סימן לג: פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד

 סעיף א

כל הפסולים לדון פסולין להעיד, חוץ מאוהב ושונא שכשרים להעיד אף על פי שפסולין לדון.

סעיף ב

אלו הם הפסולים: האחים זה עם זה, בין מן האם בין מן האב, הרי הם ראשון בראשון, ובניהם זה עם זה שני בשני, ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי, ולעולם שלישי בראשון, כשר, ואין צריך לומר שלישי בשני, אבל שני בשני ואין צריך לומר שני בראשון שניהם פסולים, לפיכך האב עם בן בנו פסול מפני שאב ובנו ראשון בראשון כמו אח ואחיו, ועם בן בן בנו שהוא רביעי ממנו, כשר מפני שהוא שלישי בראשון, וכן הדרך בנקבות כיצד, שתי אחיות או אח ואחותו בין מן האב בין מן האם הרי הם ראשון בראשון, בניהם, בין זכרים בין נקבות, שני בשני, בני בניהם או בנות בנותיהם שלישי בשלישי; (טור סימן ו' בשם ר"ת), ויש אומרים השלישי בראשון פסול.

הגה: וכן ראוי להורות, ויש אומרים דאינו פסול רק מדרבנן אף על גב דשאר פסולים מדאורייתא ונ"מ לענין עידי קדושין (כמ"ש בא"ה סי' מ"ב, מרדכי פרק זה בורר), ויש אומרים דקרובי האם נמי אינם פסולים אלא מדרבנן (מי"י פי"ג מהל' עדות).

סעיף ג

כל אשה שאתה פסול לה אתה פסול לבעלה שהבעל כאשתו, וכל בעל שאתה פסול לו כך אתה פסול לאשתו שהאשה כבעלה, ולדעת הפוסלים שלישי בראשון מכשירים באשתו מפני שהוא מופלג, (ומכל מקום אם דנין על ממון שיש לבעלה הנאה ממנו, פסול להעיד לה דמה שקנתה אשה קנה בעלה) (מרדכי פרק זה בורר).

סעיף ד

כל שתי נשים שהם זו עם זו שני בשני בעליהם מעידים זה לזה דתרי בעל כאשתו דשני בשני לא אמרינן, (ומיהו לכתחילה לא יחתמו עצמן על שטר ביחד) (ת"ה סימן רכ"ו), אבל אם היו ראשון בראשון כגון שלקח זה אשה וזה בתה, וכן בעלי אחיות, פסולים זה לזה, דאמרינן בהו תרי בעל כאשתו, ואף בראשון בשני, אמרינן בהו תרי בעל כאשתו, שכשם שהוא פסול להעיד לבן אחות אשתו, כך הוא פסול להעיד לבעל בת אחות אשתו. אבל מעיד לבן בעל אחות אשתו שיש לו מאשה אחרת. ויש אומרים דבראשון בשני לא אמרינן תרי בעל כאשתו, (וכן נראה לי להורות).

סעיף ה

כל איש שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך, הרי אתה מעיד לשאר קרוביו, כגון בנו ואחיו, וכן כל אשה שאין אתה מעיד לה מפני שהיא אשת קרובך הרי אתה מעיד לשאר קרוביה.

סעיף ו

אבי חתן ואבי כלה מעידים זה לזה.

הגה: ויש אומרים דאף על גב דלעדות כשרים אסורים לדון דהוה ליה כאוהב ושונא, ואפילו הוא דיין קבוע יכול לומר אינו מקובל לי (הגהות מרדכי בשם עיטור), ונראה לי דבדיעבד דינו דין (מהרי"ק שורש כ"א).

סעיף ז

אחי האח מן האם, מעידים זה לזה, שהרי אין ביניהם קורבה כלל.

סעיף ח

האיש עם אשתו ראשון בראשון, ולפיכך אינו מעיד לא לבנה, ולא לאשת בנה, ולא לבתה, ולא לבעל בתה, ולא לאביה, ולא לאמה, ולא לבעל אמה, ולא לאשת אביה.

סעיף ט

הארוס פסול להעיד לארוסתו (שם רמב"ם דף יד) אבל אם העיד לקרוביה אין פוסלין אותה עדות, (ודוקא ארוסה אבל שידוכין בעלמא אינן פוסלים, ומיהו אם רוצה להעיד שתזכה בממון, אפשר דנוגע בדבר) (הגהת אשרי).

סעיף י

זה שפסלה תורה עדות הקרובים לא מפני שהם בחזקת אוהבים זה את זה, שהרי פסולין להעיד לו בין לזכותו בין לחובתו ואפילו משה ואהרן אינם כשרים להעיד זה לזה, אלא גזירת הכתוב הוא.

סעיף יא

הגרים אין להם קורבה אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו מעידים זה לזה, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.

סעיף יב

כל מי שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך, אם מתה אשתו, אע"פ שהניחה לו בנים הרי זה נתרחק, וכשר.

הגה: מיהו אם נפסק הדין כשהיה קרוב לא יוכל לחזור לתבעו אח"כ בעדות זה שנתרחק, דהואיל ונפסק הדין נפסק (ב"י).

סעיף יג

היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פסול לו, וכן אם ידע העדות כשהיה חתנו, ומתה בתו, פסול. אבל אם ידע העדות בשעה שלא היה חתנו, ונעשה חתנו, ומתה בתו, מאחר שתחלתו וסופו בכשרות, אף על פי שנפסל בינתיים, כשר.

סעיף יד

שכיב מרע שצוה בפני עדים הקרובים לו ורחוקים מבניו, אין הצואה כלום, כיון שהיו קרובים בשעה שנמסר להם העדות ויש מי שמכשיר.

סעיף טו

בפיסול ממון לא בעי תחלתו וסופו בכשרות, שאם היה נוגע בדבר בשעת ראיית העדות מפני שהיה לו הנאה בדבר, יכול להסתלק בענין שלא יהיה לו הנאה בדבר ויעיד.

סעיף טז

עדים הקרובים לערב פסולים ללוה, לא שנא אם הלוה בא ליפטר בטענת כפירה והם מעידים עליו שלוה או אם טוען שפרע והם מעידים עליו שהודה שלא פרע.

הגה: קרובי נרצח יכולין להעיד על הרוצח (הגהות אשירי ומרדכי פרק זה בורר), וכן קרובי המוכה יכולין להעיד על המכה לגרשו מבית הכנסת או שאר עונש דומה לזה, שאין תועלת למוכה בעדותו (הגהות מרדכי שם).

סעיף יז

העדים שקרובים זה לזה או שקרובים לדיינים פסולים.

סעיף יח

אם הקהל מינו עדים ותקנו שלא ישוה שום עדות זולתם, כשרים להעיד אפילו לקרוביהם, כיון שקבלום עליהם (וע"ל סימן ל"ז סכ"ב).

הגה: אבל אם מינו סתם עדים בעיר, אין כוונתם שיעידו לפסולים, וכן דיינים הממונים בעיר, לא ידונו לקרוביהם (ריב"ש סימן שיש אומרים) וכן נוהגין.