סימן קסט: כל דיני חליצה בפרטות

 סעיף א

מצות חליצה בג' דיינים ישראלים, ושלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם וליבמה. (ואפילו שנים נשואין ב' בנות אחין, לא יהיו זה עם זה. אבל שני בשלישי, כשר) (ת"ה סימן רכ"ה). ואפילו הם הדיוטות, רק שידעו להקרות את היבם והיבמה. ואם חלצה בפני עמי הארץ שאינם יודעים להקרות, כשרה.

סעיף ב

נמצא אחד מהם קרוב או פסול, או גר, פסול. ואפילו היה אביו גר ואמו ישראלית, פסול, עד שיהא אביו ואמו מישראל. (ויש אומרים שאם אביו מישראל, כשר) (טור בשם סמ"ג). ומיהו חליצה פסולה מיהא הויא לפוסלה על האחים, אפילו בינו לבינה.

הגה: יש אומרים דאסור ליקח שכר מחליצה, דהנוטל שכר לדון דיניו בטלין (ר"י מינץ ומהרא"י), וכן נראה בעיני. בחליצות, יש ליזהר שלא ישב בשלשה דיינים שיושבים לחלוץ מי שנטל שכר, דהרי בעינן בית דין כשר מדאורייתא, ועיין בח"ה סימן ט' איזה שכר מותר לדיין לקבל, ואפילו בזה נראה לי להחמיר אם נוטל שכר מן החליצה, משום מראית העין, כמו שמחמירין לענין קרובים ובשאר דברים לענין בית דין של חליצה, יותר מבשאר בית דין. וראיתי ושמעתי שהרב נוטל שכר הרבה מן החליצה, וסומך עצמו במה שמוכר לו סנדל של חליצה; וקולא גדולה היא בעיני, ושומר נפשו ירחק מזה. ולא דמי למה שעדי הגט נוטלין שכר מטעם שכתבתי לעיל סימן ק"ל, גם הרב המסדר הגט כמו שכתבתי לעיל בסדר הגט סעיף ד', כי אותן הטעמים אינם שייכים בחליצה (הכל דעת עצמו).

סעיף ג

לכתחלה מצוה שיוסיפו שנים על הג', ואפילו השנים הם עמי הארץ. (חלצו בג', חליצתה כשרה) (טור). (ואלו השנים שמוסיפים, לא יהיו קרובים ופסולים; ודוקא לכתחלה, אבל בדיעבד כשר) (ב"י).

סעיף ד

צריכים הדיינים לכתחלה לקבוע מקום לומר: נלך למקום פלוני לחלוץ. (מיהו אם חלצה בלא קביעות מקום, כשר) (טור בשם הרמב"ם).

סעיף ה

יש קובעים מקום בו ביום, ויש אומרים לקבוע ביום שלפניו.

סעיף ו

אין חליצה כשרה אלא ביום. חלצה בלילה, חליצתה פסולה.

סעיף ז

אין חולצין בשבתות ולא בימים טובים; ומיהו בחול המועד, שפיר דמי (ויש אומרים דאין לחלוץ בערב שבת וערב יו"ט, וכן נוהגין).

סעיף ח

צריך שיכירו שהוא אחי המת, ושהיה בעולמו, וזאת היא אשת המת; ואפילו אין כאן אלא עד אחד שמעיד עליהם, או אפילו קרוב או אשה או עבד או שפחה או קטן שהוא מכיר ונבון, נאמן בכך.

סעיף ט

צריך שידעו הדיינים שיש צ' יום משמת הבעל, חוץ מיום שמת בו ויום שחולצת בו.

סעיף י

צריך שידעו שהיבם בן י"ג שנה ויום אחד, והיבמה בת י"ב שנה ויום אחד, ושהביאו שתי שערות אחר שהגיעו לזמנים אלו. ואם יש ליבמה דדים גדולים, אינו צריך לבדוק אחר השערות. וכן אם היבם נתמלא זקנו, אין צריך לבדוק אחר השערות. ומשפט שתי השערות ובדיקתן, נתבאר בסימן קנ"ה סעיף ט"ו.

