סימן לו: רבים שהעידו ונמצא אחד מהם קרוב או פסול

 סעיף א

עדים רבים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה, במה דברים אמורים, בזמן שנתכוונו כולן להעיד אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד תתקיים העדות בשאר, וכיצד בודקים הדבר: אומרים להם בית דין כשראיתם דבר זה באתם כדי להעיד או כדי לראות בלבד, כל מי שאמר להעיד באתי מפרישים אותו ואם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול עדותן בטלה (אפילו לא ידעו זה מזה) (תוספות), ואם היו כל העדים כשרים, אחד שנתכוון להעיד ואחד שלא נתכוון להעיד וראה הדבר וכוון עדותו, חותכין הדין על פי עדותו.

הגה: אבל אינן יכולים לכתוב שטר על כך אע"פ שראו הקנין דסתם קנין לכתיבה עומד הואיל ולא הזמינם לכך (תשובת רשב"א סימן אלף וע"ג, וע"ל סימן ל"ט סעיף ה'), ויש אומרים שאפילו כוון לראות כדי להעיד אינו פוסל אלא אם כן בא לבית דין והעיד, דתרתי בעינן כוון לראות כדי להעיד ובא לבית דין והעיד.

הגה: שטר שחתם עליו עד פסול ונתבטל כל העדות, מכל מקום אם העדים הכשרים זוכרין העדות ע"י ראיית השטר, יכולין לחזר ולהעיד לבד לפני בית דין ובית דין יכתבו עדותן וחשוב שטר (תשובת הרא"ש כלל ס' סימן ה'). תקנת הקהל שחתום עליה עד פסול או שטר שחתם עליו בעל דבר עצמו, כשר באחרים, דאלו לא נתכוונו להעיד (ריב"ש סוף סימן קצ"ה, וע"ל סימן מ"ה סעיף י"ב וי"ג), ואם הזמין התובע עדים כשרים ועמדו שם קרובים ופסולים אפילו נתכוונו להעיד והעידו, לא נתבטלה עדות הכשרים. וכן כשאדם צריך לעדות ומצוה להחרים (על) כל מי שיודע לו עדות שיבא ויעיד והעידו כשרים ופסולים, לא נתבטלה עדות הכשרים שלא היתה כוונתו אלא בראויים להעיד.

סעיף ב

אם העיד קרוב עם רחוק ואין הרחוק יודע בקורבתו של זה (טור בשם הרי"ף וש"פ), יש אומרים שעדות הרחוק כשרה ומחייבו שבועה ונאמן לומר שלא הכיר, והוא שאינו רגיל אצלו אבל אם הוא רגיל אצלו אינו נאמן, ויש מי שחולק על זה ואומר שאפילו לא הכיר בקורבתו, נתבטלה עדות הרחוק (כיון שהעיד הפסול עמו בבית דין) (טור).