סימן קמא: דין השליחות והחזרה ממנו

 סעיף א

האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה. במה דברים אמורים, שעשתה שליח אחר לקבל ממנו. אבל אם אמרה לשליח הבעל: יהיה גט זה פקדון אצלך, או שאמרה לו: הרי אתה שליח לקבלו לי (ויש אומרים אפילו לא אמרה לו רק: התקבל) (בית יוסף בשם הרמב"ן והרשב"א), הרי זו ספק מגורשת, עד שיגיע גט לידה, ומשיגיע לידה תתגרש ודאי.

הגה: אמרה האשה לשלוחה לקבל הגט מיד בעלה, אין לקבלו מיד שלוחו. אבל אמרה: קבל גט מבעלי, יכול לקבלו מיד שלוחו) (תשובת רשב"א אלף ר"ז). ויש אומרים שאין האשה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה.

סעיף ב

נערה המאורסה, אע"פ שמתגרשת בקבלת גיטה בידה כמו קבלת אביה, אביה יכול לעשות שליח קבלה; אבל היא אינה יכולה לעשות שליח קבלה, אלא אם כן אין לה אב, או שנשאת.

סעיף ג

קטנה, אפילו אין לה אב, או שנשאת, אינה יכולה לעשות שליח קבלה; אבל אביה יכול לעשותו, אם היא ארוסה.

סעיף ד

המקדש קטנה ע"י אביה, וגרשה כשהיא קטנה (בעודה ארוסה ואביה חי), (טור) אביה מקבל גיטה ולא היא, שלא מדעתו. ויש אומרים שהיא יכולה לקבל גיטה.

סעיף ה

נשאת, אין אביה יכול לקבל גיטה.

סעיף ו

קדשה אביה כשהיא קטנה, ומת, או שנשאת, אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר, דהיינו שנותנים לה צרור וזרקו, אגוז ונוטלו, ויש אומרים דהיינו משתגיע לעונת הפעוטות (דהיינו בת שית או בת שבע, כל חד וחד לפום חורפיה (טור), מתגרשת על ידי עצמה. ואם אינה מבחנת, וגירשה ע"י עצמה, אינה מגורשת. אבל ע"י אביה מתגרשת, אפילו אינה מבחנת. ויש מי שחולק ואומר שכל מבחנת שאינה מתגרשת אפילו על ידי אביה.

הגה: ועיין לקמן בסדר בגט סעיף צ"ו כיצד כותבין לקטנה המתגרשת על ידי אביה.

סעיף ז

כל היכא שיש לקטנה יד לקבל גיטה, יש לה תורת חצר (או ד' אמות) (הגהות מיימוני פ"ה) לקבלו, כשם שיש לגדולה.

סעיף ח

כשהיא עושה שליח לקבלה, צריכה לעשותו בפני שני עדים. וצריך לקבל הגט בפני שנים, אפילו אם השנים המעידים על השליחות הם מעידים על קבלת גיטה, או אחד מעיד על השליחות ואחד על הקבלה ואחד מצטרף עם כל אחד להיות מעיד על זה ועל זה.

הגה: ולכתחילה לא ימסור הבעל הגט ליד השליח, עד שיברר תחלה שנעשה שליח קבלה בעדים (מרדכי ריש התקבל בשם מוהר"ם).

סעיף ט

מה שצריך שני עדים על הקבלה, דוקא כשאין השליח כשר. אבל אם הוא כשר, מצטרף עם עד אחד. ויש מי שנראה מדבריו שחולק על זה, (והוא הדין בשליחות להולכה).

סעיף י

במה דברים אמורים שצריך עדי קבלה, כשאבד הגט או נקרע. אבל אם היה הגט יוצא מתחת יד שליח קבלה, אינו צריך עידי קבלה (ועיין לקמן סימן זה סעיף י"ג).

סעיף יא

אין שליח הולכה צריך עדים, אם הודו השליח והמשלח. ואם המשלח כופר, הרי זה ספק. ויש אומרים ששליח הולכה צריך למנותו בעדים.

הגה: מיהו השליח נאמן לומר שעשאו בעדים, ואין צריך עדות על כך (ר"י ח"ג). ונוהגין להצריך הרשאה ועדים על הרשאה שנעשה שליח. ועיין לקמן סעיף כ"ד.

סעיף יב

במה דברים אמורים שאין שליח האיש צריך עדים, כשמסר לה גט שחתומים בו עדים. אבל אם אין עדים חתומים בו, והלך השליח ומסרו לה בפני עדים, הרי זו ספק מגורשת.

סעיף יג

יש מי שאומר ששליח הולכה ושליח הובאה אין צריך לעשותו בעדים, ויש מי שחולק.

