סימן קנ: דין פיסול גט שאם נשאת בהן

 סעיף א

כל גט שהוא בטל מן התורה, אם נתגרשה בו עדיין היא אשת איש גמורה. ואם נשאת בו, תצא והולד ממזר, וצריכה גט משני, מדבריהם, ומהראשון, מן התורה, להתירה לעלמא. ואסורה לשניהם לעולם. וכל י"ג דרכים שנוהגין באשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת ואחר כך בא בעלה, שנתבארו בסימן י"ז, נוהגים בה. (וי"א דבעלה הראשון יורשה) (המ"מ פרק י' דגירושין). אבל אם לא נשאת עדיין, אלא נתקדשה, מותרת לבעלה ואינה צריכה גט משני. וכל גט שאינה פסול אלא מדבריהם להנשא בו, לא תנשא בו לכתחלה, ואם נשאת, אפילו לא נבעלה, לא תצא, והולד כשר; וכותבין לה גט אחר, והיא יושבת תחת בעלה. ואם אי אפשר לכתוב לה גט, והיה הבעל ותיק וגירש מעצמו, הרי זה משובח. במה דברים אמורים, שאין לו בנים ממנה. אבל אם יש לו בנים ממנה, לא יוציא, מפני שמוציא לעז על הבנים. (מיהו נותנין גט אחר כשר, ואין בזה משום הוצאת לעז על הבנים) (פסקי מהרא"י סימן כ"א). כל דבר שאנו מחמירין בגיטין, והגט בלאו הכי כשר אלא שמחמירין לכתבו לכתחלה, אם לא נכתב, הגט כשר (מהרי"ו סימן כ"ג).

סעיף ב

כל שהיא ספק מגורשת, לא תנשא, ואם נשאת, תצא, והולד ספק ממזר.

סעיף ג

כל גט שהוא בטל מן התורה, אם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה, חוץ מהמגרש ואמר לה: הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם, שאע"פ שאין כאן גט כלל, פסולה לכהונה.

סעיף ד

מי שגירש את אשתו בגט שיש בו פיסול מדבריהם, או שהיתה ספק מגורשת ורצה להחזירה, צריך לקדשה, אבל אינו צריך לברך שבע ברכות ולא לכתוב לה כתובה אחרת.