סימן קעא: דין שתי יבמות חרשות קטנות

 סעיף א

מי שהיה נשוי יתומה קטנה (שהשיאוה אחיה ואמה שאין קדושיה רק מדרבנן). וחרשת, ומת, ונפלו לפני אחיו לייבום, אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. וכיצד תקנתם, מלמדין הקטנה שתמאן בו, וכונס את החרשת. ואם רצה לגרשה, כותב לה גט אחר שיבא עליה, ומותרת לזר.

סעיף ב

היו שתיהן חרשות או קטנות, ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.

סעיף ג

היתה אחת גדולה ואחת קטנה, ביאת גדולה או חליצתה פוטרת הקטנה, ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה.

סעיף ד

אחת פקחת ואחת חרשת, ביאת הפקחת או חליצתה פוטרת את החרשת, ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת.

סעיף ה

היו שתיהן קטנות, ובא היבם על אחת מהן, וחזר הוא או אחיו ובא על השניה, לא פסל הראשונה עליו, אבל אסור לו לקיים השניה, אלא מלמדין אותה שתמאן, ויקיים הראשונה.

סעיף ו

וכן אם היו שתיהן חרשות, אין ביאת השנייה פוסלת הראשונה, והשנייה אסורה לו ויוציאנו בגט.

סעיף ז

קטנה וחרשת שבא היבם תחלה על הקטנה, וחזר ובא הוא או אחיו על החרשת, לא פסל את הקטנה, והחרשת צריכה גט, שביאת הקטנה מעולה מביאת החרשת, שהקטנה ראויה לאחר זמן. לפיכך יקיים הקטנה שנבעלה תחלה.

סעיף ח

בא על החרשת, וחזר ובא הוא או אחיו על הקטנה, פסל את החרשת. ומלמדין את הקטנה שתמאן בו, ויוציא החרשת בגט. (זהו דעת הרמב"ם, אבל אחרים חולקים עליו כמפורש בטור ובנימוקי יוסף פרק בית שמאי).

סעיף ט

אחת פקחת ואחת חרשת, בא היבם על הפקחת, וחזר ובא הוא או אחיו על החרשת, לא פסל הפקחת, והחרשת צריכה גט. בא היבם על החרשת, וחזר ובא הוא או אחיו על הפקחת, פסל את החרשת; החרשת יוצאה בגט, והפקחת בגט וחליצה.

סעיף י

אחת גדולה ואחת קטנה, בא על הגדולה, וחזר ובא הוא או אחיו על הקטנה, לא פסל הגדולה, ומלמדין הקטנה שתמאן בו. בא על הקטנה, וחזר הוא או אחיו ובא על הגדולה, מלמדין הקטנה שתמאן בו, ויקיים הגדולה.