הגה: כפל דברים הן בכאן, כי בבא זו נתבאר סעיף י"א, ויש מחלוקת בדין זה בדרך אחר, דיש אומרים דשליח הולכה אם מסר לה הגט בינו לבינה, ואי אפשר לחזור וליתנו לה בפני שנים, דמגורשת מאחר שהגט יוצא מתחת ידה בחותמיו (טור בשם הרמב"ם). ויש אומרים דפסול (טור בשם הגאונים). מיהו אם הגט מקוים בחותמיו, מתחת ידה, אינה צריכה שתביא עידי מסירה בפנינו, רק שאומרת שקבלה אותו בפני שנים כראוי (טור), והוא הדין בשליח קבלה מן הבעל.

סעיף יד

בין שליח קבלה בין שליח הולכה אינו צריך שישמעו מפיהם שממנים אותו שליח. לפיכך בין האיש בין האשה יכולים לעשות בפני עדים שליח. העומד במקום אחר, והעדים כותבים וחותמים שמינה לפלוני שליח (ועיין לקמן סעיף ל"ה).

סעיף טו

בעל שעשה שליח להולכה, צריך שיאמר לו: תן גט זה לאשתי, או שיאמר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו גט ויתנו לאשתו, או לשון שמשמעו שיגרשוה, כמו: גרשוה או שלחוה או שבקוה או תרכוה או כתבו אגרת ותנו לה; אבל אם אמר: פטרוה, פרנסוה, עשו לה כדת, עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי, לא אמר כלום. אמר להם: עזבוה, הוציאוה, התירוה, הניחוה, הועילו לה, הרי זה ספק.

סעיף טז

האומר: כתבו גט לאשתי, הרי אלו כותבין ונותנין לבעל בידו, ואין נותנין לאשתו עד שיאמר להם ליתן לה. ואם נתנו לה, אינו גט. במה דברים אמורים, בבריא. אבל במסוכן, והוא אדם שקפץ החולי במהרה והכביד עליו חליו מיד, והיוצא בקולר, אפילו על עסקי ממון, והמפרש בים והיוצא בשיירא ואמר: כתבו גט לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו לה, שהדבר ידוע שלא נתכוין זה אלא לכתוב וליתן לה.

סעיף יז

בריא שאמר: כתבו גט לאשתי, וכתבו ונתנו לה, והרג עצמו מיד, כגון שהשליך עצמו מן הגג, או הפיל עצמו לים, הרי זה גט כשר. ואם לא כתבוהו, כותבין ונותן כל זמן שיש בו נשמה. עלה לגג ודחפתו הרוח ונפל ומת, אינו גט.

סעיף יח

ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו, אם לאלתר נפל, הרי זה גט. ואם לא נפל לאלתר, הרי זה ספק.

סעיף יט

וכן מי שהיה מושלך לבור ואמר: כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי, ופירש שמו ושם אשתו, שם עירו ושם עירה, הרי אלו יכתבו לה. ואע"פ שהעלוהו ולא הכירוהו, הרי זו כשר, שזה כשעת הסכנה הוא, שכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין. ויש אומרים דהני מילי שראו לו דמות אדם וחזו ליה נמי בבואה דבבואה, הא לאו הכי חיישינן שמא שד הוא, שדרך השדים לימצא בבורות וכן בשדות.

סעיף כ

אם היו שם שלשה, ואמר: כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי, אחד כותב ושנים חותמין, ואין צריך במעמד כולם, דאף על גב דאמר: כל, לא הויא כאומר: כולכם כתובו.

סעיף כא

היו רבים עומדים ביחד, ואמר: הוליכו גט לאשתי, איזה מהם שירצה יוליך אותו בשביל כלם (ועיין בסמוך סוף סעיף כ"ג). ואם אמר: שנים מכם יוליכוהו, יוליכו שנים. אפילו היה בכללם אב ובנו, דעתו גם על הבן, ונעשה הבן שליח במקום האב.

סעיף כב

והוא הדין לאומר לג': שנים מכם יכתבו גט לאשתי ויחתמו ויתנו לה, והיה בהם אב ובנו, בין שחתם הבן עם האחר, בין שחתם האב עם האחר, הרי זה גט כשר.

סעיף כג

אמר לחבורה: כולכם הוליכוהו, אינו גט עד שיוליכוהו כלם. והאידנא תקנו חכמים שהאומר לרבים להוליך גט לאשתו, יאמר: כל אחד מכם יוליך גט לאשתי.

סעיף כד

מה שכתוב בתיקון שטרות שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום, אין צריך, אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל רשות לעשות כמה שלוחים אפילו לא יחלה ולא יאנס.

