סימן קמב: דין המביא גט בחוצה לארץ

 סעיף א

שליח שהביא גט ממקום למקום בחוצה לארץ, או מארץ ישראל לחוצה לארץ, או מחוצה לארץ לארץ ישראל, אם היה השליח עומד בשעת כתיבת הגט וחתימתו, הרי זה אומר בפני שנים: בפני נכתב ובפני נחתם, ואחר כך יתן לה בפניהם ותתגרש בו; ואע"פ שאין עדיו ידועים אצלנו. ואפילו היו שמות עדיו כשמות העובדי כוכבים, אין חוששין להם. ואם בא הבעל ועמד וערער, אין משגיחין בו. לפיכך אף הנשים שאינן נאמנות לומר: מת בעלה, נאמנות להביא גט זה ולומר: בפני נכתב ובפני נחתם. וכן שליח שהביא גט מארץ ישראל ואמר: בפני נכתב ובפני נחתם, אף ע"פ שאינו צריך, אם יבא הבעל ויערער, אין משגיחין בו. ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה, אל ינתן לה אלא אם כן נתקיים בחותמיו. ויש לשליח להיות מכלל הג' שקיימו אותו; ואם לא נתקיים, ונתן לה, הרי זה פסול, עד שיתקיים. ואם בא הבעל וערער, ולא נתקיים, אינה מגורשת. אבד הגט, הרי זו ספק מגורשת. ומפני מה הצריכו לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, בחוצה לארץ, כדי שלא תהיה האשה צריכה לקיימו אם יבא הבעל ויערער, מפני שאין עדים מצויים לקיימו ממקום למקום בחוצה לארץ. ונראה לי דהאידנא, אפילו בארץ ישראל צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם.

הגה: ובזמן הזה, המביא גט, אפילו מבית לבית בעיר אחת, צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם (תוספות ריש גיטין). ועיין לעייל סימן קמ"א סעיף נ"ה דאין ליתנו בזמן שהבעל בעיר. יש אומרים דאם יש לשליח הרשאה וכתב בה מי הם עדי הגט, דזה מקרי נתקיים בחותמיו, ואם כן אין השליח צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם (רשב"א סימן תקס"א ומרדכי ריש המקבל). ויש חולקים ואומרים דהרשאה לא מקרי קיום (ריב"ש סימן שי"ח ובסדרים). וכן נוהגין דשליח אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, אף כשאין לו הרשאה, ואין לשנות.

סעיף ב

בעל שהביא ראיה ברורה בשני עדים שגט זה שנאמר בו: בפני נכתב ובפני נחתם, מזוייף הוא, הרי זה בטל.

סעיף ג

כשם שאין צריך לקיים הגט כשאומר: בפני נכתב ובפני נחתם, כך אין צריך לקיים עדי השליחות, אלא נאמן לומר שהבעל עשאו שליח (בעדים), אע"פ שאין מכירים חתימת עדי השליחות, או אפילו אין לו שום עדות בשליחות אלא שאמר שהבעל עשאו שליח כראוי, נאמן (ועיין לעיל סימן קמ"א סעיף י"א וסעיף ל"ד כיצד נוהגין לכתחלה).

סעיף ד

במה דברים אמורים, שנתנו לה בפני שנים כשאין השליח קרוב או פסול, אבל אם הוא קרוב או פסול, צריך ליתונו לה בפני ג' זולתו.

הגה: ויש אומרים דיש להחמיר, אפילו אין השליח קרוב או פסול, ליתנו לה לפני שלשה, כדי שלא יבא ליתנו לה בפני שנים אף כשהוא קרוב או פסול (טור בשם הרי"ף), וכן נוהגין. ויש מחמירין עוד ליטול שנים אחרים לעדי מסירה, ולא יהיו קרובים לדיינים ולא לאיש ולא לאשה, גם השלשה שיושבים לא יהיו קרובים לעדי הגט, ולא לשליח, (בסדר גיטין). ועיין לעיל סימן קמ"א סעיף ל"ג. יש מחמירים ואומרים דהרב הנוטל שכר מסדר נתינת הגט לא יהיה אחד משלשה היושבים לדיינים, אלא יושב ג' אחרים והרב שואל כל השאלות ומסדר הנתינה (בסדר גיטין כן עשה מהרא"י).

סעיף ה

אותם שנתנו לה בפניהם אין צריכין לישב. וכשאומר השליח: בפני נכתב ובפני נחתם, צריך לעמוד. ויש מי שאומר שלכתחלה צריכים לישב אותם שאומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם. (ולכתחלה יתנו לה ביום ולא בלילה) (תוספות ריש גיטין).

סעיף ו

אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, בשעת שנותנו ליד האשה או סמוך לו מיד תוך כדי דיבור. לפיכך נתנו לה ולא הספיק לומר: בפני נכתב ובפני נחתם עד שנשתתק, פסול, עד שיתקיים בחותמיו.