סעיף יא

אין סומכין במנין השנים לא ע"פ קרובים ולא ע"פ נשים, אלא ע"פ עדים כשרים להעיד. ויש אומרים שאם הוחזק בעיני השכנים, שלא על פי האב, שבא לכלל שנים, או שיצא עליו קול שבא לכלל שנים, נאמנים להחזיקן בגדולים, או בדקום ומצאו להם שתי שערות, (אבל לא מהני שראו אותו שעלה לספר תורה או שהיה שליח צבור) (מרדכי פרק מצות חליצה). ואפילו בלא חזקת השכנים, אם יש להם ריבוי שערות, או שהם ארוכות כמו שרגילות לאיש גדול ולאשה גדולה, חזקה שבאו לכלל שנים, וחולצים. ועל זה סומכים שלא לבדוק אם יש גומות בשערות, מאחר שיש ריבוי שערות או שהם ארוכות. ואם הם גדולים בקומה, יש לסמוך שהם גדולים, אפילו לא הביאו כי אם שתי שערות. (ואם יש ליבמה בנים, הרי הם כסמנים) (הגהות מרדכי דיבמות).

סעיף יב

ישבו הדיינים כמו שצריכים לישב בדין, ויעמדו לפניהם היבם והיבמה, שמצות חליצה לכתחלה, מעומד.

הגה: אבל בדיעבד, אם חלצה מיושב, כשר (טור). וכן חולה שלא יוכל לעמוד, יוכל לחלוץ מיושב, דכל דבר שאין לו תקנה חשוב דיעבד (פסקי מהרא"י סימן ק"צ). וע"ל סעיף ס"ד בפירוש סדר חליצה).

סעיף יג

מאחר שמסכים היבם לחלוץ, יאמרו לו לבטל כל מודעות שמסר, כמו גבי גט; שאם מסר מודעא תחלה, החליצה פסולה.

הגה: וכן אם כפו אותו לחלוץ, דינו כמו בגט. ועיין לעיל סימן קל"ד. ואף על גב דיש אומרים מצות חליצה קודם, ואם כן כל כפייה היא בדין, מכל מקום אין לכוף אלא במקום שנתבאר סימן קס"ה.

סעיף יד

לכתחילה צריך לתת ליבם מנעל החליצה במתנה. ויש אומרים שיהלך בו מעט, כדי שיהא נראה כשלו. (ואם לא נתנו לו, כשר) (טור).

סעיף טו

המנעל צריך שיהיה כולו של עור. לפיכך צריך לתופרו (כל תפירותיו) בעור לכתחילה. (וכן נוהגין; ויש פוסלין אף בדיעבד) (טור בשם הרמ"ה), דלא כי"א דבזמן הזה שכל המנעלים תפורין בפשתן צריך להיות תפור בפשתן (בסדר ר"י מינץ בשם ר' שמריה). אבל רצועותיו אין צריך שיהיו מעור. ויש אומרים דגם רצועותיו מעור (נימוקי יוסף), וכן נוהגין.

סעיף טז

צריך לכתחילה שיהא העור קשה קצת, שיהא דומה קצת לסנדל. ויש אומרים שהתפירה תהיה מבחוץ. ויש אומרים מבפנים, כדי שיהא דומה לסנדל. ויש אומרים שלא יהא בגד או עור מבפנים ותפרו בו. ויש אומרים שעושים אותו מחתיכה אחת, כדי שיהא דומה גם בזה לסנדל.

הגה: אבל נהגו לחלוץ לכתחילה במנעל שהוא תפור מבחוץ, וגם שהוא משני חתיכות, דהיינו שהתחתון שלו שקורין שולא הוא חתיכה אחרת. וגם הרצועות הם חתיכה אחרת תפורין בו. ויזהרו שלא תהיה העור של הסנדל משוחה בשמן לרככו (בסדרים).

