סימן מא: דין המקדש שתי אחיות, או הרבה נשים והיו בהם נכריות
סעיף א
מקדש אדם כמה נשים כאחת, והוא שיהיה שוה פרוטה לכל אחת ואחת. ויכולה אחת מהן לקבל הקדושין בשביל כולן, לדעתן.
סעיף ב
המקדש שתי נשים כאחת, שאסור לישא שתיהן משום ערוה, אינן מקודשות. כיצד, כגון שקדש אשה ובתה, או שתי אחיות כאחת, שאמר: הרי שתיכן מקודשות לי, אינן מקודשות ואין שום אחת מהן צריכה גט. ואם לא קידש אלא אחת מהן, ולא פירש איזו, כגון שאמר לאב: אחת מבנותיך מקודשת לי, וקבל האב הקדושין, או אם שתים או ג' אחיות עשתה אחת מהן שליח לחבירתה לקבל קדושיה, ונתן בידה ואמר לה: אחת מכן מקודשת לי, כולן צריכות גט ממנו, ואסור לבא על שום אחת מהן, שמא היא אחות אשתו.
סעיף ג
קדש נשים רבות כאחת, והיו בהן שתי אחיות או אשה ובתה, אם אמר: הראויה מכן לביאה מקודשת לי, הרי כולן מקודשות לו חוץ משתי אחיות או אשה ובתה וכיוצא בהן. ואם אמר: כולכן מקודשות לי, נכריות מקודשות ואחיות אינן מקודשות, ויש אומרים שאף נכריות אינן מקודשות, הלכך נכריות מקודשות מספק. ואם אמר: אחת מכולכן מקודשת לי, כולן, בין נכריות בין אחיות, מקודשת מספק.
סעיף ד
אם היתה בתוך הנשים שקידש שפחה או עכו"ם, או שהיא ערוה עליו כגון אשת איש או בתו או אחותו וכיוצא בהן, ואמר: הראויה מכן לביאה מקודשת לי, שאר נשים מקודשות. ואם אמר: כולכן מקודשות לי, שאר נשים מקודשות מספק.