סימן קכט: דיני שם האיש והאשה, וחתימת הגט, ודין מומר המגרש

 סעיף א

כותבין שם האיש והאשה, בגט. ואם יש לאחד מהם שתי שמות, כותבין שם שהם רגילים בו ויודעים בו ביותר, ואומרים: איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית וכל שום שיש לה. ואם כתב חניכתו וחניכתה, כשר.

הגה: וכל שכן אם כתב עיקר השם לבד, דכשר, ולכן אין להקפיד על הכינויים כל כך. ויש אומרים דאין לכתוב כל שום שיש לו, אלא אם יש לו שני שמות יכתוב: פלוני דמתקריא פלוני (ר"ת וב"י בשם הרמב"ן והרשב"א), וכן נוהגין, ואין לשנות. ואפילו נכתב הגט אין לגרש בו, אע"פ שכתב: וכל שם, עד שיכתוב שני השמות (בקונטריס). לא כתב אלא שם האחד, אפילו הוא שם הטפל וגירש בו, כשר (טור).

סעיף ב

כתב השם שאינם ידועים בו ביותר, וכתב: כל שם שיש לו, הרי זה פסול. אבל אם השני שמות כתובים בפירוש בגט, אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה.

סעיף ג

שינה שמו או שמה, או שם עירו או שם עירה, אף על פי שכתב: כל שם שיש לו וכל שם שיש לה, אינו גט.

סעיף ד

אם עומד במקום אחד ושולח הגט למקום אחר, ובכל מקום מהם יש לו שם אחר, כותב שם מקום הנתינה, ויכתוב שם מקום הכתיבה: דמתקרי; ואם כתב שם מקום הנתינה, וכולל שם מקום הכתיבה בוכל שום, כשר.

הגה: אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וכתב על שם מקום הנתינה דמתקרי או כל שום, פסול (הב"י כתב שכן משמע מלשון הטור).

סעיף ה

מומר, אין לו לגרש בשם עובד כוכבים, אלא בשם ישראל. ואם כתב שם עובד כוכבים עיקר ושם ישראל בלשון דמתקרי, כשר.

הגה: ולכתחלה כותבין שם ישראל וכל שום וחניכה דאית ליה (סמ"ק וסמ"ג וכל בו ות"ה סימן רל"ה). ואם כתב שם של עובד כוכבים, וכתבו: כל שום וחניכה דאית ליה, פסול (רב"ש סימן מ"ג וטור). היה לו שם כינוי כשהיה יהודי, כותבין לו שם ישראל המכונה פלוני וכל שום וחניכה דאית ליה (סדר הגיטין).

סעיף ו

גר שכתב שם גיותו, כשר, אפילו אם נשתקע ממנו.

סעיף ז

אם כתב: פלוני החכם, או הרב, או הנשיא, אף על פי שאין קורין אותו כן וגם אינו בר הכי, הגט כשר, כיון שהזכיר שמו בפירוש.

הגה: אבל לכתחלה אין כותבין רב או חכם, אפילו הוא אביו רב או חכם והוחזק בכך, אלא כותבין: פלוני או בן פלוני (סדר גיטין). וכן אין כותבין בן הקדוש (ר"י מינץ), אבל כותבין: כהן או לוי פלוני, בן פלוני הכהן או הלוי. ואם יש להם כינוי כותבין אח"כ (סדר גיטין). אבל אם יש ב' שמות, שכותבין על אחד: דמתקריא, כותבין אחר כך: כהן או לוי (שם בשם מהרי"ק). ואם לא כתב: כהן או לוי, יש אומרים דפסול (פסקי מהריש אומרים סימן ד'), מאחר שנהגו לכתבו, ויש מכשירין (מ"כ בתיקון וכך כתב הב"י), ונראה להו לסמוך להקל במקום הדחק, אבל לכתחלה יש לכתבו. ואם יש ספק אם הוא כהן או לא, יש ליתן ב' גיטין (תשובת ר"י מינץ). אין כותבין בגט: פלוני בר פלוני, אלא כותבין: פלוני בן פלוני (סדר גיטין).

סעיף ח

עכשיו נהגו שבכל הגיטין כותבין: וכל שום דאית לי ולאבהתי ולאתרי. (ובמדינות אלו אין נוהגין, אלא אם יש לו שתי שמות כותבין בפירוש, כמו שנתבאר).

סעיף ט

אם לא הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה, כשר.