הגה: ולכן אם נאבד שטר הרשאה או נפסד, והוא שעת הדחק, נותנין הגט בלא הרשאה (מהרי"ק שורש כ"ו). והשליח נאמן על השליחות ולומר שעשאו שליח בעדים, כמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם (ועיין לקמן סימן קמ"ב סעיף ג'). אבל אם לכתחלה כותבין ההרשאה בדקדוק, ונזהרין שלא לכתוב בה ראשי תיבות (בתיקון מהר"י מינץ בשם מהר"ש). גם שלא לשנות בה בדברים הכתובים בגט, כגון אם כתוב בגט שם זנביל בב', לא יכתוב בהרשאה בוי"ו (ג"ז שם), וכל כיוצא בזה. ונוסח הרשאה עיין באבן העזר סימן קמ"א ולמטה סעיף ל', ושאר דינים וסדר השליחות עיין לקמן בסדר הגט. עדי הרשאה לא יהיו קרובים זה לזה, ולא לאיש ולא לאשה, ולא לעדי הגט (בסדר גיטין). ואם נמצאו עידי הרשאה פסולים, נתבטל כל השליחות, שהרי הם מעידים על עיקר השליחות ושבפניהם עשה הבעל לשליח, ולא דמי לשאר פסולי הרשאה, כן נראה לי. ונהגו שהרב המסדר הגט מקיים ההרשאה. ויש אומרים דיש לקיימה בג'; מיהו אם אינו ניכר רק חתימה אחת, סגי (ג"ז בסדר). ויש נוהגין לכתוב כתב של מקום הנתינה להודיע אם יש שינוי באיזה דבר בהרשאה (שם בשם מהר"ר ז"ק).

סעיף כה

אם הבעל או השליח רך בשנים, טוב להצריך לדקדק אחריו אם הביא סימנים כשעושה שליח, שאין קטן עושה שליח ולא נעשה שליח; ואם יש לו זקן בפניו, אין לחוש.

הגה: אבל אין צריך לדקדק כל כך בעידי חתימה, דעידי מסירה כרתי, ורגילים להיות הרבה גדולים אצל נתינת הגט (בית יוסף בשם א"ח). ולפי מה שנוהגין לייחד עידי מסירה, ידקדק בהם שיהיו גדולים.

סעיף כו

נהגו להקנות לעושה שליח, להודיע שגמר בלבו. ואם אמר: בלב שלם אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה, אינו צריך קנין.

סעיף כז

על שטר שליחות קבלה יחתמו שני עדים כשרים, וצריך שיהיו בני אדם ידועים שתהיה חתימתן ניכר במקום הנתינה, ואף אם יקיימוה בהנפק, צריך שיהיו חתימות הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה. (ועיין בטור סימן זה נוסח שטר שליחות הקבלה).

סעיף כח

צריך ליזהר ולדקדק שתהיה האשה שעושה שליח קבלה גדולה בשנים ובסימנים. ואם אין הנשים יודעות כי עם על פי האב, צריך ריבוי שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשון לעיקרן.

סעיף כט

בשעת נתינת הגט ביד שליח קבלה, ישבו בית דין כשרים שאינם קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה, ונהגו ליזהר גם כן שלא יהיה קרוב לשליח, ויכירו חתימת ההרשאה, ואח"כ יביא הבעל הגט, ויקראוהו ויחזירוהו לו, ויבטל כל מודעות ויפסול עדים שיעידו דבר שגורם בטול הגט, ויתנוהו ליד השליח ויאמר לו: התקבל גט זה לפלונית אשתי והרי היא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. ויש מי שאומר שלא יטול בו שום תנאי. ויחזרו לקרותו אחר הנתינה, והדיינים יכתבו עדותם (ויהיו החתימות ניכרות וידועות) (טור), ויתננו ליד השליח.

הגה: ונוסח הגט שנותנים לו, עיין בטור סימן זה. וכל זה הוא מדינא, אבל יש אומרים שנכון להחמיר שלא לגרש על ידי שליח קבלה כלל (טור בשם הרי"ף), וכן נוהגין.

סעיף ל

בנוסח הרשאת שליח הולכה צריך להוסיף על הנוסח שכתוב בטור אבן העזר: בפנינו עדים חתומי מטה מסר פלוני בן פלוני גט כריתות ביד פלוני בן פלוני להוליכו לאשתו פלונית בת פלוני וליתן אותו בידה וכן אמר בפנינו פלוני בן פלוני הבעל לשלוחו פלוני בן פלוני הוליך גט זה לאשתי פלונית בכל מקום שתמצאנה ותן אותו בידה או ביד שלוחה או ביד שליח שלוחה ותהא ידך כידי ופיך כפי (ודיבורך כדיבורי) (הגהות מרדכי דגיטין).

