סימן טו: איסור ערוה דאורייתא ודרבנן

 סעיף א

אלו שאסורות מחמת ערוה, מהן מן התורה מהן דרבנן. אותן שהן מן התורה, אין קדושין תופסין בהן; ואותן שהם מדרבנן, קדושין תופסין בהם וצריכות גט, וכן המקדש ספק ערוה צריכה גט.

סעיף ב

אמו, אסורה לו מן התורה. אבל אם אמו אינו אסורה לו אלא מדרבנן, וזו אין לה הפסק, אפילו אם אם אם אמו עד מעלה מעלה, אסורה.

סעיף ג

אם אבי אמו אסורה לו מדרבנן, היא בלבד.

סעיף ד

אם אביו אסורה לו מדרבנן, וזו אין לה הפסק אפילו אם אם אם אביו עד למעלה, אסורה.

סעיף ה

אם אבי אביו אסורה לו מדרבנן היא בלבד. אשת אביו אסורה לו מן התורה, בין שהיא אשתו מן הנשואין בין מן האירוסין, בין בחיי אביו בין כשמת אביו או גירשה. (אבל אמה מותרת לו). אבל אם אנס אביו אשה, מותרת לו.

סעיף ו

אשת אבי אביו אסורה לו מדרבנן, וזו אין לה הפסק, שאשת יעקב אבינו אסורה על אחד ממנו.

סעיף ז

אשת אבי אמו אסורה לו מדרבנן, היא בלבד. (ויש אומרים דאשת אבי אם אביו אסורה לו (ת"ה סימן רט"ו).

סעיף ח

אשת אחי אביו מן האב אסורה לו מן התורה. אבל אשת אחי אביו מן האם, אינה אסורה אלא מדרבנן.

סעיף ט

אשת אחי אמו, בין מן האם בין מן האב, אינן אסורות אלא מדרבנן.

סעיף י

אחותו אסורה לו מן התורה, בין אחותו מאביו או מאמו, בין אחותו מהנישואין או מהזנות, אפילו בא אביו על הערוה והוליד ממנה בת, אחותו היא וחייב עליה, חוץ מאחותו מן השפחה או מעובדת כוכבים.

הגה: ונראה לי דלכתחלה אסור לבא עליה, דיש מסתפקים לומר דדוקא מדאורייתא הולד הולך אחר השפחה ואחר העובדת כוכבים, אבל מדרבנן הוי זרעו, לכן יש להחמיר לכתחלה. ויש אומרים דהני מילי בשפחה דעלמא, אבל אם בא אביו על שפחתו והוליד ממנה בת, אחותו היא. (ואפילו אמר שכוון לשם זנות אינו נאמן (א"ז).

סעיף יא

מותר אדם בבת אשת אביו שיש לה מאיש אחר, ואפילו חורגה (פי' בת אשת אב) הגדלה בבית בין האחין מותרת להם, ולא חיישינן למראית העין שנראית כאחותם.

סעיף יב

בתו ובת בתו ובת בנו, אסורות לו מן התורה. אבל בת בת בנו ובת בת בתו ובת בן בנו ובת בן בתו, אסורות מדרבנן ואין להם הפסק. וכן אומר בירושלמי שאברהם אסור בכל נשי ישראל, ושרה אסורה בכל אנשי ישראל. ולהרמב"ם יש להם הפסק.

סעיף יג

בת אשתו ובת בתה ובת בנה, אסורות לו מן התורה. ודוקא בת אשתו, אבל בת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתתה. (ואפילו בחיים, אם כנס לא יוציא) (נ"י ריש פרק נושאים על האנוסה).

סעיף יד

בת בת בת אשתו ובת בן בן אשתו, אסורות מדרבנן ואין להם הפסק. ולהרמב"ם יש להם הפסק.

סעיף טו

אם אשתו ואמה ואם אבי אשתו, אסורות מן התורה. אבל אם אם אם אשתו ואם אם אבי אשתו ואם אב אבי אשתו ואם אם (אם) אבי אשתו, אסורות לו מדרבנן ואין להם הפסק. ולהרמב"ם יש להם הפסק.

סעיף טז

אחות אביו ואחות אמו, אסורות לו מן התורה, בין שהאחות היא מן האב בין שהיא מן האם.

סעיף יז

מותר אדם בבת אחי אביו ובבת אחי אמו, ואחי אביו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו.

סעיף יח

אשת אחי אביו מן האב אסורה מן התורה. אבל אשת אחי אביו מן האם, ואשת אחי אמו בין מן האם בין מן האב, אינן אסורות אלא מדרבנן. ומכאן ואילך, כגון אשת אחי אבי אביו מן האם (ואשת אחי אם אמו בין מן האב בין מן האם), מותרות. ואשת אחי אבי אביו מן האב, ואחות אבי האב בין מן האם בין מן האב, ואחות אם האם, מותרות. ויש מי שאוסר באלו.