הגה: וכל שכן אם הזכיר שמו ולא הזכיר שם כינוי שלו. אבל לכתחלה כותבין אפילו כינוין שם אביו (בסדרים ובמהרי"ו סימן כ"ג). ואם יש לאב ולבן כינוי אחד לכתחלה כותבין הכינוי אצל כל אחד (סדר גיטין); מיהו אם לא כתבו רק לבסוף, פלוני בן פלוני המכונה פלוני, כשר. אבל אם הכינוי לבן לחוד, יכתוב הכינוי קודם שיזכיר שם האב, ואם כתבו לבסוף, פסול (ב"י בשם תשובת אשכנזים). ולפיכך גר או שתוקי או אסופי, אין כותבין אלא שמותיהם בלבד.

סעיף י

יוסף בן שמעון ששינה וכתב: יוסף בן שמואל, פסול. ויש מי שאומר שאם נשאת, לא תצא.

הגה: ודוקא אם הוחזק בשם השני, אבל בלאו הכי, תצא (משמע בב"י). כשכותבין גט לבן מומר לעבודת כוכבים, כותבים לו על שם אביו, אע"פ כשעולה לספר תורה או חותם בשטרות חותם עצמו על שם אבי אביו. ואין לחתום בגט לעד, בן מומר לעבודת גילולים (הכל בסדר גיטין).

סעיף יא

אם לא כתב שם האיש והאשה בגט, פסול, והבנים ממזרים.

סעיף יב

מי שיש לו שם אחד בגליל ושם אחד ביהודה, והוא ואשתו במקום שאין מכירין בו אלא בשם אחד, בין שהוא אחד מהשני שמות בין שהוא שם אחר, לכתחלה יש לו לכתוב כל השמות שיש לו, או יכתוב שם שיש לו שם, ויכתוב: וכל שום, לכלול שמות דשאר מקומות. ואם לא כתב אלא שם שיש לו במקום שהוא ואשתו שם, כשר.

סעיף יג

אם כתב שם שיש לו במקום אחר, וכתב: וכל שם, בשביל מקום כתיבה ונתינה, בטל.

סעיף יד

מי שיש לו שני שמות, כותבין: ראובן דמתקרי שמעון. ואם כתב: ראובן שמעון, יש מי שאומר שהוא פסול.

הגה: אבל אם נקרא בשני השמות ביחד, או שעולה כן לספר תורה, כשר, אם נקרא בפי ישראל בשם אחד, ובפי עובדי כוכבים בשם אחר, כותבין שם ישראל דמתקרי על שם עבודת כוכבים (המ"מ בשם הרמב"ן פרק ג'). אבל אם ענינם כמעט אחד, אין כותבין רק שם ישראל, כמו שנתבאר לעיל סימן קכ"ח סעיף ג' לענין הנהרות.

סעיף טו

מי שיש לו שני שמות, והשם השני יוצא מהשם הראשון בשם הנערות, כגון יצחק חקין, אהרן ארנין, וכיוצא בזה, אין צריך לכתוב שם הנערות כלל, אלא אם כן יש אחד ששמו יצחק או אהרן.

הגה: והוא הדין ליעקב יעקל (פסקי מהרא"י סימן ק"ה), פרץ פרצין (ב"י). ונראה דהוא הדין אברהם אברלן, וכיוצא בזה. מיהו אם רוצה לכתוב אינו מזיק. מיהו כל קצור שם שהוא שם בפני עצמו, כמו אלחנן חנן, כותבין, כיוצא בזה.

סעיף טז

אם השם השני יוצא משם העברי, כגון יהודה ליאו"ן, כותבים: יהודה דמתקרי ליאו"ן. ואם אינו דומה קצת לשם העברי, יכתוב: המכונה.

