סימן קלט: דין קבלה מידו, ואם זרק לה ולחצרה

 סעיף א

זרק לה הגט בחצרה, בין שהוא קנוי לה או שאול או מושכר, הרי זו מגורשת. במה דברים אמורים, כשהיא עומדת בחצרה והיא משתמר לדעתה, אבל אם אינה עומדת שם, אע"פ שהוא משתמר לדעתה, אינה מגורשת.

סעיף ב

אם נתן בחצרה, ואח"כ בא שם ואמר לה: הרי זה גיטיך, יש מי שכתב שאף ע"פ שהגט עדיין שם אינה מגורשת, עד שתטלנו משם או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגרש בו, דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשעת נתינת הגט לתוכו (ובשעה שאומר לה הא גיטיך). וכן בגיטה וחצרה באים כאחד, בעינן שעומדת בצד החצר בשעת נתינה; ויש חולקין.

סעיף ג

נתנו בחצרה, שלא מדעתה, ואינה עומדת בצד חצרה, הרי זו ספק מגורשת.

סעיף ד

היתה עומדת על גגה, וזרקו לה לראש הגג, אם יש לה מעקה כיון שהגיע לאויר תוך מחיצות המעקה, או אפילו אין לו מעקה והגיע לתוך ג' טפחים סמוך לקרקעית הגג, הרי זו מגורשת אפילו נשרף קודם שנח, והוא שקדם גט לדליקה, שהרי היה ראוי לנוח אלמלא האש שבא אחר זרקו. אבל אם קדם האש, לא, שהרי לא יהיה ראוי לנוח ברשותה.

סעיף ה

ויש מי שאומר שאם נמחק או נשרף קודם שיגיע, אפילו נמחק או נשרף אחר שהגיע לאויר מחיצות או לפחות מג' טפחים סמוך לגג, אינה מגורשת.

סעיף ו

היה הוא בגגו וזרק לה לחצרה, אם מחיצות החצר גבוהות מהגג בענין שמיד כשזרק הגט מאויר הגג נכנס לאויר מחיצות החצר, מגורשת, אפילו נמחק קודם שהגיע לארץ, וכגון שנמחק לאחר שהתחיל לירד.

סעיף ז

היה לה קנה נעוץ בחצרה, והיא עולה למעלה ממחיצות החצר, וזרק הגט עליה, אינה מגורשת, שאינו משתמר שם.

סעיף ח

זרקו לה לרשותה, ועבר כל רשותה ויצא חוץ לרשותה, אינה מגורשת, אף על פי שהיה בתוך שלשה טפחים סמוך לקרקע בתוך רשותה, כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה. ויש אומרים שהיא ספק מגורשת.

סעיף ט

ב' חצירות זו לפנים מזו, הפנימית שלה והחיצונה שלו, וכותלי החיצונה גבוהות על הפנימית, כיון שזרק הגט לתוך אויר החיצונה, נתגרשה, שהפנימית בכותלי החיצונה משתמרת. מה שאין כן בקופות. כיצד, שתי קופות זו לפנים מזו, פנימית שלה והחיצונה שלו, וזרק לו בתוכם גיטה, אפילו הגיע לאויר הפנימית, אינה מגורשת עד שינוח על צד הקופה הפנימית. במה דברים אומרים, כשהיתה מוטה על צדה ואין לה שוליים, אבל אם יש לה שוליים, אפילו נח בקרקעיתה, אינה מגורשת, שכלי האשה ברשות הבעל אינה קונה לה גט אלא אם כן אינו מקפיד על מקומו.

סעיף י

היתה בחצרו, וזרקו לה שם, אינה מגורשת. אפילו היא יושבת במטה ונפל הגט במטה, אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה או לחיקה או לכלי מהכלים שאין הבעל מקפיד על מקומו. וכן אם הגיע למטה שלה שהיא יושבת עליה, והיתה גבוה עשרה טפחים, הרי זו מגורשת, שהרי חלקה רשות לעצמה ואין הבעל מקפיד על מקום כרעי המטה. ואם לא היתה גבוה י' טפחים, הרי זו ספק מגורשת.

סעיף יא

השאיר לה הבעל מקום בחצרו ולא יחד לה, ונפל על גבי קורה או ע"ג סלע, אם המקום שנפל אין בו ארבע אמות על ד' אמות ואין גבוה י' ואין לו שם לווי, הרי זו מגורשת. ואם יש שם אחד מג' דברים אלו, חלק רשות לעצמה, ומקום אחד השאיל לה ולא שני מקומות, ואינה מגורשת. ויש מי שכתב שאע"פ שאין שם שום אחד מג' דברים אלו אינה מגורשת, עד שיהיה בתוך ארבע אמותיה.

