סימן יט: כיצד נותנין הפסק וסדר כתיבתו
סעיף א
אחר שנשאו ונתנו בדבר מכניסים הבעלי דינים וגדול שבדיינים אומר: איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב, ואסור לדיין לומר כשיצא מבית דין אני הייתי מזכה, אבל חבירי רבו עלי, והעושה כן הרי הוא מכלל הולך רכיל מגלה סוד (משלי יא, יג).
סעיף ב
שאל אחד מבעלי הדין שיכתבו לו הפסק דין (כדרך שנתבאר לעיל סימן ה סעיף ד) אין מזכירין שם המזכים ולא שם המחייבים, אלא כותבים סתם פלוני בא עם פלוני בעל דינו לפני בית דין ומדבריהם יצא פלוני זכאי ופלוני חייב.
סעיף ג
קיבל עליו את הדין ואמרו לו לשלם והלך ולא שלם אין מנדין אותו עד שיתרו בו בה"ב, ואח"כ מנדין אותו עד שיתן מה שהוא חייב ואם עמד שלשים יום ולא תבע נדויו, מחרימין אותו.
הגה: ואם אינו רוצה לקבל עליו הדין מנדין אותו מיד (ב"י, ועיין לקמן סי' עט אם אומר אח"כ פרעתי).