הגה: ואם יש תנאי בגט, מזכירו כאן וכותבין: על תנאי כך וכך, וכן חוזר ומזכירו בסוף אחר שכתב ומותרת לכל אדם (גם זה בהג"ה הנ"ל)

ועשייתך כעשייתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים אפילו בלא אונס ותיכף שיגיע גט זה ליד אשתי הנזכרת או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידך או מיד שליח או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ונותן אני לך רשות למנות שליח ושליח שליח עד מאה אפילו בלא אונס עד שיגיע גט לידה ותיכף שיגיע גט זה ליד אשתי הנזכרת או ליד שלוחה או ליד שליח שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם.

הגה: וכותבין ג"כ בהרשאה שם העיר עם הנהרות שלה, כמו בגט (בסדר גיטין). וכן כותבין כל כינוי האיש והאשה, כמו בגט (מהרא"י סימן ט"ז וי"ז). ויש אומרים דכותבים אף כינוי השליח (בסדר בשם מהר"ר ז"ק). ויש אומרים שאין להאריך בהרשאה בדברים שאינם צריכין (פסקי מהרא"י סימן ט"ו). ויש אומרים שאין לחוש להאריך בדבר שעיקר השליחות תלוי בו, מאחר שכל אחד יוכל לכתוב כפי צחות לשונו ואינו תיקון חכמים (ב"י). ועיין לקמן בסדר הגט סעיף כ"ו כיצד כותבין בהרשאת מומר. שליח הולכה שמביא הרשאה וכתב בה שהוא שליח קבלה, אם השליח אינו מכחיש ההרשאה רק שאומר שנעשה שליח הולכה וקבלה, אז השליחות כשר ונעשה שליח הולכה ונותן הגט לאשה. אבל אם השליח אומר שלא נעשה שליח קבלה מעולם, הרי ההרשאה מכחשת אותו ונתבטל כל השליחות, גם הגט עצמו פסול מאחר שמוכח שמסדרי הגט היו עמי הארץ ולא ידעו שאין הבעל עושה שליח קבלה, יש לחוש לכמה מיני פסולין (ב"י מ"כ) (מעשה בכהאי גוונא נעשה בפני ר"א מזרחי), וכן כיוצא בזה שניכר שאותן שסדרו הגט היו הדיוטות (ריב"ש).

סעיף לא

הכל כשרים לשליחות הגט, בין לקבלה בין להולכה, אחד האיש ואחד האשה, חוץ מחרש, שוטה וקטן, עבד ועובד כוכבים. ויש מי שאומר שאם העבד הוא שליח הולכה, הוי ספק.

סעיף לב

היה השליח קטן כשנתנו לו הגט, והגדיל והביאו; או חרש ונתפקח, שוטה ונשתפה, עבד ונשתחרר, עובד כוכבים ונתגייר, פסול. אבל אם נתן לו הגט כשהוא פקח, ונתחרש וחזר ונתפקח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה, כשר, כיון שתחלתו וסופו בכשרות.

סעיף לג

הנשים והקרובים, כשרים לשליחות הגט.

הגה: ויש מי שכתב דבמקום שאפשר, לכתחלה לא יהא השליח קרוב לאיש ולא לאשה ולא לדיינים שנותנים הגט לפניהם (בסדר גיטין).

ואפילו הפסולים מדברי סופרים, בעבירה, כשרים לשליחות הגט. אבל הפסולים בעבירה מדברי תורה, פסולים להבאת הגט אלא אם כן נתקיים הגט בחותמיו. ויש פוסלים אף בנתקיים בחותמיו. (ודין מומר, כדין פסולי עדות מדאורייתא) (כן משמע בהגהות אלפסי דגיטין).

סעיף לד

היו פסולים כשנתמנו שלוחים, וחזרו בתשובה קודם שנתנוהו לאשה, כשרים.

סעיף לה

השולח גט ביד עובד כוכבים שיתננו לפלוני, ומינה הבעל בכתבו לאותו פלוני שליח להוליך הגט לאשתו, כשר, מפני שהעובד כוכבים אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא.

הגה: מיהו יש חולקין וסבירא להו דאין למנות שליח הולכה על ידי כתב, גם לא ראיתי נוהגין כן.

סעיף לו

נתן גט לשליח ואומר ליה: הולך גט זה לאשתי, אמר ליה השליח: איני מכירה, א"ל הבעל: תנהו לפלוני שהוא מכירה ויתנהו לה, הראשון לא נעשה שליח לגירושין רק להוליך הגט לאותו פלוני, (ולא יוכל לשלחו לו ע"י שליח), (טור) ואותו פלוני הוא שליח לגירושין ונותנו לה, או משלחו ביד אחר אם חלה או נאנס. ואם נתן לה הגט, הראשון או שלוחו, הרי זה ספק מגורשת.

הגה: השולח גט לאשתו ואין השליח מכירה, יתנהו לה על פי שנים שזאת אשתו (טור).

