סימן יב: עדי גט וכן עדים שהעידו מיתת הבעל אם רשאים לישא האשה ההיא
סעיף א
המביא גט שצריך שיאמר: בפני נכתב ובפני נחתם. וכן העד האחד שהעיד לאשה שמת בעלה, לא ישאנה משום חשד; ואם כנס, לא יוציא. אבל המביא גט, שאינו צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, מותר לישא אותה, כיון שאינה נשאת על פיו. ושני עדים המעידים לאשה שמת בעלה, מותר אחד מהם לישא אותה, שאין שנים מצויים לחטא בשביל אחד. ועיין בטור זה עצמו סימן קמ"א.
הגה: בתשובת הרא"ש שהביא בא"ע ויש אומרים דאף בשנים, אף על גב דשרי, מכל מקום בעל נפש ירחיק מזה (הגהות מיימוני פרק י' דגירושין וכל בו ותוספות דיבמות).
סעיף ב
אשה שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה, ובאת לפני חכם להתירה, ואסרה שלא מצא לה פתח להתירה, לא ישאנה, שמא יאמרו: אסרה כדי שישאנה; ואם כנס, לא יוציא. והני מילי ביחיד מומחה, אבל בי דינא לא חשידא. ומטעם זה אם מיאנה או חלצה בפני בית דין, יכול אחד מהם לישא אותה.
סעיף ג
וכלם שנשאו לאחרים, ונתאלמנו או נתגרשו, מותרות לינשא להם.
סעיף ד
וכלם שהיו להם נשים באותה שעה, ואחר כך מתו או שנתגרשו, והיו הנשים הן שהרגילו את בעליהן לגרשן, הרי אלו מותרות לינשא להם לכתחלה. (היו נשותיהם חולים, ומתו, לא יכנסו). (נ"י פ"ב דיבמות). וכל אחת מהם מותרת לינשא לבן העד שהעיד לה או לבן החכם שאסרה על בעלה או לשאר קרובים, דליכא למיחש שיוציאום מבעליהם בשביל קרוביהם.