סימן ה: באיזה יום דנין ובאיזה זמן ביום
סעיף א
אסור לדון בשבת ויו"ט, ואם עבר ודן דינו דין.
סעיף ב
אין דנין בערב שבת ובערב יום טוב, ואם הזמינו לבעל דין לבא לבית דין אין צריך לבוא, ואפילו הזמינו לבוא אחר שבת ויום טוב ולא בא אין קונסין אותו.
הגה: ויש מי שכתב דעכשיו בזמן הזה דנין בערב שבת ובערב יום טוב משום ביטול מלמדים, ודוקא לענין ממון יש להקל דהפקר בית דין הפקר; אבל בדבר איסור, אין להקל (ת"ה סימן רכד והגהות סמ"ק). ונראה לי דדוקא דרך אקראי לפעמים, אבל אין קובעין בית דין בערב שבת ובערב יו"ט וכן נוהגין. אין קובעים זמן בניסן ותשרי למי שאינו בעיר לבוא לדון, אבל אם הזמינו בניסן ותשרי לבוא, אחר כך קונסין אותו אם לא בא.
הגה: ויש אומרים דאין לקבול בבית הכנסת (לא) בניסן ולא בימים נוראים אפילו על בני כפרים שבאו למנין, אלא קבעינן להו זמנא אחר הרגל, ואם יש דחיה ורמאות דנין לאלתר (מרדכי ר"פ הגוזל בתרא והגהות מיימוני). ויש מקומות שנהגו שאם התחילו לדון קודם ניסן ותשרי קבעינן זמנא אף בהם, והיכא דנהוג נהוג (פסקי מהרא"י סימן רז). אין דנין בלילה בתחלת דין אבל אם התחילו לדון דיני ממונות ביום גומרין בלילה (ויש אומרים דאם עברו ודנו בלילה דיניהן דין) (רשב"ם).
סעיף ג
זמן ישיבת הדיינים מהבוקר עד סוף שעה חמישית (מכאן ואילך אין צריכין לישב) (טור).
סעיף ד
אין יושבין בדין מתחלת שעה שביעית אפילו לגמור דין עד שיתפללו תפילת המנחה, ואם התחילו אפילו תחלת דין (אין) מפסיקין אפילו לכשיגיע זמן מנחה קטנה, ובלבד שיהיה להם שהות להתפלל אחר שיגמרו הדין. (ואם ישבו סמוך למנחה קטנה מפסיקין) (טור).
סעיף ה
מאימתי הוי התחלת הדין משיתחילו בעלי דינין לטעון או שנתעטפו הדיינים (ועיין באורח חיים סימן רל"ב).