סימן רצד: הכופר בפקדון או שטוען נגנב

 סעיף א

תבעו הפקדון וכפר בו, מיד נעשה עליו גזלן, וחייב באונסים ופסול לעדות ולשבועה. במה דברים אמורים, שיש עדים שבשעה שכפר בו היה ברשותו, אבל אם אין עדים לא, שמא נאבד ממנו ואמר: אכפור בו ואדחנו עד שאמצאנו ואחזירנו לו.

סעיף ב

לא כפר בו אלא טען: נגנב, או נאבד, אם אמר שאירע הדבר במקום שיש עדים מצויים, יביא ראיה בעדים לדבריו ויפטר אפילו משבועה. ואם לא יביא עדים לדבריו, ישלם. ואם הוא במקום שאין עדים מצויים, ישבע שהוא כדבריו, ומגלגלין עליו בשבועתו שלא פשע בשמירתו אלא ששמרו כדרך השומרים, ושלא שלח בו יד קודם לכן, שאם שלח בו יד קודם לכן ליהנות ממנו נתחייב אפילו נאנס.

הגה: ויש אומרים דאפילו איכא עדים שנגנב או נאבד צריך לישבע שלא פשע, ומגלגלין עליו שלא שלח בה יד, אבל אי איכא עדים שלא פשע, אין צריך לישבע שלא שלח בה יד (טור בשם הירושלמי והרא"ש ורמב"ם בפרק ו דשאלה).

סעיף ג

זה שאמרנו שבמקום שיש עדים מצויים אם לא הביא עדים שיעידו כדבריו ישלם, הני מילי במידי דשלטא ביה עינא, כגון מעביר חבית בשוק וכיוצא בו. אבל מילתא דעביד דמתרמי דלא שלטא ביה עינא, כגון מאן דנקט חפצא בידיה, דאפשר שאע"פ שרבים מצויים שם ליתרע אונסא ולא ירגישו בו בני אדם, דינו כמקום שאין עדים מצויים.

סעיף ד

מי שהפקידו אצלו גלימא וטוען שנאנסה, והביא עדים שנאנס לו גלימא, אע"פ שלא ידעו אם היתה גלימת המפקיד, פטור, כיון שאילו היתה גלימא בידו ומפקיד אומר: לא זו היא, ונפקד אומר: זו היא, נאמן בשבועת היסת, ואם המפקיד אומר: שמא, והנפקד אומר ברי אפילו היסת ליכא, והכא כיון דמפקיד לא ידע האי גלימא דאיתניס או דידיה היא או לא, נפקד מהימן.

סעיף ה

אם התנה הנפקד שיהא פטור משבועה תנאו קיים.

סעיף ו

נגנב הפקדון באונס ואחר כך הוכר הגנב, אחד שומר שכר ואחד שומר חנם עושה דין עם הגנב ואינו נשבע. קדם ונשבע ואחר כך הוכר הגנב, אם שומר חינם הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה דין עם הגנב, ואם שומר שכר הוא עושה עמו דין.

הגה: ראובן המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שכר על הסרסרות, ואחר כך נתקלקל החוב וצריכין להשתדל עם השר בעד החוב, ושמעון רוצה שראובן יטריח אותה טירחא, הואיל וקבל שכר מן החוב יש אומרים דהדין עם שמעון דומיא דהוכר הגנב (ת"ה סימן שכ"ד).