סעיף לז

נתן הגט לשליח ואמר לו: לא תתנהו לה עד ל' יום, אם חלה או נאנס בתוך שלשים, יכול לעשות שליח שיתנהו לה לאחר ל' יום, אף ע"פ שאינו עכשיו שליח לגירושין, הואיל ולאחר ל' יום יהיה שליח לגירושין, ובלבד שיאמר הבעל: נאמנת עלי שלא פייסתי אם היא נשואה. ויש מי שאומר שלא ימסור מיד לשליח שני, אלא ימסור שליחתו לבית דין, והם לא יעשו לשני שליח עד אחר ל' יום.

סעיף לח

השולח גט לאשתו, ואמר לו: הולך גט זה לאשתי או שא"ל: אתה הולך, לא ישלחנו ביד אחר, אלא אם כן חלה או נאנס, או שפירש לו שיוכל למנות שליח ושליח שליח עד כמה שלוחים. (פירש לו שלא ישלחנו ביד אחר, לא יוכל לעשות שליח, אפילו חלה או נאנס) (כן משמע בטור). ויש מי שחולק ואמר דבהולך סתם יכול לשלחו על ידי אחר, אף על פי שלא חלה. ובאתה הולך, לא ישלחנו ע"י אחר, אלא א"כ חלה או שפירש לו שיוכל למנות שליח.

סעיף לט

דין שליח שני כדין שליח ראשון, שאינו יכול למנות שליח אלא אם כן נאנס או שפירש לו.

סעיף מ

כשממנה השליח שליח אחר, אם הוא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, צריך למנותו בפני בית דין. ואם אינו צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, אינו צריך למנותו בפני בית דין, אבל צריך למנותו בפני עדים. (ועיין לקמן סימן קמ"ב סעיף ט').

סעיף מא

שליח שעשה שני, ושני שלישי, אם מת הבעל נתבטלו כלם. אבל אם הבעל קיים, אע"פ שמת השליח הראשון, לא נתבטל שליחות השאר, מאחר שהבעל קיים.

סעיף מב

אם מת שליח שני, יכול שליח ראשון ליטלו מיורשיו של שני, ויוליכנו או ישלחנו ביד אחר.

סעיף מג

שליח קבלה אינו יכול למנות שליח, ואפילו נאנס, ואפילו נתנה לו רשות למנות שליח, משום דהוה ליה מילי, ומילי לא ממסרן לשליח. ויש מתירין אם נתנה לו רשות למנות שליח. (ואז יוכל למנות אחר בלא בית דין, רק לפני שנים) (ב"י בשם הרשב"ץ).

סעיף מד

אם עשתה שליח קבלה, וחזרה ועשתה שליח, אפילו עשרה זה אחר זה, או שעשתה עשרה בבת אחת, כל שהגיע הגט ליד אחד מהן, מגורשת. (ואפילו נתן ביד אחד מהם גט פסול, ולשני גט כשר, מגורשת) (מרדכי ריש השולח).

סעיף מה

השליח ששינה בשליחותו במה שאמר לו הוא או היא, לא עשה כלום. כיצד, א"ל: תנהו לה במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר; אל תתנהו לה אלא בעליה, ונתנו לה בבית או איפכא; או אל תתנהו לא אלא בימין, ונתנו לה בשמאל או איפכא, לא עשה כלום.

סעיף מו

יש מי שאומר שאם אמר לו: אל תגרשנה אלא בימינך, אינו יכול לשלחו ביד אחר, אפילו אם חלה, דהוה ליה כאילו פירש: לא יגרשנה אחר אלא אתה.

סעיף מז

אמר ליה: תן גט זה לאשתי, הרי היא במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר, הרי זה גט, שאין זה קפידא אלא מראה מקום.

סעיף מח

אמר לו: תנהו לה ביום פלוני, ונתנה לה בתוך הזמן, אינו גט. אל תתנהו לה אלא ביום פלוני, נתנו לה בין מלפניו בין מלאחריו, אינו גט.

סעיף מט

האשה שאמרה לשלוחה: קבל לי גיטי במקום פלוני, וקבלו במקום אחר, אינו גט אבל אם אמרה: הבא לי גיטי במקום פלוני, והביאו לה במקום אחר, כשר.

סעיף נ

אמרה לו: התקבל לי גיטי בבבת ופעמים תמצאנו בדמשק, בכל מקום שיקבלנו הוי גט, ובלבד לכשיגיע לבבבל למקום שאמרה היא.