סעיף יז

יש אומרים שלכתחלה עושין אותו מעור בהמה טהורה. (גם הרצועות והקרסים שבו, גם רצועות התפירה) (כך כתב בסדר ר"י מרגליות), וכן נוהגין.

סעיף יח

יהיו בו שתי רצועות לקשרו בהם, אחת בצד זה ואחת בצד זה. ויש אומרים שרצועות אלו יהיו לבנות. (וגם רצועות התפירה יהיו לבנים. אבל השאר, הכל שחור מבחוץ). (הגהות מרדכי דיבמות), וכן נוהגים. אבל מבפנים, אין לחוש. ואם הושחרו הרצועות מחמת זקנה, אין להקפיד (פסקי מהרא"י סימן ר"מ), וכן נוהגין. ויהיו הרצועות ארוכות, שיוכל לכפול כל אחת שני פעמים (כל בו).

סעיף יט

יעשו בו כמין קשר, שקורים חומרתא, בצד האחד, שיכנס בנקב שבצד האחר כדי להדקו יפה. ויש אומרים שיעשו שלשה קשרים בענין זה, ולפחות שתים.

הגה: ונוהגים לעשות שלשה. ולא יהיו הקשרים מן המנעל עצמו, אלא רצועה אחרת מחוברת בראש המנעל. וכן יעשה הקרסים שבצד השני (הגהות מרדכי), וכן נוהגין. ויתפור אלו הלולאות והקרסים מבחוץ, ולא מבפנים, וכן נוהגין).

סעיף כ

יש אומרים שלא יהיה לו לשון כמו שרגילים לעשות במנעלים, כדי שלא יהא מעל דמעל.

הגה: יש אומרים לתפור: שפה סביב המנעל למעלה (ר"י מינ"ץ בשם ראבי"ה), ולא נהגו כן ויזהר לתפרו בתפירות תכופות זו לזו (בסדר ר"י מרגליות). ועושין אזני המנעל קצרים, שלא יהיה לולאות והקרסים על המנעל, רק על הרגל, שלא יהיה מעל דמעל (הגהות מרדכי).

סעיף כא

יהא עשוי לצורת רגל ימנית, וינעלו ברגלו הימנית; ויהיה למדת רגלו, שלא יהא גדול עד שאין ראוי לילך בו, ולא יהיה קטן עד שאינו מכסה רוב הרגל. ולא יהיה קרוע עד שאינו יכול לילך בו.

סעיף כב

חלצה בסנדל של עץ או של שעם שאינם מחופים עור, או ברגל שמאל, או שהיה מנעל גדול עד שאינו יכול לילך בו, או קטן שאינו מכסה רוב רגלו, או קרוע שאינו יכול לילך בו, או בסנדל שאין לו עקב, או באנפליא של בגד, חליצתו פסולה. (היה של עץ ומחופה עור, או שבגד פשתן תפור בפנים, או שחלץ במנעל של שמאל בימין, כשרה) (טור).

סעיף כג

מנעל של עובדי כוכבים שמניחים אותו לרגלי הצורה ומהלכין אותה בו, לא תחלוץ בו; ואם חלצה, חליצתה כשרה. אבל בשל תקרובת עובדי כוכבים, או של עיר הנדחת, או שנעשית לתכריכי המת, אם חלצה, חליצתה פסולה.

סעיף כד

שולט בשתי רגליו, וכן היא בשתי ידיה, יעשו בשל ימין. (ואם היא אטרת יד, תעשה בימין דידה, שהוא שמאל כל אדם) (טור בשם יש אומרים).

סעיף כה

אטר ברגלו, יש אומרים שחולץ בשתיהם, במנעל של ימין בימין, ובמנעל שמאל בשמאל. ויש מי שנסתפק לומר שאין לו תקנה (ונהגו כסברא הראשונה, וע"ל בפי' הסדר סעיף מ').

