סימן ל: לאיזה מקום צריך ליתן הכסף, ודין אם קדשה בככר

 סעיף א

המקדש את האשה בכסף או בשטר, אינו צריך שיתן הקדושין לתוך ידה, אלא כיון שרצתה לזרוק לה קדושיה, וזרקן, בין לתוך ידה בין לתוך חיקה או לתוך חצרה או לתוך שדה שלה, הרי זו מקודשת.

סעיף ב

היתה עומדת ברשות הבעל, צריך שיתן לתוך ידה או לתוך חיקה.

הגה: השאיל לה הבעל מקום בחצירו, דינו כמו לענין גירושין. (ועיין לקמן סי' קל"ט סעיף י"א).

סעיף ג

היתה עומדת ברשות שהוא של שניהם, וזרק לה קידושיה מדעתה ולא הגיעו לידה או לחיקה, הרי זו מקודשת קידושי ספק. ואפילו אמרה לו: הנח קידושי על מקום זה, ואותו המקום של שניהם, הרי אלו קידושי ספק.

סעיף ד

היתה עומדת בסימטא (פי' שביל של יחיד) או בצידי רשות הרבים, וזרקם לתוך ארבע אמותיה, מקודשת. ואם נשארו תוך ד' אמותיו, אינה מקודשת, אפילו נכנסה היא לתוך ד' אמותיו, כיון שקדם הוא לתוכם זכה בהם והם שלו.

סעיף ה

היו עומדים ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם, וזרק לה קידושין קרוב לו, אינה מקודשת. קרוב לה, הרי זו מקודשת. מחצה למחצה, או שהיו ספק קרוב לו ספק קרוב לה, ואבדו קודם שיגיעו לידה, הרי זו ספק מקודשת. כיצד, הוא קרוב לו וקרוב לה, כל שהוא יכול לשמור אותם והיא אינה יכולה, זהו קרוב לו. היא יכולה לשמור אותם והוא אינו יכול, זה הוא קרוב לה. שניהם יכולים לשמור אותם, או שניהם אינם יכולים לשמור, זהו מחצה למחצה.

סעיף ו

זרק לה קידושיה, אפילו לתוך חיקה, ולא שקלתינהו אלא אשתיקה, יש מי שאומר שאינו כלום כיון דלא ארצאי מעיקרא לאיקדושי ליה.

סעיף ז

אמר לה: התקדשי לי בדינר זה, נטלתו וזרקתו לים בפניו, או לאור או לכל דבר האבד, אינה מקודשת. ואין צריך לומר אם זרקתו בפניו למקום שאינו אבד שזה מוכיח שאינה חפצה בקידושין. (ועיין לקמן סי' מ"ג סעיף א').

סעיף ח

אמר לה: התקדשי לי במנה, אמרה: תנהו לאבא, או לאביך, או לפלוני, ונתנו להם, אע"פ שאמר לה: התקדשי לי במנה שנתתי להם, אינה מקודשת. אבל אם אמרה: שיקבלום לי, מקודשת, אפילו לא חזר ואמר: התקדשי לי במנה שנתתי להם.

סעיף ט

התקדשי לי במנה, ואמרה לו: הניחהו על הסלע, אינה מקודשת. ואם היה סלע שלה, מקודשת. (ויש אומרים דוקא בייחדה לו הסלע, כגון שאמרה לו: תן על סלע פלוני או על סלע שלי, אבל אמרה סתם: על הסלע, ונתן על שלה, אינה מקודשת) (טור בשם הרמ"ה). היה סלע של שניהם, הרי זו מקודשת בספק.

הגה: והרא"ש (ב"י בשמו) והתוספות (טור בשמם) מפרשים דכל זה מיירי שנתן אח"כ לתוך חיקה בשתיקה, אפילו הכי אם אמרה תחלה: תן על סלע, אינה מקודשת, ובסלע שלה וכו'.

סעיף י

התקדשי לי בככר זה, ואמרה לו: תנהו לעני פלוני, אפילו היה עני הסמוך עליה, אינה מקודשת. (וגם זה מיירי שנתנו אח"כ בחיקה) (טור).

סעיף יא

התקדשי לי בככר זה, ואמרה לו: תנהו לכלב זה, אם היה הכלב שלה, הרי זו מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. ואם היה רץ אחריה לנשכה, הרי זו ספק מקודשת.

הגה: וגם זה מיירי בכהאי גוונא שנתן אח"כ בחיקה (טור בשם התוספות). אמרה היא מתחלה: תן ככר לכלב, או תן דינר על הסלע, ואתקדש אני לך, יש אומרים דדינו כאמרה: תן דינר לפלוני (טור בשם י"א), וכמו שנתבאר לעיל סי' כ"ט סעיף ב', ויש להחמיר בדבר (טור).