סעיף נא

אמר הבעל לשליח: טול ממנה חפץ פלוני ותן לה גט זה, הרי זה לא ישלחנו ביד אחר. ואם שלחו ביד אחר ונתנה האשה לשליח החפץ תחלה ואח"כ נתן הגט, הרי זו מגורשת. ואם נתן לה הגט תחלה ואח"כ נתנה החפץ, אפילו ביד שליח ראשון אינו גט. אמר לו: תן לה הגט וטול ממנה חפץ פלוני, הרי זה לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר. ואם שלחו ביד אחר, הרי זה גט, בין שנתנה תחלה בין שלא נתנה אלא בסוף. ויש אומרים שכשאמר לו: טול ממנה חפץ פלוני ותן לה הגט, אם שלחו ביד אחר, אפילו נתנה לו החפץ תחלה ואח"כ נתן לה הגט, מאחר שלא נתנה החפץ ביד שליח ראשון קודם שתקבל הגט משליח שני, אינה מגורשת. כיצד יעשה, יטלנו הראשון מידה, ויחזור ויתננו לה בתורת גירושין, אחר שהגיע לידו החפץ.

סעיף נב

כל תנאי התנה הבעל עם השליח, כגון אל תגרשנה אלא בבית או בעליה וכיוצא בזה, אם לא הרשהו הבעל למנות שליח אינו יכול לשלחו ביד אחר לכתחלה, שמא לא ידקדק השני בשליחותו ויתבטל הגט.

הגה: מיהו אם עשה: שליח שני, אפילו לא הגיד לו התנאי או החליף לו, אם נתקיים התנאי הוי גט (ריב"ש סימן שי"ו). אם התנה שתמחול לו כל זכות שיש לה עליו, אף על גב דלענין דינא יש לדון מהו בכלל כל זכות, מכל מקום יש להחמיר לענין גט שתמחול כל זכות שיש לה עליו ואח"כ תדון עמו מהו בכלל, וכן כל כיוצא בזה (שם סימן שי"ז).

סעיף נג

שליח המביא גט במקום שאינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, נותנו לה ומתגרשת בו, ונשאת אע"פ שאין מכירין חתימות העדים, וגובה כתובתה מבני חרי. ואם בא עד אחד וערער לומר שהוא מזוייף, אין שומעין לו. באו שנים וערערו, אפילו נשאת כבר, תצא. ואם בא הבעל וערער ואמר: לא גרשתי מעולם, וגט שהובא לה מזוייף הוא, יתקיים בחותמיו; ואם לא נתקיים ולא נודעו עידיו כלל, תצא והולד ממזר, שהרי אינה מגורשת. אבד הגט, הרי זו ספק מגורשת.

סעיף נד

חמותה ובת חמותה וצרתה אפילו היתה נשואה לאחר, ויבמתה אפילו היא אחותה, ובת בעלה, אינן נאמנות להביא את גיטה במקום שאינו צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, ושמא מזויף הוא והם מכוונות לקלקלה. ואם הוא במקום שצריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, ואמרוהו, יש אומרים שנאמנות ויש אומרים שאינן נאמנות.

סעיף נה

עשתה שליח לקבלה בעדים, והגט יוצא מתחת ידו, והבעל אומר: מזוייף הוא, אם נתקיים בחותמיו או בעידי מסירה, הרי זו מגורשת. ואם הוא מודה שכתבו, אלא שאומר שלא נתנו בתורת גירושין אלא בתורת פקדון, והשליח אומר שקבלו (בשבילו) שתתגרש בו השליח, נאמן, אפילו אם שלשתם בעיר אחת. ויש אומרים שאם שלשתם בעיר אחת, הבעל נאמן, דאם איתא דבתורת גירושין יהביה, לדידה הוה יהיב לה. ודוקא כשטוען שלפקדון נתנו לו, אבל אם טוען שעשאו שליח להולכה, ורוצה לחזר בו קודם שיגיע לידה, אינו נאמן. ואם אינם בעיר אחת, השליח נאמן, והוא שבאים בפנינו עדים שעשאתו שליח לקבלה, והשליח אומר שמסרו בפני עדים.

הגה: ויש אומרים דוקא שהגט יוצא מתחת ידו, אבל אין הגט בידו אינו נאמן, אפילו היה לו עדים שראוהו תחת ידו (כן משמע מהטור לדעת הרא"ש). ולסברא זו טוב ליזהר שלא לגרש ע"י שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת, משום דמצי מיפק מיניה חורבה, שאם יטעון שלא נתנו לו לגירושין, שהוא נאמן.

הגה: ואין חילוק בזה בין שליח הולכה לשליח קבלה (כך כתב הרי"ף). מיהו בזמן שהרשאה בידו שנעשה שליח לגרש אין חילוק בין אם הבעל בעיר או לא (מהר"ם פאדוואה סימן ג'). ואם האשה אומרת: בפני קבלו שליח לגירושין, נאמנת. ויש אומרים דוקא כשהגט ביד האשה.