סעיף כו

ינעל המנעל על רגלו כשהוא יחף, ולא על בתי שוקיים, שלא יהא מעל דמעל. ומטעם זה יש מדקדקים שלא יהא טיט דבוק במנעל מבפנים, וגם מטעם זה יש מצריכים לרחוץ רגלו הימנית יפה יפה.

סעיף כז

יש מי שאומר שהיבם קושר כנף המכנסים למעלה משוקיו, (כדי שיראו הדיינים היטב דבר בין רגלו ובין מנעלו) (הגהות מרדכי).

סעיף כח

ינעול המנעל ויכרוך הרצועות סביב למנעל ברגלו, ויקשור שניהם יחד שני קשרים זה על זה, (ואל יהדק קשר השני בחוזק, כדי שתוכל להתירו בימין). (כן עשה מהרי"ל וכן משמע בסמ"ג), ועניבה עליהם. וצריך שיהיה הקשר על בשר שוקו, ולא על אזני המנעל, לכך צריך שיחתוך במנעל לפניו ולאחריו כמו פגימה, כדי שתהא הרצועה החוזרת דבוקה ממש על רגלו יחף. ויסבב הרצועות פעמים סביב לשוק, עד שישובו ראשי הרצועות (על השוק לפנים) (ממעל לאזני המנעל) (הגהות מרדכי), דהיינו על השוק ערום. ויהיו הקשרים על פני השוק ולא מאחוריו. ויכניס הקשרים (שבאזנו) בנקבים שבאזנו השניה.

סעיף כט

מלמדין אותה ואת היבם לקרות, עד שהוא והיא יהיו רגילים, ותהיה יכולה לקרות לא אבה (דברים כה, ז) בנשימה אחת. ויש מי שאומר שצריך ג"כ שהוא יהיה יכול לומר: לא חפצתי (דברים כה, ח) בנשימה אחת. ויקראו אותה, והיא מעומד, בלשון הקודש: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אכה יבמי (דברים כה, ז) ויקראו אותו, והוא מעומד; לא חפצתי לקחתה (דברים כה, ח) (ויש אומרים שצריך שידקדקו עמה שהיא תקרא: לא אבה יבמי, בנשימה אחת) (טור). וכן הוא המנהג. גם ובלא חפצתי לקחתה. וע"ל בפי' הסדר סעיף ס"ו).

סעיף ל

יעמוד אצל כותל או אצל עמוד וישען בו, וידחוק רגלו בקרקע, ותתיר קשרי המנעל, ואח"כ הקרסים, הכל בידה הימנית, ותתפוס רגלו בידה השמאלית, ותהיה שומטת המנעל מן העקב בידה הימנית, ותחלוץ כל המנעל גם בידה הימנית, וכל זה בלי סיוע שמאלית. ובכל זה לא תהיה יושבת, ולא על ברכיה, אלא תהיה מעומד, ותכוף עצמה, ומשלכת המנעל לארץ. (חלצה בידה השמאלית או בשיניה, כשרה) (טור).

סעיף לא

גדמת, חולצת בשיניה.

סעיף לב

יש אומרים שאם לא דחק רגלו בקרקע, חליצתה פסולה.

סעיף לג

התיר הוא הקשר, ושמטה היא המנעל מרגלו; או שהתירה היא, ושמט הוא, חליצתה פסולה.

הגה: ויש אומרים דוקא שאינו יכול להלוך בו בלא קשירה, אבל אם יכול להלוך בו בלא קשירה, וחלצה אותו, החליצה כשרה אע"פ שהוא התיר הקשר (טור בשם הרא"ש).

סעיף לד

היתה רגלו עקומה לאחור, או הפוכה על צדה, או שמהלך על אצבעות רגליו, אינו חולץ.