סעיף יב

השאיל לה גגו, ונפל הגט על גג שיש לו אצלו, מגורשת, כיון שאין דיורים קבועים בגג אינו מקפיד עליו. ויש מי שכתב שאפילו נפל הגט על גג של כל אדם, והיא יכולה לפשוט ידה וליטלו משם, הרי זו מגורשת.

סעיף יג

זרקו לה ברשות הרבים, או ברשות שאינה של שניהם, קרוב לו אינה מגורשת. היה הגט מחצה למחצה, וממחצה למחצה עד שיהיה קרוב לה, הרי זו ספק מגורשת. היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו, הרי זה פסול עד שיגיע לידה, ואחר כך תנשא בו לכתחלה. כיצד הוא קרוב לו, היה הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו, זה הוא קרוב לו. שניהם יכולים לשומרו, או שניהם אינם יכולים לשומרו, זהו מחצה למחצה.

סעיף יד

בא הוא תחלה ועמד, ואח"כ עמדה היא כנגדו, וזרקו לה, אם היה הגט בתוך ארבע אמות שלו, אינה מגורשת, אף על פי שאם תשוח תטלנו. עמדה היא תחלה, ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה, אע"פ שהוא מחצה למחצה, הואיל והיא לתוך ארבע אמות שלה, הרי זה גט פסול, עד שיגיע הגט לידה.

הגה: אבל אם זרק לה לתוך ארבע אמות שלה, ואין הבעל נכנס לתוכו, הרי זו מגורשת. וכל זה מדינא, אבל לכתחלה אין לגרש, אפילו ליתן הגט לתוך חצירה או לתוך מלבושיה, אלא לתוך ידה ממש, וידה תהא פתוחה מתחלת הנתינה עד סופה (מרדכי פרק הזורק וסמ"ק וכל בו), כמו שנתבאר לעיל סי' קל"ח. ואפילו בדיעבד אין להתירה לעלמא עד שבא הגט לידה ממש. ונהגו עוד שלאחר שנתן לה הגט תסגור ידיה ותכניסנו תחת בגדיה, ותזהר שלא יסייע לה שום אדם בקבלתו, גם לא יהא שום דבר, כגון טבעת, בידה, וכיוצא בזה, בשעת קבלתו (הכל בסדר הגט).

סעיף טו

היה ידה קטפרס (פי' שהעמידה ידה משופעת, ולא זקופה כמחיצה ולא פשוטה לקבל), וזרק הגט על ידה ונפל לארץ, אם נפל לתוך ארבע אמות שלה ונח, הרי זו מגורשת. ואם לא נח בתוכן, אלא נתגלגל מיד מתוכה לחוצה להן, הרי זו ספק מגורשת. נפל לתוך הים או לתוך האש, אינה מגורשת; והוא שתהא על גבי המים או סמוך לאש, שמתחלת נפילתו, לאיבוד היה עומד.

הגה: וכל זה שאינה עומדת ברשותה, אבל אם עומדת ברשותה, אף על פי שנפל מידה ונתגלגל חוץ לארבע אמות, מגורשת, דהא לא נתגלגל רק לרשותה. מיהו לדידן דאין מגרשין על ידי רשותה, כמו שנתבאר, אם נפל הגט מידה צריך לגרש שנית. ועל כן תגביה האשה ידיה בשעה שמקבלת גיטה, שלא יפול מידה. גם יהיו ידיה גבוהות מן הארץ ג' טפחים (ג"ז בסדר גיטין).

סעיף טז

נתן ביד עבדה, והוא נעור, והיא משמרתו, אם היה כפות הרי זה גט, וכאילו הגיע לחצרה שהיא עומדת בצדה. ואם אינו כפות, אינה גט. ויש אומרים דתרתי בעינן, כפות כדי שלא יהא חצר מהלכת; וישן, כדי שיהא משתמר לדעתה.

סעיף יז

נתנו ביד העבד, והוא ישן והיא משמרתו, הרי זה פסול. ואם היה כפות, הרי זו מגורשת.

סעיף יח

כתב הגט ונתנו ביד עבדו, וכתב לה שטר מתנה עליו, כיון שזכתה בעבד זכתה בגט ונתגרשה, אם היה כפות. ואם אינו כפות, ונעור, קנתה העבד, ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה. וכן אם נתן הגט בחצרו ומכר לה החצר, או נתנו לה, כיון שקנתה החצר בשטר או בכסף או בחזקה, נתגרשה. אבל אם נתנו בחצרו של אדם אחר, והאחר נתן לה החצר, או שקנאתו ממנו, אינה מגורשת.