סימן קעה: דין יבמה שהיתה אסורה והותרה

 סעיף א

יבמה שאינה ראויה להתייבם בשעת נפילה, משום איסור ערוה, אסורה עולמית, אפילו אם יפקע האיסור. כגון שני אחים שנשואים שתי אחיות, ומת אחד מהם, ונפלה אשתו לפני השני שנשוי אחותה, אפילו אם תמות אשתו אחר כך, שפקע איסור אחות אשה, אפילו הכי אסורה. ואפילו נפלה לפניו פעם אחרת אחרי מות אשתו, כגון שהיה להם אח שלישי שלא היתה ערוה עליו, וכנסה, ומתה אשתו של זה שהיה נשוי אחותה, ומת השלישי שכנסה, וחזר ונפלה לפניו, אסורה לו. לא שנא מתה אשתו קודם שכנס השלישי, לא שנא מתה אחר שכנס, אע"פ שלא היתה אסורה עליו בשעת נפילה אחרונה, אפילו הכי אסורה לו היא וצרתה, כגון שהיה אשה אחרת לאח השלישי, כיון שהיתה אסורה לו בשעת נפילה ראשונה. אבל אם היתה מותרת לו בשעת נפילה, אפילו אם תאסר אחר כך, אם פקע האיסור, חוזרת להיתירה. כיצד, שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות, ומת אחד מהם, ונזקקה אשתו לשלישי שאינו נשוי אחותה, ולא הספיק לכונסה עד שמת האח השני שהיה נשוי האחרת, והרי שתיהן אסורות עליו, מתה האחרונה, חזרה הראשונה להיתרה, כיון שהיתה מותרת בשעת נפילה, אע"פ שנאסרה בינתים. אבל אם מתה הראשונה, לא הותרה האחרונה, כיון שהיתה אסורה בשעת נפילה. וכן אם היו שם עוד אחים, וקדם אחד מהם וחלץ לאחרונה, או שהיתה הראשונה אסורה לאחד מהאחים, ויבם את האחרונה, שהרי מותרת לו, הותרה הראשונה לשאר אחים, שהרי האחרונה שאסרה אותה, חלצה או נתייבמה למותר לה. אבל אם האחרונה אסורה לאחד מהם משום ערוה, הרי הוא מותר ליבם הראשונה, ושאר האחים אסורים בשתיהן, וחולצות ולא מתייבמת.

סעיף ב

שנים מהאחים נשואים לשתי אחיות, ומתו שניהם, ולא נודע איזו מהם מת ראשון, הואיל ואי אפשר לייבם שתיהם, והרי זיקה נפלה על שתיהן, חולצות ולא מתייבמות. ואפילו היתה אחת מהם אסורה על היבם משום שניה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין, הרי אלו חולצת ולא מתייבמות. אבל אם היתה אחת מהם ערוה עליו, הרי אחותה מותרת לו, רצה חולץ רצה מייבם, שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן, שאין זיקה על הערוה.

סעיף ג

ארבע אחים, שנים מהם נשואים לשתי אחיות, ומתו הנשואים את האחיות, או בזה אחר זה קודם שהספיקו ליבם לראשונה, שתיהן חולצות ולא מתייבמות, שאי אפשר לשום אחת מהן להתייבם, משום איסור אחות זקוקה. ואם קדמו וכנסו כל אחד אחת מהאחיות, מוציאים אותן מהם; ויש מי שאומר שאין מוציאין.

סעיף ד

היתה אחת מהם אסורה לאחד מהיבמין משום איסור ערוה, מותר בשניה, שהרי אין הערוה זקוקה לו, ונמצא שאין זקוקה לו אלא אחת; והשני, אסור בשתיהם.

סעיף ה

היתה אחת מהן אסורה לזה משום ערוה, והשניה אסורה לשני משום ערוה, האסורה לזה מותרת לזה, שכל אחד אין זקוקה לו אלא אחת. אבל אם אין אסורות עליהם אלא באיסור לאו או עשה, לא נדחית הזיקה מהם, וחולצות ולא מתייבמות.

סעיף ו

שלשה אחים, שנים מהם נשואין שתי אחיות, ומת אחד מבעלי האחיות, ואח"כ מת בעל אחות השניה, ונפלה גם האחות השניה לפני האח השלישי, שתיהן אסורות עליו, שהן צרות זו לזו בזיקה, וחולצות ולא מתייבמות. ואם עשה מאמר בראשונה, ואחר כך נפלה אחותה לפניו, יוציא בעלת המאמר בגט וחליצה, והאחרונה בחליצה.

סעיף ז

שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית, מת נשוי נכרית, וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת, הראשונה יוצאת משום אחות אשה, והשניה משום צרתה. ואם לא כינסה, בין שעשה מאמר בנכרית, בין שלא עשה בה מאמר, הרי זו חולצת ולא מתייבמת.

סעיף ח

שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית, גירש אחד מבעלי אחיות אשתו, ומת נשוי נכרית, וכנסה המגרש, ומת, מותרת לאח הנשאר. אבל אם מת נשוי הנכרית קודם שגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו, אפילו אם לא כנס הנכרית ומת, אסורה לאח הנשאר מפני שהיתה צרת ערוה בזיקה, אפילו אם גירש הערוה קודם שמת. (והוא הדין אם היה נשוי נכרית, ויש לו בנים, אסורה לו משום זיקת אשת אחיו שיש לו בנים) (הגהות אלפסי פ' ד' אחין). אבל אם כנס בעל האחיות את הנכרית, וגירש הערוה, ומת, לא שנא גירש קודם שכנס הערוה, לא שנא אח"כ, מותרת הנכרית לאח הנשאר.

סעיף ט

שני אחים פקחים נשואין שתי אחיות קטנות או חרשות, ומת אחד מהם, תצא משום אחות אשה, שהרי נשואי שתיהן שוות.

סעיף י

היתה אחת פקחת ואחת חרשת, מת בעל החרשת, תצא משום אחות אשה. מת בעל הפקחת, בעל החרשת מוציא את אשתו בגט, ואת אשת אחיו בחליצה.

סעיף יא

היתה אחת גדולה ואחת קטנה, מת, הקטנה תצא משום אחות אשה. מת בעל הגדולה, מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה, וייבם הגדולה.

סעיף יב

שני אחים, אחד פקח ואחד חרש, נשואים לשתי אחיות פקחות, או אחת פקחת ואחת חרשת, והפקחת נשואה לפקח, מת חרש בעל החרשת, או חרש בעל הפקחת, תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל הפקחת, החרש בעל החרשת, או בעל הפקחת, מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם.

סעיף יג

שני אחים חרשים נשואים לשתי אחיות פקחות או חרשות, או אחת פקחת ואחת חרשת, וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים פקחים או חרשים או אחד פקח ואחד חרש, ומת אחד מהם, תצא משום אחות אשה. ואם היו נכריות, יכניסו; ואם אח"כ ירצו להוציא בגט, יוציאו.

סעיף יד

שני אחים, אחד פקח ואחד חרש, והחרש נשוי שתי נשים פקחות, ואחת מהן ערוה על הפקח, ומת החרש, שתיהן פטורות מהחליצה ומהייבום. היו שניהם פקחים, ואחד מהם נשוי שתי נשים, אחת פקחת ואחת חרשת, והחרשת היא ערוה על אחיו, השניה הפקחת חולצת ולא מתייבמת.