סעיף נו

היה הגט יוצא מיד האשה והיא אומרת: שליח זה נתנו לי לגירושין, והשליח אומר: כן נתתיו לה לגירושין, והבעל אומר: לא נתתיו לו אלא לפקדון, השליח נאמן והיא מגורשת. ואם אבד הגט ואין עדים שראו אותו בידה, אע"פי שהבעל אומר: לגירושין נתתיו לשליח, והשליח אומר: נתתיו לה, הרי זו ספק מגורשת, שהרי הוחזקה אשת איש, ואין כאן אלא עד אחד ובעל. ואפילו אמרה האשה: בפני נתנתו לו לגירושין ונתנו השליח לי, הואיל והבעל והשליח מסייעים אותה אפשר שתעיז פניה, ושמא לא נתגרשה.

סעיף נז

שליח קבלה שקיבל גט לאשה, ושלחו לה בפני שני עדים, והגיע הגט לידה ונטלתו, והרי הגט יוצא מתחת ידה, והיא אינה יודעת אם בעלה שלחו לה או שליח קבלה שלה או שלוחו של בעל, הרי זו מגורשת. ואם בא הבעל וערער שלא כתבו, או שהוא גט בטל, יתקיים בחותמיו, שהרי עדים מעידים שהגט שנתנו לה יצא מתחת יד שלוחה שידו כידה, ואע"פ שהיא אינה יודעת הרי העדים ידעו. ואם לא נתקיים, אינה מגורשת. ויש אומרים שאם שלשתם בעיר אחת, איכא למיחש שמא יאמר הבעל: לפקדון נתתיו (ואפילו אינן בעיר אחת, יש אומרים דאין השליח נאמן רק כשהגט בידו) (כן משמע מהטור לדעת הרא"ש) (דהוי כשליש שיתבאר בח"ה סימן נ"ו).

סעיף נח

כיון שהשולח גט לאשתו אינו גט עד שיגיע לידה, הוא חייב במזונותיה ובכל תנאי כתובה עד שיגיע לידה או ליד שליח קבלה. ואם מת קודם שיגיע, אין גט לאחר מיתה.

סעיף נט

השולח גט לאשתו, ובטלו קודם שיגיע לידה, הרי זה בטל. ואם הגיע לידה, אינו יכול לבטל, אפילו בתוך כדי דיבור.

הגה: יש אומרים דמומר לעבודת גילולים אינו יכול לעשות שליח להולך גט לאשתו, דחיישינן שמא יבטלנו (מהרי"ו סי' קכ"ו). ואף אם מקבל עליו בחרם ובשבועה שלא לבטלו, לא מהני, דחיישינן שמא יעבור על שבועתו. ויש אומרים דהמומר עושה השליח תחלה שליח לקבלה ואומר לשליח: זכי בגט זה לאשתי פלונית ובו תהא מגורשת וכו', ונותנו לשליח, ואחר כך חוזר ולקחו מן השליח ועושה אותו שליח להולכה, ואומר: הולך גט לאשתי וכו' (ת"ה סימן רל"ו ובפסקיו סימן מ"ב), וכן נוהגין. אבל לא יעשה השליח תחילה שליח להולכה ואחר כך שליח לקבלה. וכבר נתברר כל זה לעיל סימן ק"מ סעיף י"א.

סעיף ס

לכתחילה אין לו לבטלו אלא בפני השליח עצמו או בפניה, אבל בדיעבד אפילו בטלו שלא בפניה, מבוטל, והוא שיבטלנו בפני שנים.

הגה: ואין הבעל נאמן לומר שבטלו, אלא אם כן השליח או האשה מודים בדבר או שיש לו עדים שבטלו (ב"י וכן הוא בהגהות אשירי פרק השולח). יש אומרים דאילו השנים שמבטל לפניהם השליח צריכים להיות ביחד, אבל זה שלא בפני זה, לא. אבל אם מבטל הגט עצמו, אפילו לאחר שנכתב, מהני אפילו זה שלא בפני זה (ריב"ש סי' רל"ב).

סעיף סא

שלחו על ידי שנים או על ידי עשרה, יכול לכתחילה לבטל זה שלא בפני זה, ואותם שביטל שליחותם בטל, ואינם יכולין לעשות שלוחים אלא אם כן יתמנו פעם אחרת. ובעשרה שעשאום שלוחים, לכתוב וליתן גט בין שעשאם שלוחים להולכה, אם ביטל מקצתם לא נתבטלו כולם. ויש מי שאומר דבשליחות, אם ביטל אחד מהם נתבטלו כולם.

