סימן צג: דין שבועת ספק ושבועת השותפין

 סעיף א

אלו נשבעים בטענת שמא: השותפים, והאריסים, והאפוטרופסים שמינו אותם בית דין על היתומים, והאשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית או שהושיבה בעלה חנונית, ובן הבית שהוא נושא ונותן בענייני בעל הבית, כל אחד מאלו נשבע מדבריהם בנקיטת חפץ בטענת ספק, שמא גזל חברו במשא ומתן, או שמא לא דקדק בחשבון שביניהם, ואין כל אחד מאלו נשבע בטענת ספק, עד שיחשוד המשביע אותן בשתי מעין כסף.

הגה: בין בקרן בין בריוח (הגהות מרדכי פרק כל הנשבעין), וכל אלו יכולין להשביע אימת שירצה, ואינם צריכים להמתין עד שיחלוקו וישביעם לבסוף (הרא"ש פרק אלמנה ניזונית).

סעיף ב

אע"פ שאין עדים שזה שותפו או אריסו, אלא הוא מודה בפני עצמו ואומר: שותפו אני, או אריסו או בן ביתו, אבל לא גזלתי כלום, הרי זה נשבע (דאין אומרים מיגו ליפטר מן השבועה) (טור בשם הרמב"ם והר"י הלוי פרק הנשבעין).

סעיף ג

אם מת, הרי היורש משביע את שותף אביו או אריסו בטענת שמא.

סעיף ד

המשלח ביד חברו חפץ למכרו או ששלח מעות בידו לקנות לו פירות או סחורה, אע"פ שלא נתן לו שכר על זה ואין לו חלק ולא הנאה בשליחות זו, הואיל ונשא ונתן בממון חברו הרי זה כבן בית, ויש לו להשביעו מספק שלא עכב משלו כלום, ויש מי שחולק ואומר שאינו חייב לישבע אלא כשבא ליטול.

הגה: (היינו) אם בא ליטול חלק בריוח, או שהוציא הוצאות ובא ליטול, ואין חילוק בין אם נושא שכר או לא (ב"י בשם תשובת הרשב"א סימן תתקכד), וכן המקבל עיסקא למחצית שכר, אע"פ שנתן לו שכר עמלו צריך לישבע כשאר השותפין. (כן משמע ברמב"ם) ויש חולקין בזה (תוס' ומרדכי פרק הנשבעין והגהות מיימוני פ"ט דשלוחין) ועיין לעיל סימן צא סעיף ג אימתי שליח נשבע ונוטל) .

סעיף ה

השותפים שנושאים ונותנים ביחד, או שהיה אחד מהם נושא ונותן ומפקיד הסחורה או מקצתה או המעות ביד השני בלא משקל ובלא מנין ובלא מדה, הרי שניהם נכנסים לספק ויכול כל אחד להשביע את חברו, אבל אם היה האחד נושא ונותן והשני לא נתעסק, אין נשבעים אלא זה שנשא ונתן.

סעיף ו

חלקו השותפים והאריסין ונתגרשה האשה, ונפרד מעליו בן הבית, והביא לו השליח סחורה שקנה לו או מעות שמכר לו בהם, ושתק, והלכו להם ולא תבעם מיד, אינו יכול לחזור ולהשביעם בטענת ספק, אלא מחרים סתם על מי שגזלו כלום כשהיה שותפו או אריסו או בן ביתו. אבל אם היתה לו טענת ודאי, משביעו עליה ומגלגל בה כל מה שירצה. וכן אם לאחר זמן נתחייב לו שבועה, בין של תורה בין של דבריהם בין של שותפות, מגלגל עליו שותפות ראשון.

סעיף ז

יש מי שאומר שאם פטרו משבועה אינו יכול לגלגל.

סעיף ח

חלקו השותפים ונשאר להם חובות אצל אחרים, אינם יכולים להשביע זה את זה מספק, שהרי חלקו והחוב שנשאר להם אצל אחרים דבר ידוע הוא בכל מה שיפרעו יקח כל אחד חלקו, וכחלוק דמי. וכן אם נשאר לאחד מהם ביד חברו דבר קצוב, אע"פ שלא נטלו, הרי זה כאלו חלקו, אבל כל זמן שנשאר כל שהוא שלא חלקו אותו ואינם יודעים משקלו או שנשאר ביניהם צד מהשותפות שלא עשו בו חשבון ולא ידע כל אחד מהם כמה הוא חלקו, עדיין השותפות קיימת ומשביעין זה את זה.

