סימן קכ: שאין לכתוב הגט אם לא שמע מפי המגרש

 סעיף א

הגט, צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו. ואף אם שלוחו כותבו, צריך שיהיה משל הבעל; לכך נהגו כשהבעל מצוי, שנותן לו הסופר הקלף והדיו, (ויש אומרים דאף הקולמוס ושאר כלי הכתיבה) (הגהות אשירי פ"ב ובמרדכי מהל' גיטין) במתנה; קודם כתיבה, והבעל נותן שכרו. ומפני תקנת עגונות, תקנו חכמים שהאשה תתן שכר הסופר והקנוהו לבעל.

סעיף ב

גזל נייר וכתב בו גט ונתנו לה, כשר, אפילו קודם יאוש.

הגה: אבל גזל גט, כגון שכתב לו הסופר גט וגזלו ממנו ולא פרע לו, וגירש בו, לא הוי מגורשת (ב"י).

סעיף ג

כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, והוא שיהיו העדים שחתמו בו מכירים ויודעים שזה פלוני ואשתו פלונית. (ויש אומרים דגם הסופר צריך להכירן) (טור וכן נראה לי). והכרה זו אפילו על פי עד אחד, ואפילו על פי אשה וקרוב.

הגה: וצריך להכיר שם האיש והאשה ושם אביהם. וכל שהוחזק שלשים יום בעיר, אין חוששין להם יותר. ושם אביו, נהגו לכתוב על פי עצמו (ב"י ממשמעות ל' הרמב"ם).

ואם היו באותו מקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהן שוין, אין מגרש אחד מהם אלא במעמד חבריו, שמא יכתוב גט ויוליכנו לאשת חבירו ויגרשנה עליו. ובשעת הסכנה, כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירים.

סעיף ד

לא יכתבנו הסופר ולא יחתמו בו העדים, עד שיאמר להם הבעל לכתוב ולחתום. (ולכתחלה יאמר לסופר לפני העדים). (בסדר הגט מהר"א מרגלית). וכשיאמר להם הבעל, יכתבוהו הם בעצמם ולא יאמרו לאחרים לכתוב ולחתום. אפילו אמר לבית דין: תנו גט לאשתי, לא יאמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום, ואפילו אמר להם: אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו, לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפיו.

הגה: עבר וגירשה על ידי אומר: אמרו לסופר ויכתוב כו', הוי ספק מגורשת (טור בשם הרמ"ה וב"י בשם הר"ן וב"ה וסמ"ג והמרדכי וכל בו).

סעיף ה

אפילו כתב בכתב ידו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו, לא יכתבו ולא יחתמו עד שישמעו מפיו, בין שהוא פקח ובין שנשתתק, בין שמדבר ואינו שומע בין שאינו שומע ולא מדבר. ויש מכשירין במי שנשתתק לכתוב ולחתום על פי כתב ידו שיכתוב לסופר: כתוב, ולעדים: חתומו, והוא שתהא דעתו מיושבת עליו.

סעיף ו

מי שנשתתק, ושאלוהו אם רוצה שיכתבו גט לאשתו, והרכין בראשו, יתבאר בסימן שאחר זה.

סעיף ז

אמר לעשרה: כתבו גט לאשתי, אחד כותב בשביל כולם. ואם אמר: כלכם כתובו, אחד כותב במעמד כולם.

סעיף ח

אמר לעשרה: כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי, א' כותב ושנים חותמים ואחד נותן.

סעיף ט

אמר: כלכם חתמו, או שמנאם, בין שמנה כולם ובין שמנה מקצתם, ואמר להם: חתמו, הרי זה כאומר כולכם חתמו, וכולם צריכין לחתום בו. ושנים שחותמים בו תחלה הם משום עדים, וצריך שלא יהא שום אחד מהם פסול, והאחרים משום תנאי; לפיכך אם היו השאר פסולים, או שחתמו זה היום וזה למחר או לאחר כמה ימים, כשר, והוא שיחתמו כל אחד בפני כולם; ואפילו חתמו השאר אחר נתינת הגט, (ואפילו אחר שנשאה) (הר"ן פ"ק דגיטין), כשר. ואם מת אחד מהם קודם חתימה, הרי הגט בטל (עיין לקמן בסמוך).

סעיף י

ואם אמר: כולכם חתמו משום עדים, צריך שיהיו כולם כשרים ושיחתמו כולם בו ביום. ויש אומרים שאפילו אמר סתם: כלכם חתמו, דינו כמפרש ואומר: כלכם חתמו משום עדים, (ונראה לי דיש להחמיר כסברא זו).

סעיף יא

תיקנו חכמים שהאומר לרבים לכתוב גט או לחתום או להוליך גט לאשתו; אם לכתיבה, אומר להם: כל אחד מכם יכתוב גט לאשתי, וכן להולכה: כל אחד מכם יוליך; ואם לחתימה, יאמר להם: כל שנים מכם יחתמו בגט זה.