סימן שעא: קרקע אינה נגזלת אפילו נתייאשו הבעלים
סעיף א
קרקע אינה נגזלת לעולם, אלא ברשות בעליה עומדת, אפילו נמכרה לאלף זה אחר זה, ונתייאשו הבעלים, הרי זה חוזרת לנגזל בלא דמים, וכל מי שיצאה מתחת ידו, חוזר על זה שמכרה לו, וחוזר המוכר השני על המוכר הראשון, עד שיחזיר הלוקח מהגזלן על הגזלן ויטול ממנו. (וע"ל סימן רל"ו אם לקחה מעכו"ם גזלן מה דינו).
סעיף ב
לפיכך אם אירע בה קלקול הבא מאיליו כגון ששטפה נהר, אין אחריות ההפסד על הגזלן, שבחזקת בעליה עומדת, ואומר לו הרי שלך לפניך. אבל אם הפסידה הגזלן בידיו, כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות, או שקצץ את האילנות ושחת את המעיינות והרס את הבנין, חייב להעמיד לו בית או שדה כמו שהיו בשעת הגזילה, או ישלם דמי מה שהפסיד.
הגה: וכשם שהקרקע בחזקת הנגזל שיכול לומר: הרי שלך לפניך, כן הוא ברשותו לטובתו, דאף על גב דלגבי מטלטלין אינו משלם אלא כשעת גזילה, גבי קרקע אינו כן, אלא אם נשתמש ואכל פירותיה צריך לשלם מה שנהנה ממנה (טור).
סעיף ג
גזל שדה ונטלוה מציקין בכח המלך, אם מכת מדינה היא, כגון שלקח המלך שדות או בתים של כל אנשי המדינה, אומר לו: הרי שלך לפניך, ואם מחמת הגזלן נלקחה, חייב להעמיד לו שדה אחרת.
סעיף ד
אנס המלך את הגזלן ואמר לו: הראה לנו את כל מה שיש לך, והראהו שדה זו שגזל בכלל שדותיו, ונטלה המלך, חייב להעמיד לו שדה אחרת כמותה, או נותן דמיה.