סימן קנט: היזק ראייה שמגג לגג וכיצד יסירוהו
סעיף א
שני בתים זה בצד זה, והיו גגותיהם עשויים לדירה, אפילו היו בשני צידי רשות הרבים, זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר בו, זה שלא כנגד זה, ומעדיף כדי שלא יראו זה את זה, אע"פ שבני רשות הרבים רואים אותו, יכול לומר כל אחד לחברו: אילו אין רואים אותי אלא ביום בעת שאעמוד על גגי, אבל אתה רואה אותי תמיד.
הגה: ואם הגג שפל עד שבני רשות הרבים רואין אותו כמי שעומד בגג, אין כאן היזק ראייה (טור בשם ר' יונה).
סעיף ב
גג הסמוך לחצר חברו, עושה לו מעקה גבוה ד' אמות, אבל בין גג לגג משאר הגגים אינו זקוק לד' אמות, שאין בני אדם דרים בגגות, לפיכך אין בגגות היזק ראיה, אבל צריך לעשות מחיצה בין שני הגגים גבוה י' טפחים, כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו.
הגה: ויש אומרים דוקא שהגגין סמוכין זה לזה, אבל אויר מפסיק ביניהן, לא שנא אויר רשות היחיד או אויר רשות הרבים בעינן מעקה, וכדרך שנתבאר בסמוך (טור ס"א והגמ"י והמגיד פ"ג משכנים), וכן נראה לי עיקר.
סעיף ג
אם האחד אומר החצי שלי אבנה אותו לרוח מזרח, והשני אומר לא כי אלא אני אבנה אותו רוח, יפילו גורל. ואם בא אחד לפנינו ותבע ואמר לחברו: או תעשה אתה המעקה ואני אתן לך חצי ההוצאה או תן לי ואעשנו שומעין לו, אבל אם המתין עד שעשה חברו החצי שלו ואמר לו: הואיל והתחלת גמור, אם הלה אינו רוצה אינו יכול לכופו.
סעיף ד
אם הגגים רחוקין בענין שאין מסתלק היזק ראייה במה שיבנה כל אחד מעקה לחצי גגו ויעדיף, וצריך לבנות כל המעקה, אם יכולים להסכים שיבנה האחד הכל ויקבל חצי ההוצאה מחברו, הרי טוב ויבנה הכל ויכתוב שטר לחברו שהחצי הבנין הוא שלו, ואם לאו יטילו גורל ביניהם מי יבנה הכל ויקח חצי ההוצאה מחברו.