סימן ב: בית דין מכין ועונשין לצורך שעה
סעיף א
כל בית דין אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (ושהוא צורך שעה) (טור) דנין בין מיתה ובין ממון בין כל דיני עונש, ואפילו אין בדבר עדות גמורה. ואם הוא אלם חובטין אותו על ידי עכו"ם (ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואין לגדור פרצת הדור (טור בשם הרמב"ם בפרק כד מסנהדרין). וכל מעשיהם יהיו לשם שמים, ודוקא גדול הדור או טובי העיר שהמחום בית דין עליהם,
הגה: וכן נוהגין בכל מקום, שטובי העיר בעירם כבית דין הגדול, ומכין ועונשין והפקרן הפקר כפי המנהג, אע"פ שיש חולקים וסבירא להו דאין כח ביד טובי העיר באלה, רק להכריח הצבור במה שהיה מנהג מוקדם או שקבלו עליהם מדעת כולם. אבל אינם רשאין לשנות דבר במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי או להפקיע ממון שלא מדעת כולם (מרדכי פרק הגוזל בתרא), מכל מקום הולכין אחר מנהג העיר וכל שכן אם קבלו עליהם לכל דבר, כן נראה לי (ועי' בית דין סי' רכח דיני תקנות וחרמי צבור). כתבו האחרונים בתשובותיהם דמי שנתחייב מלקות יתן מ' זהובים במקום מלקות (מהרי"ו סימן קמז ומהר"ם מריזבורג). ולאו דינא קאמר אלא שהם פסקו כך לפי שעה אבל ביד הבית דין להלקותו או ליטול ממון כפי ראות עיניהם לפי הענין למגדר מלתא (וע"ל ר"ס תכה בהג"ה).