סימן שנה: גנב שהחזיר הגניבה שלא מדעת הבעלים
סעיף א
הגונב חפץ מבית חברו והחזירו למקומו, ולא ידעו הבעלים שהחזירו, אם ידעו הבעלים שנגנב מהם, אע"פ שהחזירו הגנב, לא נפטר, והוא באחריותו עד שידעו הבעלים, כגון שימנה חפציו וימצאם שלמים. ומיהו כשמנאם נפטר אע"פ שלא ידעו הבעלים בשעה שהחזירו. לפיכך גנב לו מעות והבליעם לו בחשבון ונתנם לתוך כיסו, אם יודע מנין המעות שלו, יצא, שאדם עשוי למשמש בו בכל שעה והרי מצא שהחזיר לו בכלל מעותיו. אבל אם זרקן לכיסו שאין בו כלום, לא יצא וחייב באחריות הגזילה עד שיודיענו שהחזיר לכיס פלוני, ואם לא ידעו הבעלים שנגנב מהם, מיד כשהחזירם למקומם יצא אע"פ שלא מנאום הבעלים.
סעיף ב
במה דברים אמורים, בדבר שאין בו רוח חיים, אבל הגונב טלה מן העדר, וידעו בו הבעלים, והחזירו לעדר שלא מדעת בעלים, ומת או נגנב, חייב באחריותו. ואם מנו את הצאן והיא שלימה פטור, ואם לא ידעו הבעלים לא בגניבתו ולא בחזרתו, אע"פ שמנו את הצאן והיא שלימה, חייב באחריותו עד שיודיע את הבעלים כדי שישמרו את הטלה הגנוב, שהרי למדו דרך אחרת חוץ מדרך שאר הצאן שבעדר זה.
סעיף ג
במה דברים אמורים, שנפטר כשמחזירו למקומו, בגנב הגונב מבית הבעלים, אבל שומר שגנב מרשות עצמו, כגון שהופקד אתו כיס או טלה ויש עדים שגנבו, אע"פ שיש עדים שהחזירם למקומו, חייב באחריותו עד שיודיע לבעלים, שהרי כלתה שמירתו ואינו עוד שומר עליו, והרי הוא כאילו לא החזירו עד שיודיע לבעלים.