סעיף סב

במה דברים אמורים שהוא בטל, כשביטלו בפירוש. אבל אם לא ביטלו בפירוש, אע"פ שגילה דעתו שחפץ בביטולו, כגון שא"ל השליח: לא נתתיו לה עדיין, ואמר: ברוך הטוב והמטיב, וכיוצא בזה, אינו בטל. ולא עוד אלא אפילו היה מחזיר לרוץ אחר השליח לבטלו, ולא הספיק להגיע אליו עד שתגיע לידה, אינו בטל.

הגה: וכן אם אומר לשליח: החזר לי גט זה ואני נותן לך גט אחר, אינו אלא גילוי דעת ואינו בטל (מרדכי ריש התקבל). כתב כתב אחר השליח שלא ליתן הגט, הוי ביטול, דיוכל לבטל על ידי כתיבה (תשובת הר"ן בבית יוסף). השולח גט לאשתו ואמר לשליח: אם תרצה האשה לבא אלי אקיימנה; ואם לא פטור אותה בגט, והלך הבעל מן העיר ההיא, ואחר כך באתה האשה עם השליח לאותה העיר, יכול השליח ליתן הגט, דהא לא באתה האשה אל הבעל, כי יצא מן העיר קודם בואה. ואפילו היה הבעל בעיר, אם לא יוכל להתפייס עמה יכול השליח ליתן הגט, דמה שאמר תחלה: אם תבא אלי אקיימנה, אינו אלא דברים בעלמא, ולא הוי אלא גילוי דעת שאינו כלום (טור בשם תשובת הרא"ש).

סעיף סג

באיזה לשונות מבטל גט, אמר: בטל הוא, אי איפשי בו, גט זה לא יועיל, לא יתיר, לא יעזוב, לא ישלח, לא יגרש, יהא כחרס, הרי הוא כחרס, אם אמר אחד מלשונות אלו וכיוצא בהם, הרי זה בטלו. אבל אם אמר: גט זה אינו גט, פסול הוא, אינו מועיל, אינו מתיר, אינו משלח, אינו מגרש, חרס הוא, לא אמר כלום. אמר: גט זה בטל, ולא אמר: הוא, או שאמר: גט זה בטל, שמשמעו פועל עבר, כמו חמק עבר (שיר השירים ה, ו) הרי זה ספק.

סעיף סד

יש מי שאומר שאם אמר: יהא פסול, בטלו. (אמר: לא תצא לצמיתות, הוי בטל, וכאלו אמר: היום אי את אשתי ולמחר את אשתי) (ב"י בשם תשובת הר"ן סימן מ"ח).

סעיף סה

אם לא גילה דעתו מתחילה שרוצה לבטלו, ואמר אחד מלשונות שאינם מועילים לבטל הגט, מכל מקום ערעור הוא, דפוסלו, וצריך שיתקיים בחותמיו.

סעיף סו

השולח גט ביד שליח וביטל הגט, הרי זה חוזר ומגרש בו כשירצה, שלא בטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות. לפיכך אם היה הגט ביד הבעל ובטלו, כגון שאמר: גט זה בטל הוא, אינו מגרש בו לעולם. וכן אם פירש בעת שבטלו, והוא ביד השליח, ואמר: גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט, אינו מגרש בו; ואם גירש, הרי זו ספק מגורשת.

סעיף סז

מי ששלח גט לאשתו, וחזר ובטלו בפני שנים אחרים; וכן מי שמסר מודעא על הגט, מכין אותו מכת מרדות, מפני שגורם להיות ממזרים.

סעיף סח

שליח שהביא גט, אין חוששין שמא בטלו הבעל או שמא מסר מודעא, ונתנו לה לאשה בחזקה שהוא חי, אפילו הניחו זקן או חולה. (ויש אומרים דוקא חולה בידי שמים, אבל הוכה ונעשה טריפה, דינו כגוסס) (הגהות אלפסי). אבל אם הניחו גוסס, לא יתננו לה, שרוב גוססים למיתה; ואם נתנו לה, הרי זו ספק מגורשת. ויש מי שאומר דהא דאמרינן בזקן, דוקא בפחות מבן שמונים (או יותר ממאה, אבל מבן שמונים) (טור בשם הרמ"ה) עד בן מאה, דינו כגוסס.

סעיף סט

עיר שהקיפוה חיל מאותו מלכות, והיו במצור, וספינה המטורפת בים, והיוצא לידון בדיני נפשות, הרי אלו בחזקת חיים; ואם היה גט אחד מהם ביד שליח, נותנו לאשתו ותהיה בחזקת מגורשת. אבל עיר שכבשוה כבר, או עיר שהקיפוה חיל ממלכות אחרת, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג בדיני עובדי כוכבים, ומי שגוררתו חיה או שטפו נהר או נפלה עליו מפולת, נותנים עליה חומרי חיים וחומרי מתים, ואם היה גט אחד מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו, ואם נתנו לה, הרי זו ספק מגורשת. ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע גט לידה, אינו גט.