סימן סד: נפקד שרצה לעכב בחובו שטרות הפקדון
סעיף א
מי שהפקידו בידו שטרות ומת המפקיד וטוען הנפקד: מחיים תפסתי אותם למשכון בשביל חוב שיש לי על המפקיד, דאילו לגבותם לא היה מועיל בלא כתיבה, אם יש עדים שתבעם ממנו מחיים ולא רצה להחזירם לו, אז הויא תפיסה, ואי לא, לא. ומיירי שיש עדים שהפקידם בידו, וגם יש עדים שראום עתה בידו, שאם לא כן היה נאמן במיגו דנאנסו או לא היו דברים מעולם, וכל זה לדינא דגמרא, אבל למאי דתקון רבנן שגובין מטלטלי דיתמי, גובים משטרותיהם אפילו לא תפס מחיים.
הגה: ואע"פ שאין לו מיגו, ואינו יכול לומר: לקוחין הם בידי, מכל מקום אם תפסם מחיים יוכל לומר: למשכון תפסתים (תוספות והרא"ש פרק הכותב), דלא כיש מי שאומר דלא יוכל לומר: למשכון תפסתים אלא בידוע שהיה חייב לו, מאחר שאין לו מגו (ב"י בשם הרשב"א).