סעיף יט

אשת בנו אסורה לו מן התורה, ואשת בן בנו אסורה מדרבנן, ואין לה הפסק עד שתהיה אשת אחד ממנו אסורה על יעקב אבינו.

סעיף כ

אשת בן בתו אסורה מדרבנן, ויש לה הפסק.

סעיף כא

אשת בן אשתו מותרת לו, ובן אשתו מותר באשתו.

סעיף כב

אשת אחיו, בין מן האב בין מן האם, בין מן הנשואין בין מן הזנות, אסורה מן התורה.

סעיף כג

שני חורגין הגדלים יחד בבית, מותר כל א' באשת חבירו, ולא חיישינן למראית העין לומר שנראה כאשת אחיו.

סעיף כד

מותר אדם באשת חמיו, וחמיו מותר באשתו. ויש מי שאוסר.

סעיף כה

מותר אדם באשת בן אחיו ובאשת בן אחותו. (ומותר בבת אחיו ואחותו, ומצוה לישא אותה כדלעיל סימן ב').

סעיף כו

אחות אשתו אסורה לו מן התורה, כל זמן שאשתו קיימת, לא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם, ואפילו גירש את אשתו. אבל לאחר מיתתה, מותר באחותה. (וכל המגרש, אפילו מחמת קול בעלמא, נאסר בקרובותיה) (ב"י בשם הרשב"א סימן י"ג).

סעיף כז

קידש אשה והלכה למדינה אחרת, ובאו עדים והעידו שמתה, ונשא את אחותה ואחר כך נודע שלא מתה, אסור בשתיהן וצריכות שתיהן גט ממנו, וכל הדרכים השנויים בפרק האשה רבה (ובפרק ו' הזורק) נוהגין בהם. ואם מתה אחת מהן, מותר בחברתה. אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת, ובאו עדים והעידו שמתה, ונשא אחותה ואח"כ נודע שלא מתה, אין אחותה צריכה ממנו גט ואשתו מותרת לו ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו, ואם מתה ראשונה מותר בשניה. וכן שאר העריות שנשאן בחזקת היתר, ונמצאו ערוה, אינן צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות. (וכן כל זנות שמזנה עם הקרובות הנאסרות עליו מחמת אשתו, אין אוסרין אשתו עליו ומותר בקרובות שנייה (טור). ומיהו אם הקרובה רגילה לבא אצלו ע"י אשתו, כופין אותו לגרש אשתו (הגהות אלפסי שם). ומפני מה הצריכו אחות ארוסתו גט, שמא יאמרו: תנאי היה באירוסין, וכדת נשא אחותה, והואיל ויצא אחותה בגט, אחותה שהיא ארוסתו הראשונה אסורה, כדי שלא יאמרו: נשא אחות גרושתו. אבל כשהלכה אשתו הנשואה, אין לחוש לכך שיאמרו תנאי היה לו בנשואין, דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, הילכך כולי עלמא ידעי דנשואי שניה אינם כלום.

סעיף כח

הלכה אשתו ובעל אחות אשתו למדינה אחרת, ובאו ואמרו לו: מתה אשתך ובעל אחותה, ונשא אחות אשתו, ואח"כ באו אשתו וגיסו, אחות אשתו צריכה ממנו גט, לא שנא נשאת לו על פי ב' עדים או על פי עד אחד, ואסורה לגיסו ואשתו אסורה עליו, לא שנא היתה נשואה לו או ארוסתו.

הגה: ואם בא בזנות על אחות אשתו, ומתה אשתו וגיסו אחר כן, יש אומרים דאסור לישא אח"כ אחות אשתו, דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, אע"פ שהיתה אסורה עליו בלאו הכי (פסקי מהרא"י סימן כ"ו). (ועיין לקמן סימן קע"ח).

סעיף כט

אמרו לו: מתה אשתך, ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו: קיימת היתה, ומתה, הולד הראשון ממזר, והאחרון אינו ממזר.

סעיף ל

מי שהיתה לו פלגש ולא הועד שקדשה, מותרת בקרוביו. אבל אם יש עדים שאמרה האשה: קדשני בפני שני עדים, נאסרה לקרוביו. אבל אם אמרה: קדשני, סתם, ולא אמרה: בפני שני עדים, אין בדבורה כלום.

סעיף לא

המקדש אשה ונתבטלו הקדושין מפני שהיו על תנאי ולא נתקיים התנאי, או שקידש בתו שלא מדעתה ונמצאת בוגרת, מותר בקרובותיה. (ודוקא אם נתבטלו הקדושין בלא גט, אבל אם נתן גט אסור בכל קרובותיה, כמו שנתבאר).