הגה: פירוש דבריו כי ליאו"ן הוא פירוש אריה, ויהודה נקרא כך על שם גור אריה יהודה (בראשית מט, ט), ולפי זה יש לכתוב: יהודה דמתקרי ליב. אבל יש אומרים דכל ששני השמות הם בלשון הקודש, כותבין: דמתקרי, ואם האחד בלשון לעז, כותבין: המכונה (הגהות מיימוני פ"ג וסמ"ק וכל בו). ואין חלוק בין אם הוא יוצא מן השם או לא. ולכן כותבין: יהודה המכונה ליב, וכל כיוצא בזה, וכן נוהגין במדינות אלו. וכל כינוי משפחה אין לכתבו כלל, בין שהוא לשון עברי או לעז (סדר גיטין), והכי נהוג. מי שיש לו שם עברי שעולה בו לקרוא בתורה, ויש לו נמי שם בלשון לעז, עושין שם העברי עיקר, ועל השני כותבין דמתקרי. והוא הדין באשה, עושין שם העברי עיקר. יש אומרים דמי שיש לו שני שמות, אם רגיל בשניהם ומכל מקום האחד הוא יותר עיקר, כותבין: פלוני דאתקרי פלוני. ואם אינו רגיל בשני, כותבין דמתקרי (סדר גיטין). כל כינוי שהוא גנאי למגרש, אין כותבין אותו בגט (ד"ע). ולכן מומר שעשה תשובה, אין כותבים לו: וכל שום וחניכא דאית ליה (מ"כ בתיקון). וכל שם כינוי שאינו נקרא בכינוי ההוא לבד, אלא קורין אותו עם עיקר השם, אין צריך לכתוב הכינוי (ת"ה סימן רל"ה). אבל אם העובדי כוכבים קורין אותו בכינוי לחוד, אע"פ שאין ישראל קורין אותו כן, יש אומרים דכותבין: וכל שום וחניכה, אע"פ שבשאר גיטין אין כותבין כן. וכן בכינוי משפחה (שם). ולי נראה דאין לכתוב לכינוי כלל, כמו שנוהגין בכינוי משפחה.

סעיף יז

אם השם השני בלשון לעז, והכל אחד, כגון חיים ביבאנט, כותבין: חיים דמתקרי ביבאנט. כל חניכא כותבין: המכונה, בין שהוא בלשון עברי בין שהוא בלשון לעז. (וכבר נתבאר שאין נוהגין כן).

סעיף יח

מי שנשתנה שמו מחמת חולי, אע"פ שקורין אותו תמיד בשם ראשון, מכל מקום שם השינוי עיקר, (אפילו הוא לעז ושם ראשון עברי) (בסדר גיטין), וכותבין אותו קודם, ואח"כ: דמתקרי פלוני, שם ראשון; ודוקא כשקורין אותו לפעמים בשם שני, אבל אם אין קורין אותו בשם שני כלל, אינו כותב אלא שם ראשון בלבד. ויש מי שמצריך שני גיטין בשני שמות. ואם יש לו שם מובהק שבו עולה לספר תורה וחותם כתביו ושטרותיו, אותו שם הוא עיקר.

הגה: ואם עולה לספר תורה בשניהם, כותבין השני עיקר, ועל הראשון: מתקרי; אבל עד החותם עצמו ויש לו ב' שמות, יחתום עצמו בשני השמות בלא מתקרי. מי שנשתנה שמו מחמת חולי, ויש לו כינוי מחמת שם השני, כותבין השם עם כינוייו קודם שם הראשון. ואם יש לו גם כן כינוי מחמת שם הראשון, כותבין אותו ג"כ לבסוף (בסדר גיטין). ואם נשתנה שמו שני פעמים, כותבין שם השלישי תחלה, ואחר כך הב', ואח"כ הראשון, וכותבין כל שם עם כינוי שלו (שם).

סעיף יט

ויש מי שאומר שכשנותן שני גיטין לאשה, לא יתן לה שניהם בבת אחת, אלא זה אחר זה.

הגה: ואין לתת שני גיטין אלא מדוחק. ויתן אותו גט שנראה לו לרב יותר כשר בתחלה, עם כל שאלותיו וקריאתו בסדר הגט, ואחר כך יתן השני גם כן בסדר הגט, ויאמר לעומדים בשעת הנתינה טעם למה נותן שני גיטין (בסדר ר"י מינץ), ויאמר לבעל שיכוין לגרשה בכל א' מן הגיטין. ואם נתן שניהם בזה אחר זה בסדר אחד, כשר.

לא נהגו לכתוב בגט לא כהן ולא לוי ולא שום כינוי, אלא: פלוני בן פלוני וכל שם אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי. (וכבר נתבאר דבמדינות אלו אין נוהגין כן).

סעיף כ

בגט גר כותב: פלוני בן אברהם אבינו.

סעיף כא

מי ששמו גרשום, וכתבו בגט: גרשון; או שהיה שמו גרשון, וכתבו: גרשום, אינו גט.

סעיף כב

אם לא נודע אם שמו אליה או אליהו, יכתוב: אליהו; ואם כתב: אליה, לא פסל.

הגה: ואם חותם עצמו או עולה לספר תורה: אליה, כותבין: אליה, וכל כיוצא בזה (מפי הקבלה מר"א מפרא"ג).

סעיף כג

שם שמריה, אין לכתוב שמריהו בוי"ו.

