סימן שסב: השביחה הגזילה ביד הגזלן ממילא

 סעיף א

הגזילה שלא נשתנית אלא הרי היא כמו שהיתה, אע"פ שנתיאשו הבעלים ממנה ואע"פ שמת הגזלן והרי היא ביד בניו, הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה. ואם נשתנית ביד הגזלן, אע"פ שעדיין לא נתיאשו הבעלים ממנה, קנאה בשינוי ומשלם דמיה כשעת הגזילה.

סעיף ב

נתיאשו הבעלים ממנה ולא נשתנית, קנה הגזלן כל השבח שהשביחו אחר יאוש, ואינו משלם אלא כשעת הגזילה, ודבר זה מדבריהם מפני תקנת השבים, וכשמחזיר לו הגזילה שמין לו השבח ונוטל מן הנגזל.

סעיף ג

מכרה הגזלן או נתנה במתנה, אף על פי שלא נשתנית הגזילה אינה חוזרת בעצמה מיד הלוקח, הואיל ונתייאשו הבעלים, בין לפני מכירה ונתינה בין לאחר מכירה ונתינה, קנאה הלוקח ביאוש ושינוי רשות, (ויש חולקין ועיין לעיל סימן שנ"ג). (טור סימן שנ"ג בשם הרא"ש).

סעיף ד

הגוזל והשביח ומכר או הוריש לפני יאוש, מה שהשביח הוריש, ומה שהשביח מכר, וקנה לוקח או יורש את השבח, ונוטל דמי השבח מנגזל, ומחזיר הגזילה, וחוזר הנגזל ונוטל דמי השבח מהגזלן, שהרי לא נתיאש. וכן אם השביח הלוקח או היורש נוטל השבח מהנגזל.

סעיף ה

מכר הגזלן לעכו"ם, והשביח העכו"ם, השבח חוזרת לבעלים.

סעיף ו

מכר העכו"ם לישראל אחר שהשביח, הואיל והגזלן ישראל וזה שבידו ישראל קנה השבח, ואם תפס הנגזל אין מוציאין מידו.

סעיף ז

כבר נתבאר שהגזילה שהשביחה אחר יאוש או אחר שנשתנית, השבח לגזלן אע"פ שהשביחה מאיליה. כיצד, גזל פרה ונתעברה אצלו, בין שילדה קודם שתבעו בדין בין שעדיין לא ילדה, גזל רחל ונטענה אצלו, בין שגזזה קודם שתבעו בדין בין שעדיין לא גזזה, הואיל ונתאיישו הבעלים משלם כשעת הגזילה, ואם ילדה וגזזה, הגיזות והולדות של גזלן, ואם עדיין לא ילדה ולא גזזה, שמין לו, ונוטל השבח מהנגזל ומחזיר הבהמה עצמה.

סעיף ח

גזל פרה מעוברת, ונתייאשו הבעלים ואחר כך ילדה רחל, טעונה ונתייאשו הבעלים ואחר כך גזזה, משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז, ואם לפני יאוש וקודם שנשתנית ילדה או גזזה, הרי הגיזות והולדות של בעלים, ואע"פ שנתעברה או נטענה ביד הגזלן, הואיל ולא נתייאשו הבעלים ולא נשתנית הגזילה היא ברשות בעליה אע"פ שהגזלן חייב באונסים.

הגה: כל אלה דברי הרמב"ם, אבל יש חולקין, וכמו שנתבאר ריש סימן שנ"ד ושנ"ו, ואפילו שינוי החוזר לברייתו כגון עפר ועשאו לבנים, אף על גב דלא קנה כדלעיל סימן ש"ס שבח מיהא קני, וצריך להחזיר לו שבחו (טור ס"א).

סעיף ט

במה דברים אמורים, בשבח הבא מאיליו, כגון גיזות וולדות, אבל אם היתה כחושה והוציא עליה ופטמה, אפילו לפני יאוש, נוטל מהנגזל שבח הפטום, וכן כל כיוצא בזה משבח שיש בו הוצאה.

סעיף י

גזילה שלא נשתנית והוקרה, אף על פי שנתייאשו הבעלים ממנה, הרי זו חוזרת לבעלים ואין לגזלן בה כלום, שלא תקנו לגזלן את השבח אחר יאוש אלא כגון שבח גיזות וולדות, אבל שבח היוקר, אם היתה הגזילה חוזרת בעיניה אינו זוכה בה. הגוזל חבית של יין מחברו והרי הוא שוה דינר בשעת הגזילה והוקרה אצלו ועמדה בארבעה, שבר החבית או שתה אותה או מכרה או נתנה במתנה אחר שהוקרה, משלם ארבעה כשעת הוצאה מן העולם, שאילו הניחה היתה חוזרת בעצמה, נשברה מעצמה או אבדה, משלם דינר כשעת הגזילה.

סעיף יא

היתה שוה בשעת הגזילה ארבעה, ובשעת הוצאה מן העולם דינר, משלם ארבעה כשעת הגזילה, בין ששברה או שתאה, בין שנשברה או אבדה מאיליה, וכן כל כיוצא בזה.

סעיף יב

הגוזל אשכול של תמרים ובו ג' תמרים, ואם ימכרו כלם ביחד אינו שוה אלא מ"ט פרוטות, ואם ימכרו כל אחת בפני עצמו ישוו חמשים, אינו משלם אלא מ"ט.

סעיף יג

הגוזל כלי ושברו, אין אומרים יתן השברים וישלים עליהם, ודינו כמו שנתבאר לקמן (בסימן שנ"ד) (ס"ה ע"ש).