סימן קעג: דין יבמה האסורה ליבם באיסור כרת, ודין צרתה, וסוטה וצרתה, וקטנה שמיאנה

 סעיף א

היבמה שהיא ערוה ליבם באיסור כרת, חוץ מן הנדה, אינה זקוקה ליבם, ומותרת לזר בלא חליצה, וכן צרותיה פטורות מן החליצה ומהייבום. אם היה לו אח אחר, ואחת מצרותיה נתייבמה לאותו אח, ולו נשים אחרות, ומת, כלן פטורות מחליצה ומן היבום. ואם היה לו עוד אח אחר, ואחת מהנשים אלו נתייבמה לו, ולו נשים אחרות, ומת, כולן פטורות מהחליצה ומייבום. וכן עד עולם.

סעיף ב

אבל אם אחת מכל העריות נשואה לזר שאינו אחיו, ומת, מותר לישא צרתה.

סעיף ג

יבמה שהיא (ספק) ערוה על בעלה, או ספק ערוה על היבם, הרי זו חולצת ולא מתייבמת. לפיכך מי שקדש אשה בספק קדושין, ואח"כ מת אחיו שהיה נושא אחותה, ונפלה לו לייבום, שהיא ספק אחות אשתו, הרי זו חולצת ולא מתייבמת, ומוציא את אשתו בגט מספק, ושתיהן אסורות עליו; יבמתו מפני שהיא ספק ערוה; וארוסתו, מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו.

סעיף ד

היתה היבמה באיסור ערוה על הבעל, אינה אשתו. ואם היה לה צרה, חולצת או מתייבמת. וזו שהיתה לבעל באיסור ערוה, היא ליבם כמו אשה דעלמא ומותר בה.

סעיף ה

היתה היבמה ספק ערוה על הבעל, או חולצת או מתייבמת.

סעיף ו

יבמה (שהיא ערוה) ליבם, והיה לאחיו בה ספק קדושין או ספק גירושין, ולו אשה אחרת, אותה הצרה חולצת ולא מתייבמת.

סעיף ז

היה אחיו נשוי אשה שהיא ערוה ליבם, ולו עוד אשה אחרת, ואחר כך מתה הערוה בחיי בעלה, או גירשה, או שהיתה קטנה ומיאנה בו, ואחר כך מת, מותרת צרתה להתייבם. אבל אם לא מיאנה בו בחייו, ומיאנה בו אחר מותו, צרתה חולצת ולא מתייבמת.

סעיף ח

ספק אם אותה שהיא ערוה ליבם מתה בחיי הבעל או אחר מותו, צרתה חולצת ולא מתייבמת.

סעיף ט

יבמה שהיא ערוה ליבם והיא אילונית, אפילו הכיר בה בעלה, הרי היא כמי שאינה, וצרתה חולצת או מתייבמת. ואם יבם הצרה מפני שהיה סבור שהערוה אילונית, ואחר כך נמצאת שאינה אילונית, תצא מיבמה בלא גט, והולד ממזר.

סעיף י

נשאת הצרה לזר, מפני שהיתה סבורה שאין הערוה אילונית, ואחר כך נמצאת אילונית, תצא מהבעל בגט, ובחליצה מהיבם להתירה. ואם מתחלה לא נשאת לזר, אלא נתקדשה לו בלבד, מותרת ליבם.

סעיף יא

מי שזנתה אשתו תחתיו בעדים וברצון, ומת בלא זרע, ונפלה לפני אחיו, דינה כדין ערוה, והיא וצרתה פטורות מהחליצה, אבל אם ספק זינתה אם לאו, היא חולצת ולא מתייבמת, וצרתה, או חולצת או מתייבמת.

הגה: ויש אומרים דאפילו זינתה ודאי, צריכה חליצה (השגות הראב"ד). והוא הדין לצרתה, ויש להחמיר. ולכן מי שיש לו אשה שהמירה, אף על גב דודאי זנתה, צרתה צריכה חליצה (מרדכי ריש יבמות וכך כתב מהרא"י סימן רי"ט). אשה שהלך בעלה למדינת הים, ונשאת, ואחר כך בא הבעל ומת, צרתה מותרת להתייבם, ואינה כצרת סוטה (הגהות אלפסי פרק האשה).

סעיף יב

אשת אחיו שלא היה בעולמו, (פירוש שנולד האח הקטן אחר מיתת הגדול), הרי היא אשת אח שלא במקום מצוה, ופוטרת צרתה. כיצד ראובן שמת, ונפלה אשתו לפני שמעון אחיו, ואח"כ נולד לוי אחיו, בין שנולד קודם שייבם שמעון אשת ראובן, בין שנולד אחר שייבמה, ומת שמעון, אסורה על לוי לעולם. ואם היה לשמעון אשה אחרת, גם היא פטורה מחליצה ומהייבום, ופוטרת צרתה וצרת צרתה עד סוף העולם, כדין צרת ערוה. ואם מת שמעון, אפילו קודם שעשה בה מאמר, אשת שמעון חולצת ולא מתייבמת, משום דכיון דקיימא לן יש זיקה, אפילו לא עשה מאמר הוה ליה כצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו.

סעיף יג

קטנה שהיתה נשואה (לאחי אמו) שהיא שנייה לו, ומת, ונשאר אחיו מאביו, ומת, ונפלה לפניו לייבום ועודנה קטנה, אין אומרים תמאן, לעקור נשואין הראשונים, כדי שתתייבם, אלא צרתה חולצת ולא מתייבמת, שאף היא חולצת אם תמאן.

סעיף יד

קטנה שאינה ערוה עליו, ומת, ומיאנה הקטנה ביבם, אסורה לו ומותרת לזר בלא חליצה, אם אין שם אחים אחרים. ודוקא היא, אבל צרתה מותרת לו, ואפילו היא מותרת לשאר אחים שלא מיאנה בהם.

סעיף טו

היו לאחיו באשתו ספק גירושין, ונפלה לפניו לייבום, חולצת ולא מתייבמת. אבל אם היה לאחיו ספק קדושין, הרי זו יכולה להתייבם.

סעיף טז

המגרש אשתו גדולה, או קטנה שהשיאוה אחיה, והחזירה, ומת, ונפלה לפני יבם, מותרת לו. אבל קטנה שהשיאוה אביה, ונתגרשה בקטנותה על ידי אביה, והחזירה ומת בעודה קטנה, אסורה ליבם. וכן הדין במגרש הפקחת, ונתחרשה, והחזירה, ומת, והיא חרשת; ובין בזו ובין בזו, צרתה מותרת להתייבם.

סעיף יז

החזירה כשהוא קטנה או חרשת, וגדלה ונתפקחה אצלו, ומת, מותרת להתייבם. ואין צריך אם החזירה אחר שגדלה או נתפקחה.