סעיף ט

תבע אחד מהם את חברו ואמר לו: השבע לי כי עדיין השותפות קיימת, והנתבע אומר: חלקנו כבר, או שאמר התובע: כן חלקנו אבל תנאי היה שאשביעך בכל עת שארצה ועדיין לא נשבעת לי, אינו יכול להשביעו בטענת ספק, אפילו אמר הנתבע חלקנו וכך וכך נשאר לך אצלי וזה שנשאר לך אצלי אינו אלא חוב שזקפת עלי מלוה, או הנחתו אצלי פקדון, אינו יכול להשביעו בטענת ספק, וגם אינו יכול להשביעו היסת שכבר חלק או שמעולם לא נשתתפו, ואפילו על ידי גלגול, לפי שאין משביעין היסת ולא מגלגלין, אלא טענה שאם יודה בה חייב ממון, אבל דבר שאפילו הודה אינו חייב אלא שבועה, אינו נשבע עליו אפילו על ידי גלגול.

סעיף י

טענו עדיין שותפי אתה ונשאר לי אצלך כך וכך, וזה אומר כבר חלקנו ולא נשאר לך אצלי כלום, או לא הייתי שותפך מעולם, הרי הנתבע נשבע היסת שאין לו בידו כלום, ומגלגל עליו שלא גזלתני כלום מעולם, ואינו מגלגל עליו שלא היה שותפו או שכבר חלקו, מהטעם שאמרנו.

סעיף יא

טען עדיין שותפין אנחנו ויש לי להשביעך בטענת ספק, והלה אומר: לא נשתתפנו מעולם, והביא התובע עדים שהיה שותפו, וחזר הנתבע אחר כך ואמר: חלקנו, אין שומעין לו, שהרי הוחזק כפרן לשבועה זו, וישבע שבועת השותפין, וכן כל כיוצא בזה.

סעיף יב

שותף שטען על חברו שכך היה התנאי ביניהם, והלה אומר: לא היה תנאי זה מעולם, או שטען: הקרן שלי היה כך וכך, והלה אומר אינו אלא פחות מזה, או שטען: כבר נתתי לך מהשותפות, והלה אומר: לא לקחתי, או סחורה זו שלי היא, והלה אומר משל אמצע, וכל כיוצא בטענות אלו, אם רצה התובע שלא ישבע השותף שבועת השותפים וישביענו היסת על הטענה שכופר בה, ואומר: לא היו דברים מעולם, הרי זה משביעו. ואם רצה מגלגל עליו כל אלו הדברים בשבועת השותפים.

סעיף יג

ראובן שהטיל לכיס ארבע מאות דינרים והטיל שמעון מאתים ונשתתפו, ונשאו ונתנו ביחד, והרי הממון כולו ביד ראובן, וטען ראובן שנפחת הקרן ת"ק דינרים, אין אומרים שישבע ראובן שבועת השותפים שפחתו כך וישלם שמעון מביתו חמשים, אלא ישבע ראובן שבועת השותפים שפחתו, וילך במנה שבידו בלבד, ולא ישלם שמעון כלום. ואם טען ראובן ששמעון יודע בודאי בפחת זה שפחתו, ישביע את שמעון שבועת השותפים ויגלגל עליו שאינו יודע בודאי סכום הפחת הזה. ואם לא נתעסק שמעון בשותפות זו כלל, ישבע שמעון היסת שאינו יודע בודאי בזה ההפסד, ויפטר. ולא עוד אלא אם היה זה המנה הנשאר ביד שמעון, חולקין אותו בשוה, שאין השותף מהנשבעין ונוטלין כדי שישבע ויטול מה שביד חברו, אלא נשבע ונפטר או נוטל מדבר שהוא תחת ידו. טען שמעון שיש ללוי עליו חוב מזה השותפות מנה, אם היה בידו כדי החוב, והיה יכול ליתנו ללוי, נאמן, ונותנין החוב ואחר כך מחשבין. ואם אין בידו ליתן, אינו נאמן להוציא מיד ראובן או מהסחורה הידועה לשותפים, שמא קנוניא הם עושים, שמעון ולוי, על נכסי ראובן. ואפילו היתה המלוה בשטר, אין ראובן חייב ממנה כלום, אבל אם טען שמעון שראובן יודע בודאי שזה החוב שעלי מחמת השותפות הוא והחוב אצלנו הוא, ישבע ראובן היסת או על ידי גלגול שאינו יודע שהחוב זה אצלנו, וישלם שמעון החוב משלו.

