

סעיף יד

שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים, פטור שהשכירות תלוי בשאלה, אבל אם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים, או שאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים, וחזר ושאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים, כל אלו ספק שמירה, בבעלים הוא.

הגה: ויש אומרים דאם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים, מקרי שמירה בבעלים (טור סי"ו בשם הרא"ש).

סעיף טו

יש אומרים שאם שכרה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים, הוי שניה בבעלים כמו הראשונה, אבל אם ראשונה שלא בבעלים ושניה בבעלים, אין הראשונה גוררת את השניה להיות שלא בבעלים.

סעיף טז

בעל בנכסי מלוג של אשתו, אפילו פשע בהם ונאבדו, פטור, שהיא עמו במלאכתו.

סעיף יז

אשה ששאלה ואחר כך נשאת, הרי הבעל כלוקח ואין לו דין שומר. לפיכך אם הדבר השאול בהמה ומתה, הבעל פטור אע"פ שהוא משתמש בה כל ימי שאלתה, אפילו פשע, מפני שהוא כלוקח.

הגה: אבל לא מפטר מטעם שמירה בבעלים, דהא אין החפץ שלה רק שאול בידה (ד"ע מדויק הטור). וכן גזלן שהפקיד או השאיל דבר הנגזל, אף ע"פ שהיה במלאכת השואל, חייב שואל באונסין, דלא מקרי שאלה בבעלים אלא בבעל החפץ עצמו (מרדכי ר"פ הגוזל בתרא), והאשה חייבת לשלם כשיהיה לה ממון (וע"ל סימן תכ"ד ס"י), ואם הודיע את בעלה שהיא שאולה, הרי זה נכנס תחתיה.

הגה: ודוקא שנשתמש בה לאחר שהודיעתו (טור ס"ך בשם הרמב"ם פ"ב דשאלה), או שקבל עליו להיות הוא השואל (שם בשם הראב"ד).

סעיף יח

לוקח בהמה לשלשים יום, שומר חנם עליה.

סעיף יט

כל אלו החלוקים של שאלה בבעלים נוהגים גם כן בכל השומרים.