סעיף ז

אם איחר מלאומרו יותר מתוך כדי דיבור, או שלא אמרו (בפני האשה) (טור), או שנתנו לה בינו לבינה, אע"פ שנשאת, נוטלו ממנה וחוזר ונותנו לה בפני שנים, ואומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם. ואם לא נטלו ממנה, הרי זה פסול, עד שיתקיים בחותמיו.

הגה: ולכן אלם לא יוכל להביא גט, אף על פי שיוכל לכתוב: בפני נכתב ובפני נחתם, דצריך לומר בפיו (ריב"ש סימן ר"מ). ויש אומרים דצריך לאמרו בלשון הקודש, דהיינו: בפני נכתב ובפני נחתם (כן משמע מהרא"ש פ"ק מסדר גיטין). ואם עם הארץ הוא, מקרין אותו מלה במלה ומודיעים לו בלע"ז הפירוש (גם זה בסדרים). מיהו בדיעבד אם אמרו בלשון לעז, נראה לי דכשר.

סעיף ח

אם לא אמר השליח: בפני נכתב ובפני נחתם, ומת הבעל, אין תקנה ליטלו ממנה לחזור וליתנו לה ולומר: בפני נכתב ובפני נחתם, ואין לו תקנה אלא להתקיים בחותמיו.

סעיף ט

שליח שעושה שליח, יעשנו בפני בית דין, דהיינו שנים והוא מצטרף עמהם אם הוא כשר לדין, ואומר: בפני נכתב ובפני נחתם בשעה שנותנו לשליח, וכן אחר לאחר, עד מאה. וכל אחד אומר בפני בית דין (בשעת נתינה או תוך כדי דיבור) (בסדר גיטין): שליח בית דין אני. וכן יאמר האחרון כשנותנו לידה.

הגה: ולאו דוקא האי לישנא, אלא הוא הדין אם אומר: אני השליח נעשיתי לפני בית דין, סגי (מ"כ תקון ישן). ואפילו לא אמר כלום, אם יש לו הרשאה, והוא במקום עיגון, יש להקל (ריב"ש סימן י"ח). וכן יאמר כל אחד לחבירו: הנני פלוני בר פלוני ממנה אותך פלוני בר פלוני להיות שליח במקומי ובחריקאי ויהיה ידך כידי כו' לגרש פלונית בת פלוני אשתו של פלוני בר פלוני בכל מקום שתמצאנה והנני נותן לך רשות לעשות שליח ושליח שליח וכו' ומיד שיגיע הגט ליד פלונית בת פלוני אשת פלוני בר פלוני תהא מגורשת כו' (הכל בסדר גיטין), כדרך שנתבאר לקמן בסדר בגט סעיף ל'. ואין שליח בית דין צריך הרשאה כמו שליח הראשון, אבל נוהגין בהרשאה כמו בשליח הראשון (ריב"ש סימן נ"ג). וע"ל סימן קמ"א סעיף כ"ד. ואפילו לא היו חתומים על ההרשאה רק שנים, וכתב בלשון עדות ולא בלשון דיינות, נאמן השליח השני לומר שהיו ג' או שהוא היה עמהם, ולא שייך בזה אין עד נעשה דיין (ריב"ש סימן שי"ח). ולא חיישינן לבית דין טועין, אלא אם כן אנו מכירין באותן שסדרו הגט שאין בקיאין, שאז אפילו כתוב כהוגן חוששים להם (גם זה שם).

סעיף י

כשבא לעשות שליח אחר, אינו צריך שיהיה בפניו, אלא אומר בבית דין: הרי פלוני שלוחי, אפילו שלא בפניו. וכן יכול למסור שליחות לבית דין שהם יעשו שלוחים אחרים, ויכולים לעשות שליח שלא בפני שליח ראשון.

הגה: ויש אומרים דלא מהני שיאמר: שליח בית דין אני, מאחר שלא שמע שהשליח אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, אלא צריך שיהיה לו הרשאה או שיתקיים הגט בחותמיו (ריב"ש סי' נ"ג).

סעיף יא

הסומא בשני (עיניו), אינו יכול להביא גט של חוצה לארץ, מפני שאינו יכול לומר: בפני נכתב ובפני נחתם. לפיכך אם נכתב ונחתם בפניו כשהוא פתוח, ונסתמא, הרי זה אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, ונותנו לה והוא שמכיר האשה בטביעות קול. ואם אינו מכירה בטביעות קול, לא מהני מה שאחרים אומרים לו שהיא זאת, אף על גב דמהני בפקח. (ובענין גבי פקח שני עדים כשרים שאינן קרובים ולא פסולים) (ת"ה סימן רל"ח).

סעיף יב

אם יש עדים שהבעל מסר לסומא זה גט זה לגרושין, כשר, שהרי כיון שיש עדים אינו צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, ויהיב לה באפי הנהו סהדי גופייהו. ואם נתקיים בחותמיו, כשר בכל גוונא.