סעיף יד

וכן אם יצא שטר חוב על לוי בשם שמעון במאה דינרים מממון השותפות, ואמר שמעון: נפרעתי והחזרתי לכיס, או שאמר: קבעתי לו זמן לשנה או לשתים, אינו נאמן שמא קנוניא הוא עושה על נכסי ראובן, וכיצד דנין בדין זה: לוי כבר נפטר בהודאת שמעון, ואם לא הביא שמעון ראיה, ישלם מביתו, ויתבע מלוי בסוף זמן שאמר.

הגה: ואם מפורש בשטר שהוא ממון השותפות, והשטר יוצא מתחת יד ראובן, אין שמעון נאמן בהודאתו רק על המחצה שלו, וראובן יכול לתבוע מחצה שלו משמעון או מלוי, אם אינו יכול להוציא משמעון (טור בשם הראב"ד).

סעיף טו

ראובן ושמעון שותפים וקנה ראובן בגדים מעכו"ם ומכרם ללוי, ויצא לוי לעכו"ם במעות, וכתב ראובן שטר לעכו"ם שאם לא יפרענו לוי לזמן שקבע, שיפרענו הוא, ואחר כך חלקו ראובן ושמעון השותפות, חייב שמעון לעשות שטר לראובן, שאם יברר ראובן בעדים שלא פרע לוי לעכו"ם ויצטרך ראובן לפרוע לעכו"ם, שיפרע חלקו, ובכל מה שיוציא על עסק זה הוצאות ושוחד ושאר דברים, בכל מה שיברר ראובן בעדים, שיפרע שמעון חלקו.

סעיף טז

ראובן שותף שמעון נשא ונתן עם עכו"ם אנסים וטעו בחשבון, ונתן המעות לשותפות, וירא שיזכור טעותם, ובקש שיעשה לו שמעון שטר עליו שאם יצטרך להחזיר, שיפרע לו חלקו, עוד תובעו שהיו לו משכונות מאחרים ומכרם, וירא שיבא לו הפסד מזה, שיעשה לו שטר שיפרע לו חצי ההפסד שיבא לו מזה, אינו חייב לעשות לו שטר, אלא יודה שמעון בפני עדים שהמעות שסכומן כך וכך שהטעה ראובן לעכו"ם אנס פלוני, שהכניסם לשותפות ועדים יכתבו הודאת שמעון ויחתמו עליה ויתנו אותם ליד ראובן. וכן במשכונות שמכר ראובן, יודה שמעון בפני עדים כל הדברים כמו שהיו, ויכתבו הודאה ויתנוה לראובן.

סעיף יז

ראובן ושמעון שותפים ואמר ראובן לאחיו: תשתדל עמנו בשותפות ותניח מעותך עם שלנו וקח ריוח בכדי מעותיך, ושמעון ידע בדבר, עתה אומר שמעון: מאחר שלא הודעתני אין לי ליתן מחלקי לאחיך חלק מהריוח, הדין עם ראובן, ויטול אחיו חלקו בריוח כפי חלקו במעות.

סעיף יח

באו לחלוק, והוציא ראובן קצת שטרות שמכר ליהודים בהקפה, אם מנהג העיר למכור בהקפה, צריך שמעון לקבל, ואם ירצה ישביע לראובן שאלו ההקפות הם מעסק השותפות ושעשאם לצורך העסק ולטובתו, ואם אין מנהג העיר למכור בהקפה, לא יתן שמעון חלקו בהקפה אלא במעות ובסחורה.