סעיף לה

חלצה מן הארכובה למטה, חליצתה כשירה. מן הארכובה ולמעלה, חליצתה פסולה. ויש אומרים דאקשירה קאי, שאם היה הקשר למעלה מהארכובה, פסולה. אבל אם נקטעה רגלו, אפילו מן הארכובה ולמטה, אינו חולץ. (ועל כן לא יהיה המנעל ארוך עד למעלה מן הארכובה) (מרדכי ריש מצות חליצה). ויש אומרים דבנקטעה רגלו מיירי, שאם נקטעה למטה מהארכובה ונשאר כל כך משוקו שיכול להכניס בו המנעל ולקשרו למטה מהארכובה, חולץ.

סעיף לו

קרעה המנעל מעל רגלו, או ששרפתו, פסולה.

סעיף לז

היה לבוש שני מנעלים, וחלצה העליון, אע"פ שקרעה התחתון עד שנתגלית רגלו, חליצתה פסולה. (אבל אם חלצה שניהם, חליצתה כשרה) (טור).

סעיף לח

תעמוד נגד היבם, ותרוק בארץ כנגד פני היבם, רוק הנראה לדיינים כשיצא מפיה עד שיגיע לפני היבם. ואם לא ראו הדיינים כשיצא הרוק מפיה, כשרה.

סעיף לט

רקקה וקלטתו הרוח קודם שהגיע נגד פניו, כגון שהיא ארוכה ממנו, צריכה לרוק פעם אחרת. אבל לאחר שהגיע הרוק נגד פניו, אפילו לא הגיע לארץ, כשרה. לפיכך אם הוא ארוך והיא קצרה, קרינן ביה שפיר בפניו (דברים כה, ט).

סעיף מ

יבמה שרקקה דם, אינה צריכה לרוק פעם אחרת. ויש אומרים דדוקא במוצצת, משום דאי אפשר לה בלא צחצוחי רוק.

סעיף מא

אכלה שום או גרגיר וכיוצא בו, מדברים המרבים רוק, והיה רוק זב מפיה, אינו כלום. ונהגו למנעה מלאכול כלום. (וכן לשתות, ותמעט בדבור, כדי שיבוא הרוק מעצמו. גם לא תנקר שיניה, כדי שלא תרוק דם) (כ"ז בסדרים).

סעיף מב

אחר כך מקרין אותה מעומד: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל (דברים כה, ט). ומצוה לכל העומדים שם לומר: חלוץ הנעל, שלש פעמים. ויש אומרים שגם היבמה תאמר כן.

סעיף מג

נמצא סדר החליצה קוראה מאן יבמי (דברים כה, ז) וקורא לא חפצתי לקחתה (דברים כה, ח) וחולצת ורוקקת וקוראה ככה יעשה לאיש (דברים כה, ט) ואין הסדר מעכב. ולא עוד, אלא אפילו לא קראה ולא רקקה, אלא שחלצה בלבד, החליצה כשרה. במה דברים אמורים, כשהיו יכולים לדבר, שהרי הם ראויים לקרות. אבל אלם ואלמה וקטנה, אינם חולצין, ואם חלצו, חליצתן פסולה; ואינה כשוטה וקטן, שלא עשו כלום, שאינה נפסלת לאחים ויכולה להתייבם להם או לו. ויש אומרים דהוא הדין לחליצת חרש וחרשת שאינה כלום. ויש אומרים שחליצתן פסולה, כמו של אלם ואלמת.

סעיף מד

צריך שיכוונו היבם והיבמה שתהא מותרת לזר בחליצה זו. נתכוין הוא ולא היא, או היא ולא הוא, לא הותרה; אבל חליצה פסולה היא לפוסלה על האחים. לפיכך יבמה שגדלה בין האחים, וראינו שחלצה נעלו של אחד מהם, אסורה להתייבם, שמא כוונו לשם חליצה; וצריכה חליצה כשרה, להתירה לזר; אבל כל זמן שלא ראינו שחלצה לאחד מהם, מותרת להתייבם, ואין חוששין שמא חלצה.

סעיף מה

וכן אם רקקה לפני היבם בפני בית דין, נפסלה מלהתייבם. ויש מי שאומר דהני מילי כשרקקה רוק, אבל אם רקקה דם, ואין רוק מעורב בו, אינה נפסלת בכך.