סעיף כד

שם מתתיה, אין לכתוב מתתיהו בוי"ו.

סעיף כה

שם יונתן, לא יכתוב יהונתן, אלא אם כן ידוע שחותם שמו כן או עולה בו לקרות בתורה.

סעיף כו

שם דוד, כותבין בלא יו"ד. (גדליהו, אם לא שאומר בודאי ששמו גדליה (מ"כ).

סעיף כז

שם חזקיה יש לכתבו בלא יו"ד בתחלת התיבה ובלא וי"ו בסופה, (אם לא שידוע ששמו חזקיהו; ואפילו הכי אם כתב חזקיה, כשר, אבל לא איפכא).

סעיף כח

שם הילל, יש מי שאומר שיש לכותבו מלא ביו"ד.

הגה: וכן יש לכתוב בכל כיוצא בזה, אע"פ שדינו לכתוב חסר, אינו מזיק אם כתבו מלא.

סעיף כט

שם שבתי, יש לכתבו בלא אל"ף.

סעיף ל

שם בנימן יש לכתבו חסר יו"ד בתרא.

סעיף לא

שם ירחמאל, אע"פ שלא נמצא בכתובים, מכל מקום אם החזיק עצמו לקרות עצמו ירחמיאל ודחק בלשונו החירק, כך כותבים.

הגה: ודבר הנמצא בכתוב לפעמים חסר ולפעמים מלא, הולכים אחר הרוב (סדר גיטין). כל כינוי שהוא בלשון לע"ז, כגון בלשון אשכנז, וצריך לכתוב תי"ו או טי"ת, כותבין טי"ת, כי תי"ו יכולין לקרות רפויה, וכל כיוצא בזה (ת"ה סי' רל"א). כל תיבה שיש להסתפק בה אם כותבין חי"ת או כ"ף, כותבים כ"ף (שם), כגון מיכל איכל, דקורין בכנויי חי"ת כמו כ"ף; אמנם בשם אשה שקורין רעכליין, כותבין רק רחל, שהוא עיקר השם (מהרי"ו סי' ק"ק), וכל כיוצא בזה; ואם שינה, בדיעבד כשר.

סעיף לב

אין פוסקים שם האיש ולא שם האשה בשני שיטין, אבל בשיטה אחת אפשר שפוסקין קצת שמות שסובלין כן, דומיא דכדרלעומר. (וכן עמנואל. ואם כתב תיבה אחת, לא הפסיד) (סדר גיטין).

סעיף לג

שם ידידיה, אם יחלוק לשתי תיבות (כשר, ובלבד בשטה אחת). ופדהצור ועמינדב, תיבה אחת.

סעיף לד

המנהג בשמות הנשים, יש מי שאומר שיש לכתוב בילא באל"ף, וכן כל שם שאינו בלשון הקודש. אבל כשהוא לשון הקודש, כותבין בה"א, כמו חומה דביתהו דאביי, או חובה, שהשם הוא לשון הקודש. אבל כשאינו לשון הקודש, כותבין באל"ף. והוא הדין לכינוי האנשים, כל כינוי שהוא בלשון הקודש כותבין בה"א; ושאינו בלשון הקודש, כותבין באל"ף.

הגה: מיהו אם שינה וכתב ה"א במקום אל"ף, כשר. כל כינוי שמשתנה מכח לשון המדינות, כגון ליב, שיש מדינות מדברים לשון קלילא: ליב, ובמקצת מדינות מדברים: ליוא או ליבא; וכן בכינוי וואלף, שקורין אותו במדינות אלו כך, ובמדינות אחרות וואלפ"א או וואלבליין או וואלפליין; או בכינוי מענדל, שיש מדברים: מנדיל, וכל כיוצא בזה; וכן בקריאת התיבות, כגון בקצת מדינות שקורין גומפרעכט גומפרחט, או שהלשונות מתחלפות בקריאת הב' או פ' או ו', כגון זנביל או זנוויל פייפש ווייבש, שמקצת מדינות מדברים יותר בלשון רפה, הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנין בו הגט, ואין להקפיד בזה איך נמצאו השמות והכינויין כתובים, כי כל אחד כתב כפי לשון מדינתו; ולכן סדר הגיטין משונים זה מזה בענין זה, והעיקר כאשר כתבתי כן נראה לי להורות. אמנם אם אין ידוע לשון המדינות, אין לשנות ממה שנמצא בדברי הקדמונים, ומכל מקום בדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים, כשר, כן נראה לי.