סעיף יג

האיש שנתן גט לאשתו, ונכתב ונחתם בפניה, ואמר לה: הרי את שלוחה להולכה עד בית דין פלוני והם יעמידו שליח ויתנו ליך גט זה ותתגרשי בו, הרי זו נאמנת לומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם (וצריכה לאמרו בשעה שהגט יוצא מתחת ידה) (טור והרא"ש), והם נוטלים אותו ונותנים לשליח ליתנו לה כמאמר הבעל, ואם לא התנה עליה הבעל תנאי זה, והרי הגט יוצא מתחת ידה, אינה צריכה לומר כלום, והרי היא בחזקת מגורשת, ואף ע"פ שלא נתקיימה חתימת ידי העדים; שעדים שחתומים על הגט, כמו שנחקרה עדותן בבית דין דמי, כל זמן שאין מערער. ואפילו אמר לה: אל תתגרשי בו אלא בבית דין פלוני, תנאה בעלמא היא וכשתבא לאותו בית דין והגט ברשותה, מתגרשת בקבלה ראשונה, ואינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם.

סעיף יד

ויש חולקים ואומרים שאין להתירה לינשא ע"י גט שיוצא מתחת ידה, אם לא נתקיים בחותמיו, אע"פ שאין עליו עוררין, שמעולם לא שמעו מי שנהג קולא כזו.

הגה: בעל שמביא גט לאשתו, והוא בעצמו הוליכו ממקום שכתבו אותו עד מקום הנתינה, צריך למסרו לה כשליח, וצריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, כמו השליח, כדי שלא לבא לטעות גם בשליח אחר, מאחר שעכשיו אינן בני תורה (ב"י בשם א"ח).

סעיף טו

נכתב מקצת הגט בפניו, ונחתם כולו בפניו, אם מקצתו הראשון הוא, הרי זה אומר: בפני נכתב ובפני נחתם, אפילו לא נכתב בו אלא שיטה אחת בפניו, ואפילו שמע קול קולמוס כותב, וחתמו העדים בפניו, הרי זה אומר: בפני נכתב ובפני נחתם. וכן אם יצא הסופר לשוק, וחזר והשלים הגט, אינו חושש שמא אחר מצאו ואמר לו ולשם אשה אחרת כתבו. ואם בא להחמיר ולעמוד על כתיבת כולו אין שומעין לו, שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים. וכל זה בכתיבתו, אבל בחתימתו צריך לעמוד עליהם מתחילה ועד סוף.

סעיף טז

אמר: בפני נכתב, ולא אמר: בפני נחתם, או אמר: בפני נחתם, ולא אמר: בפני נכתב, או שאמר: בפני נכתב חציו האחרון ונחתם כולו, או שאמר: בפני נכתב כלו ונחתם עד אחד אבל לא העד השני, אינו כלום. אפילו אם הוא אחד מעדי הגט, ואמר: העד האחד חתם בפני, וזאת היא חתימתי, יתקיים בחותמיו. ואם העיד הוא ואחר עמו על חתימת העד השני שלא חתם בפניו, שפיר דמי. ואין צריך לומר אם העידו שנים אחרים על חתימת אותו העד שלא חתם בפניו.

סעיף יז

היו שלשה עדים חתומים בו, והשנים חתמו בפניו, אע"פ שהאחד חתם שלא בפניו אין בכך כלום.

סעיף יח

עשה הבעל שנים שלוחים להוליך גט לאשתו, אע"פ שלא נכתב ונחתם בפניהם, נותנים אותו לה ותהיה מגורשת; והוא שהיו כשרים להעיד, שהרי אין הבעל יכול לערער בגט זה אע"פ שאינו מקוים שהרי שלוחיו הם עדיו. ויש אומרים דאם בא הבעל וערער, צריך להתקיים בחותמיו (טור וכן משמע מהר"ן לדעת ב"י). ויש אומרים שאפילו לא עשה שליח אלא אחד, והשני מעיד שבפניו נתן הבעל לזה הגט להוליך לאשתו, אין צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם. ויש מי שמצריך בזה שימסרנו בפני עדי שליחות עצמם.

סעיף יט

שנים שמביאים גט ואחד אומר: בפני נכתב, ואחד אומר: בפני נחתם, אם אין שליח אלא אחד מהם, לא ינתן לה עד שיתקיים בחותמיו. וכן אם שנים אומרים: בפנינו נכתב, ואחד שלישי אומר: בפני נחתם, אם אין שליח אלא אחד, לא ינתן לה עד שיתקיים בחותמיו. אמר אחד: בפני נכתב, ושנים אומרים: בפנינו נחתם, אע"פ שאינו יוצא מתחת ידם, כשר, שהרי נתקיים בחותמיו.

הגה: יש אומרים דאם הביא השליח הגט מקויים בחותמיו, אף על פי שאין מכירין חתימות דייני הקיום, מכל מקום במקום דחק ועגון יש להקל ולסמוך עליו, אע"פ שלא אמר השליח: בפני נכתב ובפני נחתם, הואיל ואי אפשר להחזיר ולומר, יש לסמוך על החתימות, דמן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין דמי (בית יוסף בשם רבינו שמשון ב"ר צמח).