סעיף מו

ויש מי שאומר שיש ליזהר שלא תירוק היבמה לפני היבם קודם חליצה, כדי שלא תהא חליצה פסולה ותהא צריכה לחזור על כל האחים.

סעיף מז

אם קראה לבד, לא נפסלה בכך מלהתייבם.

סעיף מח

הסומא, אינו חולץ לכתחילה. ואם חלץ, חליצתו כשרה. ויש מי שאומר שאם אין אח אלא הוא, חולצת לכתחלה. (כדי שלא תתעגן (ב"י מ"כ). ולא מקרי סומא, אלא בשתי עיניו) (הגהות מיימוני פ"ד).

סעיף מט

קטנה שחלצה לגדול, חליצתה פסולה ונפסלה על כל האחים. (וכשתגדיל, תחלוץ מאחד מהם, ואינה צריכה לחזור על כל האחים).

סעיף נ

חלוצה מוטעת, שאומרים לו: חלוץ לה על מנת שתתן לך ק"ק זוז, החליצה כשרה, אפילו אינה נותנת לו כלום, ואפילו כפל התנאי. (ואפילו אמר לה בשעת החליצה: על מנת שלא תנשאי לאיש, וכפל תנאו, אינו כלום) (תשובת הרא"ש כלל נ"ב). ואע"פ שהחליצה כשרה אף אם לא תתן לו, מכל מקום חייבת ליתן לו, כשאר שכר שכיר לעשות מלאכתן. אבל אם יש טענה שאינה חפיצה בו מפני שאינו הגון לה, והוא חייב לחלוץ אלא שאינו רוצה, והטעוהו שיחלוץ לה על מנת שתתן לו ק"ק זוז, אינה חייבת ליתן לו כלום. (אבל אם נתנה לו המעות או השלישה לו המעות, אינה יכולה לחזור) (תשובת רשב"א אלף ר"מ) (ועיין לעיל ריש סימן קס"ה).

סעיף נא

אמרו לו: חלוץ לה ובכך אתה כונסה, או שאמרו ליה: חלוץ לה שזו מצוה היא ואינה מפסדת עליך כלום, ואם תרצה אחר כך לייבם, תתייבם, וכיוצא בדברים אלו, אינה חליצה להתירה, כיון שלא נתכוין להתירה, אבל נפסלה בכך מלהתייבם, וכופין אפילו בשוטים לחלוץ לה חליצה כשרה.

סעיף נב

אמרו לו: האשה הזאת אינה רוצה בך דרך יבום, אלא חלוץ לה ועקור זיקתה הימנה והיא נשאת לך דרך נישואין, יש מי שאומר שחליצתה כשרה.

סעיף נג

דין חליצה מעושית על ידי ישראל או על ידי עובד כוכבים, דינה כדין גט מעושה, שנתבאר בסימן קל"ד (ועיין לעיל סימן זה סעיף י"ג).

סעיף נד

מוסר מודעא על החליצה, אינה חליצה בטילה, אלא חליצה פסולה היא.

סעיף נה

חליצה פסולה פוסלת על האחים, ופוסלת לכהונה, ואוסרת עליו כל קרובותיה, ואינה נשאת לזר עד שתחלוץ חליצה כשרה. עברה ונשאת לזר קודם שתחלוץ, חולץ לה חליצה כשרה והיא תחת בעלה, ואין מוציאין אותה ממנו, מכל מקום מפרישין אותה מבעלה עד שיחלוץ לה היבם.

סעיף נו

לאחר שחלצה, כותבין לה בית דין שחלצה בפניהם, גט חליצה. ואם לא כתבוהו לה, כל שנים שראו החליצה יכולים לכתבו, אע"פ שאינם מכירים לא היבם ולא היבמה; שבית דין לא חלצו בפניהם אם לא היו מכירים. וצריכין לשרטטו, מפני מקראות שבו (ועיין לקמן בפירוש הסדר סעיף ל"ה).